נוהל שכן: בין ההתנחלות תקוע לכפר תוקוע

ההתנחלות תקוע ובה כ-2,500 תושבים ממוקמת מצפון-מזרח לכפר תוקוע, שמספר תושביו - כ-11 אלף.

בתקוע דירת 3.5 חדרים ששטחה כ-110 מ"ר עולה כ-750 אלף ש"ח. מחיר בית ששטחו 200 מ"ר מגיע ל-1.6 מיליון ש"ח. "בקיץ האחרון הצטרפנו למחאת הדיור והיינו ההתנחלות היחידה שהיה בה מאהל מחאה", מספרת רחלי טסטה, בת 36, רכזת התרבות ביישוב ובעלת פיצריה מקומית. "יוקר המחיה במדינה כבר מוגזם".

בתוקוע בית בן ארבע קומות עולה כמיליון שקלים. בית עם קומה אחת עולה כרבע מיליון שקלים. "קשה מאד לקנות בית כי זה גם יקר מאד וגם אין מספיק אדמות", אומר מוחמד סלימאן, 27, מורה בכפר ליד בית לחם שבבעלות משפחתו גם מכולת בתוקוע. "שמעתי גם על המחאה החברתית אצלכם בישראל ואני שומע תלונות על יוקר המחיה מכל הישראלים שמגיעים לקנות אצלנו במכולת. גם אצלנו יקר: מחירי החשמל, המים, הטלפון. הכול, הכול".

בתקוע מרבית התושבים עובדים במקצועות חופשיים בירושלים, אך חלקם עוסקים בחקלאות ביישוב וכן בחוות הפטריות המקומית. היישוב מתהדר גם במספר רב של אמנים ואנשי רוח שפועלים במקום. "רוח המדבר מדברת אליהם", אומרת טסטה על רקע נוף מדבר יהודה וההרודיון, "היצירתיות שלהם הייתה צריכה מרחב".

בתוקוע, לצד רבים העובדים בישראל, לרוב כפועלי בניין וכנהגים, יש כאלה העובדים במשרדים ממשלתיים של הרשות הפלסטינית בבית לחם ויש חקלאים רבים. "אני מורה לערבית בבית ספר בכפר מעסרה ליד בית לחם", אומר סלימאן. "אני אוהב את העבודה שלי אבל השכר לא גבוה. זו הסיבה שיש לי גם מכולת". איך היחס של התלמידים למורים ברשות הפלסטינית? "נותנים כבוד למורה כאן. יש לו מעמד. אני יודע שבישראל לא מכבדים את המורים. ראיתי תכנית בערוץ טלוויזיה פלסטיני שבה ראו תלמיד ישראלי מוריד את מכנסיו מול המורה שלו. תשמע, אמנם נותנים כאן כבוד למורה אבל אם המורה לא יידע להחזיק קצר את התלמידים, הם יידעו כבר איך לצחוק עליו".

קוקה קולה: תקוע - 6 שקלים לבקבוק חצי ליטר; תוקוע – 2 שקלים לפחית.
עשר פיתות: תקוע - 18 שקל; תוקוע - 4 שקלים.
קילו עגבניות: תקוע - 6.9 שקלים; תוקוע - 2.5 שקלים.
קפה: תקוע - קפה שחור 100 גרם של עלית 9.9 שקלים; תוקוע – 8 שקלים.
סיגריות: תקוע - 25 שקלים (מרלבורו), תוקוע – 16 שקלים (LM לייט).
חיתולים: תקוע - 75 שקלים (האגיס, 52 יחידות); תוקוע - 28 ש"ח (ליטופים, 35 יחידות)

