לבני הלכה, והאדמה לא זזה

והאדמה לא זזה ביום הזה. זר לא יבין זאת; תארו לעצמכם שתנחתו במדינה בעלת ערנות פוליטית רבה, כשראש הסיעה הגדולה בפרלמנט, שרת חוץ בעברה ומועמדת בולטת לראשות הממשלה, הולכת הביתה, ועוד בעיצומה של מערכת בחירות, ולאף אחד לא ממש אכפת. הטלטלה, לכאורה, אמורה להיות אדירה – אבל כשציפי לבני מודיעה על פרישה, לאף אחד לא באמת אכפת. אפילו אחד, יאיר לפיד, עיתונאי שרק עכשיו הקים מפלגה, שאמורה לפנות לאלקטורט זהה לזה של לבני, כרגע לא רוצה בה. ראש המפלגה הגדולה בישראל, כמעט-ראש-ממשלה בעבר, לא מעניינת אפילו פוליטיקאי שעושה את צעדיו הראשונים, לפי שעה.

דומה שבחוסר העניין בפרישתה של לבני, נחשף הבלוף הגדול שמאחוריה. כשהייתה בליכוד, הייתה לבני הכוכב הזוהר שיוכל למשוך אוכלוסיות חשובות למחנה הלאומי, שניסה לשכנע את הבוחרים לנוע אליו, כדי להכשיר את שנוא השמאל ההוא, אריק שרון, מלבנון. בכוחה אז, ודאי האמינו בליכוד, למשוך קהל חשוב מ"המחנה הלבן" – נשים, תל-אביבים, אשכנזים. איש לא באמת עסק באג'נדה שלה, ברצונות שלה או חלילה ביכולותיה. כששרון פרש לקדימה, הוא רצה ודאי להבליט עוד יותר את ה"מרכזיות" שלו, ומשך אליו את לבני, שהוצבה במקום השני. כשהגיע תורה לעמוד בראשות קדימה מול נתניהו, היא ייצגה את האופוזיציה לאיש שרבים בעם עוד לא סלחו לו על הקדנציה הראשונה, רבים שחששו מעליית הימין שוב. לבני שוב נהנתה מההפקר, בזכות האימג', בזכות התדמית.

דומה שאיש לא בחן לעומק מה היא באמת יכולה להציע לישראל כראש ממשלה. גם כשכבר הייתה לה עמדה חדה, ברורה, מנוגדת למובן מאליו (בעניין עסקת שליט) – היא לא השמיעה אותה כשהדבר היה רלבנטי. בכל אחת מהתחנות הפוליטיות בקריירה שלה, היה זה האימג' שלה שהציב אותה בפרונט, לא התכלית. ייתכן שהתכלית לא הייתה שם מעולם.

כעת, כשאיבדה את ראשות המפלגה, כשאין לה אפילו את הזוהר של הובלת האופוזיציה, נחשף הבלוף במלוא הדרו. כנראה שלציפי לבני מעולם לא הייתה תכלית, כנראה שמעולם לא היה לה מה למכור. היא עמדה בראש הסיעה הגדולה בכנסת – לא רק באופוזיציה – ולא הצליחה לרשום לעצמה בתפקיד הזה הישג משמעותי אחד, מול קואליציה, ממשלה וראש ממשלה שנתנו מספיק סיבות לאופוזיציה לזעוק. עכשיו, כשהיא הולכת, לאף אחד לא ממש אכפת, כי דומה שמחנה המרכז-שמאל, "המחנה הלבן", מעולם לא באמת הפיק ממנה שום תועלת.

האדמה לא זזה ביום הזה, אבל אולי גם נרשם ביום הזה ניצחון גדול לדמוקרטיה; ביום הזה הוכח שתדמית לא תספיק כדי לנצח – ברגע האמת, גם אם שכנעת את העם – צריך תכלית, צריך תוכן. אולי עוד יש תקווה למחנה המרכז-שמאל בישראל, אולי עוד יש ישועה לישראל כולה: אולי במדינות אחרות כן, אבל כאן, מה לעשות, להיות אישה, "לבנה", תל-אביבית – זה פשוט לא מספיק, גם לנשים לבנות ותל-אביביות נדרשת תכלית.

לקריאה נוספת:
לבני בפוליטיקה: מחברת כנסת ליו"ר האופוזיציה
לבני פורשת: "לא מצטערת שסירבתי להיכנע לסחטנות פוליטית"
הפסד צורב ללבני: מופז יו"ר קדימה, עם 61.7% מהקולות