תמיד מאחורי האמת שלו

מעמד הפרידה בהר המנוחות מבנציון נתניהו היה לא רק מעמד של השתתפות באבלם של בני המשפחה, וראש הממשלה ביניהם. במשך שנים ארוכות, לאחר ששהה בארה"ב עקב פעילותו הפוליטית ולשם מחקריו על האינקוויזיציה הספרדית, נוצר נתק ציבורי בין פרופ' נתניהו המנוח לחברה בישראל.

אכן, שמו של המלומד הישיש נקשר בבנו יונתן שנפל באנטבה ולעיתים בהיותו אביו של ראש הממשלה. רק לעיתים נדירות התיר לעצמו להתבטא בענייני השעה, ואף זאת במשורה. אבל בדירתו בירושלים, במפגשים אישיים, היה פרופ' נתניהו כהר געש פעיל - לא על שום שהרים את קולו, צעק, אלא עקב צלילות הדעת, בהירות העמדות שהשמיע והפיקחון אשר בתפיסת עולמו.

אדם כמותו, אשר במאה ושתי שנות חייו ראה את העולם מתהפך, ועוד איך: רוסיה היתה לבריה"מ, האימפריה העות'מאנית היתה לטורקיה, את מקומה של האימפריה הבריטית תפסו מדינות עצמאיות, וישראל ביניהן. ולא שכחנו: השואה, שתי מלחמות עולם. אין פלא כי פרופ' נתניהו, האב השכול, ש"ראה הכל", עמד איתן ושתי רגליו היו על קרקע המציאות, קרקע שלא הפסיקה לנוע בכל שנות חייו.

הוא חרד מפני תהליכים ארוכי טווח, כגון עלייתו של האיסלאם ככוח דתי רב השפעה על חיי העולם כולו. מכמה שיחות שקיימתי עימו אפשר להסיק כי לא האמין בדיפלומטיה וביכולתה להביא פתרון לסכסוכים בין עמים. הרי העולם אינו שוקט, הוא נע וזע כאילו היה מדובר ברעידת אדמה בלתי פוסקת, ואפילו ללא רעשי משנה.

וישראל? ישראל, אשר בתוכה של מהומת אלוהים זו, האם אין מקום לחוש חרדה ודאגה, כפי שהוא חש, לגבי המשך קיומה, והיה אם ייעשו צעדים אשר לדעת פרופ' נתניהו המנוח היו מסכנים את המשך קיומה? לא בכדי הוא התנגד להתנתקות מרצועת עזה. ייתכן שאילו היה יוצא כנביא קדמון לרחובה של עיר, או לתקשורת של ימינו, אפשר שהיו מי שקוראים אחריו "משוגע." אך תמיד עמד מאחורי אמונתו, האמת שלו. אמת, שכנראה לא קל היה לחברה בישראל לשומעה.