בתקוע משלמים 400 שקל בחודש למשק בית - אגרת שמירה, רווחה ופעילויות תרבות. כמו כן, כל משפחה חדשה ביישוב משלמת 34 אלף ש"ח. יש גם ועדת קבלה. "הקריטריון המרכזי הוא להיות איש מכיל", מספרת טסטה, "מי שרוצה לגור כאן צריך לדעת שיכול להיות שבדרך לבית הכנסת בשבת בבוקר הוא ייתקל במשפחות עם בגדי ים בדרך לבריכה. לא מעניין אותנו אם יש לו תואר אקדמאי". ומה עם עמדתו הפוליטית? "כשמישהו נראה לנו יותר מדי ימני אז אנחנו מסבירים לו שכאן לא ישבו מתחת לדחפורים, אם וכאשר. יש פה קיצונים אבל זה לא הסגנון שלנו. יש פה אפילו תושב קבוע, פילוסוף, שכבר שנים מצביע לבל"ד".

חנין זועבי בהתנחלות, הייתכן?

"כן, זו התפיסה הפוליטית שלו, קצת מסובך להסביר. באופן אישי אני ובעלי חושבים להצביע בבחירות הקרובות לשלי יחימוביץ'. הקו החברתי חייב להיות קודם מבחינתנו לעמדות המדיניות". גם שירות צבאי אינו חובה "אבל עדיף", היא אומרת. "קיבלנו אדם שלא שירת כי אחרי שיחה קצרה הבנת שהוא אדם כל כך רך ונעים שלא התאים למסגרת צבאית. זה לא חזות הכול".

בתוקוע כל משק בית משלם מדי חודש כמאה שקלים בעבור ניקיון, תחזוקה, תאורה ושירותים נוספים. "תשמע, זה לא זול אבל בישראל לא הרבה יותר יקר", אומר סלימאן. למה אתה מתכוון? "הייתי בתל אביב לפני כשנה עם חברים. אכלנו ביפו וגילינו שהאוכל לא הרבה יותר יקר מפה. המצב די דומה". ומה עשית בתל אביב? "הסתובבנו ברחובות, ראינו את הים, אכלנו טוב. היה משגע. נהנינו מאד".

חינוך: בתקוע בית ספר יסודי ושמו אח"י (אחי ישראל). "בית הספר פועל ברוח המקום", מספרת טסטה, "מכיוון שהיישוב מעורב יש בבית הספר תוכנית לימודים מיוחדת. כך למשל התפילה בבוקר איננה חובה ולצדה קיים גם 'שיח שחרית'. בכלל, השיח הוא לא של 'אסור או מותר' אלא של 'יש נוהגים כך ויש נוהגים אחרת". מעבר לכך, כל הורה מחויב לתרום ארבע שעות שבועיות לטובת כיתת ילדיו ("החל מיוגה ועד פרשת השבוע") ובית הספר שם דגש על אקולוגיה. "לכל בית יש קומפוסט בחצר", היא מדגישה, "בבחירות האחרונות למועצה השאלות המרכזיות למועמדים לא היו האם יקים עוד מאחז על גבעה אלא האם הוא מפריד אשפה בבית". בגילאי התיכון הולכים לתיכונים בירושלים, הדתיים יותר לישיבות בסביבה.

בתוקוע שבעה בתי ספר - שני תיכונים, אחד לבנים ואחד לבנות - ועוד חמישה בתי ספר יסודיים.

בריאות: בתקוע פועל סניף של קופת חולים "מכבי" שפתוח ארבע פעמים בשבוע למשך שעתיים. "יש כאן גם מרפאים הוליסטיים", מוסיפה טסטה. במקרים דחופים נוסעים לירושלים.

בתוקוע פועלות שלוש מרפאות גדולות משבע בבוקר עד הלילה. בכל מרפאה עובדים מדי יום שלושה-ארבעה רופאים ("תמיד יש רופא משפחה, רופא ילדים ורופא נשים"). ביישוב פועלות גם מרפאות מקצועיות רבות ("הרופאים כאן מצוינים") ובמקרים דחופים נוסעים לבית החולים בבית לחם.

