ממשלת ישראל יכולה להדוף את לחצי הנשיא אובמה המבקש להימנע ממכת מנע נגד אירן, חיזבאללה וחמאס. לחץ נשיאותי, יש להבין, הוא חלק בלתי נפרד מיחסי ישראל-ארה"ב בד בבד עם פרו-ישראליות מוצקה מצד הציבור האמריקני ונציגיו בקונגרס.
על הממשלה לאמץ את התנהלות ראשי הממשלה מ-1948 (בן-גוריון) ועד 1992 (שמיר) שדחו, בדרך כלל, לחץ נשיאותי, אך השכילו לשדרג באופן דרמטי את שיתוף הפעולה האסטרטגי, למרות - וכנראה עקב - קריאת התיגר על וושינגטון.
ההיסטוריה מלמדת שראשי הממשלה כמעט תמיד התמודדו עם לחץ נשיאותי עד שהפנימו שאין להקריב אסטרטגיה על מזבח ההימנעות מלחץ. למעשה, הדיפת לחץ רק תרמה להרתעה הישראלית ולהרחבת שיתוף הפעולה האסטרטגי עם ארה"ב. כך, לדוגמה, הטילה ארה"ב אמברגו על המזרח התיכון כדי ללחוץ על בן-גוריון להימנע מהכרזת עצמאות ולהסכים למנדט של האו"ם. ארה"ב לחצה "לסיום כיבושי הנגב", לבנאום ירושלים ולפיצוי הפליטים הערבים. לדברי השגריר האמריקני, ג'יימס מקדונלד, "[בן גוריון] הזהיר את הנשיא טרומן ואת מחלקת המדינה לבל יניחו שאפשר ללחוץ על ישראל לוותר בנושאים החיוניים לעצמאותה ולביטחונה...". כוח העמידה של בן-גוריון שיכנע את ארה"ב להעריך מחדש את מדיניותה כלפי המדינה היהודית.
יחסי ישראל-ארה"ב נעים על אינטרסים משותפים
ב-26 במאי 1967 הזהיר הנשיא ג'ונסון את רה"מ אשכול ממכת מנע נגד מצרים וסוריה: "ישראל לא תישאר לבד, אלא אם כן תפעל לבד". אך אשכול קרא תיגר על ג'ונסון וצה"ל הביס את בעלות הברית של ברית המועצות, סוריה ומצרים, שפעלו גם להפלת משטרים פרו-אמריקניים במפרץ הפרסי. ארה"ב למדה שישראל מסוגלת להוציא ערמונים אזוריים לוהטים מן האש ללא סיוע של כוח אמריקני.
ב-20 בדצמבר 1981 אמר ראש הממשלה מנחם בגין לשגריר האמריקני: "ב-7 ביוני השמדנו את הכור הגרעיני העירקי... ואתם החלטתם להעניש אותנו.... יותר מאוחר, הפצצנו את מפקדת אש"פ בביירות... ואז השעיתם את הספקת מטוסי F-15. הכנסת אישרה את 'חוק הגולן', ושוב הכרזתם שתענישו אותנו... האם אנחנו מדינת-וסל או רפובליקת בננות?" שנה לאחר מכן דחה בגין גם את "תוכנית רייגן" לפתרון הסכסוך, אבל ב-1983 חידשה ארה"ב את ההסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי. באוקטובר 1991 הודה מזכיר ההגנה צ'ייני לישראל על השמדת הכור הגרעיני העירקי ב-1981.
גם ראש הממשלה שמיר התעמת תכופות עם הנשיא רייגן, ובמיוחד עם בוש, אך זכה להרחיב את שיתוף הפעולה האסטרטגי באופן חסר תקדים באפריל 1988, בעיצומה של האינתיפאדה, ובעקבות מלחמת המפרץ ב-1991. ארה"ב, יש להבין, מעדיפה בעלת ברית שהיא "אגוז קשה לפיצוח" ולא "שק חבטות".
יחסי ישראל-ארה"ב סבים על ציר ערכים, איומים ואינטרסים אזוריים וגלובליים משותפים. ארה"ב מבקרת את ישראל בהקשר הסכסוך הערבי-ישראלי, אך מכירה בתרומתה הייחודית ללוחמה בטרור, להגנה נגד טילים, למודיעין, לשדרוג תעשיות ביטחוניות ולסיוע למשטרים פרו-אמריקניים. כניעה ללחץ נשיאותי והתעלמות מהתקדימים ומתמיכת העם האמריקני והקונגרס לא יועילו לישראל אלא להפך. הם יהיו סטירת לחי לדמוקרטיה האמריקנית ויפגעו באינטרס הישראלי.