הפסגה הערבית בקהיר: מאבק בין קיצוניים למתונים

מאת שי שריג

"פסגת החירום" מהווה, מנקודת מבט ערבית, מבחן חשוב ביותר למדינות ערב והזדמנות פז לאיחוד הערבים סביב נושא שלכאורה אמור להיות מוסכם על הכל: "גיבוש סולידריות ערבית במאבק מול ישראל".

עם זאת, ולפחות על פי הדיווחים הראשונים שזורמים מפגישות ההכנה שהחלו אתמול בקהיר בין שרי החוץ הערביים, נראה שגם הפסגה הזאת לא תניב את הפירות להם מצפה הרחוב הערבי בכיליון עיניים, קרי: קבלת החלטות נחרצות נגד ישראל, שייושמו תוך זמן קצר.

מנהיגי מדינות ערב מגיעים לקהיר כשהם חלוקים מראש בדעותיהם. מחד, התגבש הציר הסורי-לבנוני-פלסטיני, שנחוש בכל מחיר לפעול להפסקת הנורמליזציה עם ישראל ולהמרצת החרם הערבי הכלכלי עליה. שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, הדגיש אתמול כי לא די בנקיטת עמדה מדינית. יש צורך בקבלת החלטות מפורשות על ניתוק היחסים עם ישראל, אמר. לבנון, כהרגלה, נקטה אותה עמדה נחרצת. הפלסטינים, באופן טבעי, מעונינים למרר לישראל את החיים בכל דרך אפשרית, בראש ובראשונה על ידי ניתוק יחסים דיפלומטיים בין מדינות ערב לישראל והטלת חרם כלכלי עליה.

מאידך, בעקבות פסגת שארם א-שייח, ניצבות מצרים וירדן מול סוריה ולבנון, כשהן מגובשות בדעה, שאין טעם לנתק מייד את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, משום שהדבר, לטענתן, עלול לפגוע בסופו של דבר בעם הפלסטיני ולגרום למדיניות ישראלית קיצונית. לנשיא סוריה, בשאר אסד, יש אינטרס מובהק לנקוט עמדה קיצונית ותקיפה: החשש הסורי העיקרי הוא שהפסגה רק תקצר את הדרך לשלום במסלול הפלסטיני, ואז סוריה תידחק לקרן זווית, כמדינה היחידה הקרובה לישראל (עם גרורתה, לבנון), שאינה חתומה על הסכם שלום עמה. בשאר חושש למעמד סוריה באזור, שהצטמצם ממילא עם מות אביו.

המחלוקת בין סוריה למצרים גדולה ביותר, גם אם בסופו של דבר, יצליחו שתי המדינות, בדרכים דיפלומטיות, להסתירה. בימים האחרונים דואגת סוריה להעביר מסרים עקיפים למצרים ולמתוח ביקורת על כישלון הפסגה עוד בטרם התחילה. פרשן לבנוני אף הסביר כי "העולם הערבי יורד לפסגה", במקום "לעלות אליה". הסיבה העיקרית היא "חולשת הערבים וחוסר יכולת להגיע לאחדות ולקבל החלטות ממשיות".