דת: בתקוע שבעה בתי כנסת. בית הכנסת המרכזי נקרא "סוכת דוד" ובו גם הנשים אומרות דבר תורה בתפילה של שבת בבוקר בפני כל הקהל. "זה אחד הדברים השורשיים ביישוב", אומרת טסטה ומספרת כי כאשר אחד הגברים שהתגורר במקום סירב לתת לאשתו גט, הנשים סירבו לאפשר לתפילה להתנהל עד אשר יתגרש ממנה. ובסוף הוא נתן גט? "נתן, בטח נתן".

בתוקוע עשרה מסגדים, כשהגדול והמרכזי בהם נקרא "מסגד אבו בכר".

בתקוע רבים קונים במחסן הבגדים ביישוב, שחלקו בגדים מיובאים וחלקו יד-שנייה ("גם זול וגם כי לפעמים עדיף למחזר. אין תרבות של מותגים"). רבים מחליפים ביניהם ביגוד ("בכיף"). טסטה עצמה רוכשת את בגדיה בירושלים או בחנויות בת"א (קונה ב"קאלה").

בתוקוע הרוב מעדיפים לקנות בגדים בבית לחם. "יש שם הרבה יותר היצע מאשר כאן. בתוקוע יש אמנם כמה חנויות בגדים, ולא מעט תושבים מתוקוע קונים שם, אבל הרוב בהחלט מעדיפים לנסוע לבית לחם, להסתובב בשלושת הרחובות עם חנויות הבגדים שם, ולקנות".

שיראל, תלמידת כיתה ו' מתקוע, פתחה את לימודיה ביום שלישי עם שיעור חשבון ("היה לי מבחן ביחס וקנה מידה. הלך לי לא רע אני חושבת"), לאחר מכן שיעור מדעים ("למדנו על מעגל חשמלי"), אנגלית, מוזיקה ("בדרך כלל משמיעים לנו מוזיקה אבל הפעם המורה סיפרה לנו סיפורים על קונצרטים") וסיימנו עם שיעור תורה ("ספר דברים"). למדה גם אנגלית.

מוסטפא, תלמיד כיתה ו' מתוקוע, למד ביום שלישי ערבית ("למדנו חוקים לשוניים"), אנגלית ("למדנו על מקומות בעולם. הסתכלנו על המפה ולמדנו כל מיני מילים שקשורות למדינות בעולם"), חשבון, דת ("סורת טה"), ולאומיות ("הפעם למדנו על בית לחם השכנה ועל אתרי התיירות שם. למשל על כנסיית המולד").

בתקוע פועל אחת לשבוע "ג'ימבורי" מקומי, ויש גם חוגים של מחול מזרחי ("מילה אחרת לריקודי בטן"), ג'ז, כלי נגינה וציור.

בתוקוע "הילדים משועממים מאד וחלקם מנצלים את שעות אחר הצהריים כדי לנמנם", אומר סלימאן. "מדי פעם הם משחקים כדורגל אך באחרונה נוצרה תופעה חדשה שבה ילדים בני 13-14 מעשנים נרגילה. אני מוטרד מזה מאד. זה מסוכן וזה עלול להביא למחלות. ההורים מנסים למנוע אבל הילדים עושים את זה בחשאי ולא בבית, וכך ההורים לא יודעים". לדבריו, המצב בכפרים שונה מהותית מהמצב בערים הגדולות, שם קיימת פתיחות הרבה יותר גדולה ויש הרבה יותר אפשרויות לפעילויות.

