פרשת "קדושים" - אחת משתי הפרשות שקראנו השבת - מתארת את משמעות המושג עם קדוש. "קדושים תהיו", נאמר, ומיד צורפה רשימה ארוכה שאין בה שמץ של זכויות יתר, אלא רק חובות יתר, שעיקרן מגולם בשלוש מילים המופיעות בפרשה - "ואהבת לרעך כמוך". את שבר הפסוק הזה כינה גדול התורה שבעל פה, רבי עקיבא, "כלל גדול בתורה", כלומר זה חוק היסוד, המפתח להבנת התורה כולה ולפירוש התורה כולה. מיהו "רעך"? כדי להסיר ספק שאין הכוונה רק ליהודים נאמר: "וכי יגור אתך ג?ר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים".
והנה, דווקא ערב השבת הזאת, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר בתי מהגרים מאפריקה ולעבר גן ילדים של בני מהגרים בשכונת שפירא בתל אביב, בפיגוע שנאה מחריד.
אין דבר רחוק יותר ממהותה של ישראל כמדינה יהודית מאשר נגע שנאת הזרים. לא רק כיוון שאהבת הגר והיחס הטוב לגר הם יסוד עתיק יומין ביהדות, אלא גם כיוון שהיהודים - לאורך כל שנות גלותם - היו בעצמם קורבן לשנאת זרים ולגזענות. אבות הציונות, על כל זרמיה, חתרו להקים מדינה יהודית שתהיה חברת מופת ואור לגויים. היחס לחלש בכלל ולזר בפרט הוא אבן בוחן לדמותה של חברה.
לא בכדי התחייבו אדריכלי המדינה בעת ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל כי המדינה "תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות".
המאבק הלאומי לא יכול להצדיק גזענות
הסכסוך הלאומי בינינו ובין הערבים על ארץ ישראל, וכן סירובם של הערבים להשלים עם קיומה של מדינה יהודית וכפיית מלחמת הקיום על ישראל מיום הקמתה - כל אלה הציבו לפנינו אתגר קשה בנוגע למיעוט הערבי החי בתוכנו במדינת ישראל. במבחן הזה עומדת המדינה היטב, וישראל היא מופת של דמוקרטיה. הערבים היחידים במזרח התיכון הנהנים באמת ובתמים מדמוקרטיה אמיתית ומשוויון זכויות אזרחי מלא הם אזרחיה הערבים של ישראל.
אולם אי אפשר להתעלם מן העובדה שקיימים בתוך החברה הישראלית כיסי גזענות ושנאת זרים. המאבק הלאומי אינו יכול בשום אופן להצדיק גילויים אלה, החל בחוקי גזע שניסה להנחיל "הרב" כהנא כשהיה חבר כנסת, דרך ספר תועבה "הלכתי" הדן בהלכות הריגת גוי ועד הקריאות המזוויעות שחייבות לזעזע כל יהודי - "מוות לערבים".
המלחמה בינינו ובין הערבים אינה יכולה להצדיק בשום אופן את הגזענות במגרשי הכדורגל, למשל. הקריאות הגזעניות כלפי שחקנים שחורי עור הן עדות לכך שמדובר בגזענות לשמה. גילויי השנאה כלפי מהגרים מאפריקה, שהגיעו לשיאם באירועי סוף השבוע בתל אביב, הם נגע שהחברה הישראלית חייבת לבער.