בתקוע מתקיימים בערבים שיעורי תורה או ערבי ריקוד וימי ספורט. באחרונה נערך מרוץ אמהות ועגלות, ובקרוב תתקיים תחרות מרקים. לעתים יוצאים לערבים רומנטיים בפאבים של ירושלים. שיבי (יהוישיב) פרומן, בנו של הרב מנחם פרומן, מעדיף לצאת לפאבים ובתי קפה בירושלים: "בנערותי יצאתי למייקס פלייס, כיום יותר לבתי קפה כמו 'הלל', 'נוקטורנו'. מדי פעם אני יוצא לפאב בנחלת שבעה עם חברים מהיישוב. השבוע לדוגמא יצאתי להצגה 'השיבה לחיפה' בקאמרי בתל אביב. סיפור ההצגה חזק מאד אבל אני חושב שהאמירה הפוליטית קצת השתלטה על זו האנושית". לאחר ההצגה השתתף פרומן בפאנל בתיאטרון: "הרבה פעמים אני ממלא את מקומו של אבי, שאינו בשיא בריאותו אם כי הוא עדיין עומד על רגליו ונותן שיעורים. נס מהלך". פרומן מגלה לנו שהפקת האח הגדול הציעה לאביו להשתתף בעונת הסלבס ואף נעשתה אליו פנייה ממפלגת "עלה ירוק" כדי שיעמוד בראשה: "הוא צחק על זה. הרבה אנשים לא ממש מבינים איך לעכל אותו". בתקוע ד' הסמוכה אנחנו פוגשים את אחד התושבים שמזמין אותנו למסיבה הלילית הקרובה. "כל ראש חודש יש פה מסיבה טובה עם מוזיקה, אתם חייבים לבוא פעם".

בתוקוע פועל בית קפה אך רוב התושבים מעדיפים לנסוע לבית לחם כדי לבלות. סלימאן: "יש שם בית קפה בשם 'בלדנא' שאני מאד אוהב. אני אישית נוסע לבית לחם שלוש פעמים בשבוע. החיים שם טובים. ביום האסיר האחרון נסעתי לשם כדי לראות קצת תהלוכות, הפגנות. היה נחמד להעביר את היום שם".

בתקוע זהו הרב מנחם פרומן. "איש רוח אמיתי בעל ראייה לא-שגרתית שמצליחה להכיל את כולם". טסטה מספרת כי כאשר הבריכה ביישוב נפתחה עלתה השאלה אם היא תהיה פתוחה בשבת וכיצד ייפתר עניין ההפרדה. "הוא קבע שיהיו 'שעות משפחה', כלומר, בוודאי שהבריכה תהיה פתוחה אך תופעל על ידי גוי, וגם שבתוך המים הנשים יהיו עם בגדי ים אבל מחוצה להם כולם יהיו עם חולצות. הוא מתאים תמיד חליפת הלכה שתפורה לפי מידות הציבור כאן". כמו כן מציינת את מלכה פיוטרקובסקי, רבנית וממקימות פורום תקנה. "מאוד מקדמת את נושא המגדר. פמיניסטית עם שכל שלא שורפת חזיות אלא משמשת גשר בין המוסד הרבני לעולם הנשי המודרני".

בתוקוע מציינים את מוחמד אבו מופרח. "מנהל שיווק בכיר במיקרוסופט שמתגורר בארה"ב. אחת לחמש שנים בערך הוא מגיע לביקור כאן. הוא איש צנוע וכולנו גאים בו". סלימאן מזכיר גם את מוכתאר היישוב, אחמד אבו ג'דיאן, משום ש"כולם מכבדים אותו וברגע שיש מחלוקת כלשהי – הוא פותר אותה מיידית" ואת כאמל חמיד, מושל חברון, "אדם חכם מאד".

בתקוע אפשר לראות הזמנה לשיעורי גיטרה מקצועיים, מודעה על מפגש בנושא בנייה ירוקה, מכירת פטריות מקומיות ושמן זית כתית מעולה.

בתוקוע מוצאים תמונות של ערפאת, דגלי פתח ודגלי פלסטין. פה ושם ניתן להבחין בפרסומת לג'ואל – החברה הסלולרית הפלסטינית.

בתקוע רבים אוהדים את בית"ר ירושלים וכן את ברצלונה.

בתוקוע "משוגעים על ברצלונה וריאל מדריד", פוסק אבו בסאם איסמעיל, בן 50. "אגב, גם הקבוצה מוואדי ניס היא קבוצה טובה שכולנו עוקבים אחריה". סלימאן מוסיף: "ואדי ניס באמת קבוצה טובה, בעיקר החלוץ שלהם אשרף נעמאן שמשחק בנבחרת פלסטין, אבל אם להיות כנים, הנושא היחיד שמעסיק פה את בני הנוער זה ברצלונה וריאל. כל היום הם מדברים על ברצלונה-ריאל, ריאל-ברצלונה. אני אישית גם אוהד ברצלונה כי היא פשוט קבוצה מעולה". מה עם כדורגל ישראל? "אני עוקב אחרי כדורגל ישראלי, בעיקר אחרי בני סכנין. אני זוכר היטב גם את עבאס סואן, יוסי אבוקסיס, יוסי בניון. אני מאד אוהב את הקהל הישראלי כי הוא מעודד בהתלהבות".

תקוע: "אני מקווה מאוד שימשיכו להגיע לכאן אנשים שמתאימים ליישוב בתקווה שהוא לא ייאבד מהצביון הייחודי שלו. תקוע עצמה תתפתח אבל לא יהיה כאן שינוי משמעותי".

תוקוע: "אני חושב שיהיו כאן הרבה יותר בניינים. התשתית תהיה טובה יותר. אני חושב שגם ההתנחלות תקוע תישאר כאן ואף תגדל".

"לפעמים יש אבנים אבל רבים הולכים לרכוש בחנויות שם חומרי בניין או מתקנים שם את הרכב", אומרת טסטה על תוקוע. "הפלסטינים שם יודעים שהרוב כאן לא נגדם אבל אני מניחה שקשה להם לראות את היישוב שלנו מתפתח אל מול המצב הסטטי שלהם. הפערים בינינו ברורים ויש איזושהי אי-נעימות. ניסינו לקיים יוזמות משותפות אך אנשי הדת מתוקוע עצרו אותן. מי שבא במגע ישיר איתנו דעותיו פחות רוויות בשנאה". פורמן טוען כי היחסים עם תושבי תוקוע הם "ברמה הכי קיומית": "מי שבונה את תקוע הם פועלים מתוקוע. יש גם יחסי מסחר".

"יש יחסים, אבל עם אנשים ספציפיים, לא עם המועצה", אומר סלימאן. "חלקם באים לכאן לעשות קניות אז נוצרות מערכות יחסים על בסיס אישי. אני הכרתי כמה אנשים מתקוע שבאו לקנות אצלי במכולת. אני לא חושב שהם מעוניינים לעורר בעיות".

רחלי טסטה מתקוע אומרת 0 מ-10. "דו-קיום יהיה, אבל לא במסגרת של הסדר מדיני. הגורמים הפוליטיים והדתיים מפריעים לאנשים הפשוטים משני הצדדים לגור בשקט. הרי כולנו עומדים באותו תור אצל רמי לוי בצומת גוש עציון כדי לקנות סוכר. אנחנו גם נצטרך להיות מתישהו פחות אדונים ויותר מבינים". שיבי פרומן אומר 3 מ-10: "יש סיכוי להסדר, אבל הסיכוי נמוך בגלל הארעיות של ההסכם הזה. גם אם הוא יגובש, אין לו יכולת להחזיק מעמד. הסכמים לא שייכים למנטליות של קשר בין יהודים וערבים. השפה של סעיפי הסכמים לא מדברת עליהם. השפה היא של כבוד".

לדברי מוחמד סלימא מתוקוע, 2 מ-10. "כל יום מוקמת התנחלות חדשה ואני חושב שימשיכו להיות בעיות גם עוד עשר-עשרים שנה. אני חושב שבגלל ההנהגה לא יהיה פתרון. הרי אם בנימין נתניהו היה רוצה שלום, זה היה יכול לקרות בקלות. אין הבדל בין הליכוד, העבודה וקדימה. גם אצלנו – חמאס ופתח – הם אותו דבר".

נוהל שכן: בין הכפר קדום להתנחלות קדומים
בין המאחז מגרון לכפר מוח'מאס
בין הכפר אום סלמונה להתנחלות אפרת

לפניות לכתבים:
nir_yah@walla.com
joshjosh@walla.com