ראשית שנת 65

שנת העצמאות ה-65 של מדינת ישראל מתחילה בדיוק היום. אבל מדינת ישראל קמה מאוחר מדי לשישה מיליוני יהודים, אשר לפחות חלק מהם היו מגיעים אליה אילו הייתה ריבונית ופתוחה להם לפני 1939.

יותר משהרצל היה חוזה, הוא היה איש מסויט. הוא העריך כי רעה צפויה ליהודי אירופה, הוא חשש כי הרעה תיפתח דווקא מגרמניה - הפדרציה שטרם מלאו לה 30 שנים, ואשר יהודים מילאו בה תפקידים מרכזיים ביותר. הוא חיפש כל דרך להבריח את היהודים, היה מוכן להמיר את דתם לנצרות, להעביר את כולם לארגנטינה או לאוגנדה או לכל מקום אחר שבו לא יתאנו להם. אבל כאשר נפטר בדמי ימיו, היה רעיון המדינה היהודית רחוק, ויהודי אירופה נלכדו בגבולות היבשת שאותה אהבו. בסופו של דבר ניתנה המדינה להורינו כמזכרת עוון החולשה, כמחווה ליתום, וגם המחווה הזאת לא היתה מתממשת בלי מלחמה רבת קורבנות.

במלחמה האכזרית הזאת נוצלה הטיפשות של ההנהגה הפלסטינית ושל העולם הערבי, אשר התנגדו לחלוקת הארץ. במהלך המלחמה גורשו רוב הפלסטינים שחיו באזורים שישראל כבשה. בדרך זו הובטחה ישראל - גם אם נעשה הדבר באופן בוטה - כמדינה שיש בה רוב יהודי יציב. הפליטים לא השלימו עם כך מעולם ועשו הכל כדי לשמר את פליטותם, כדי להצדיק את שובם. אבל, בעוד ידענו לנצל את ההזדמנות שבה המנהיג המצרי היה מוכן לשלום איתנו, ובעוד ידענו לנצל את הרגע - אחרי הסכם אוסלו - שבו גם המנהיג הירדני היה מוכן לשלום איתנו, החמצנו את ההזדמנויות לעשות שלום עם הסורים ועם הפלסטינים.

ישראל בראשית שנתה ה-65 היא סיפור הצלחה במובנים רבים והישראלים גם מפתיעים כתמיד ברמת שביעות הרצון הגבוהה שלהם, יהיה השלטון אשר יהיה, אבל לפתחה של המדינה רובצות שתי סכנות דרמטיות. הראשונה, אובדן הרוב היהודי בשטחים שבהם היא שולטת בתוך זמן קצר מאוד. השנייה, מלחמה עם אויב רחוק המאיים בפגיעה קשה בה, אשר תביא עימה קורבנות ישראלים.

ישראל היא מדינה שהקיום מעסיק אותה ללא הרף וגורם לה לגייס את הצעירים לשירות חובה של שלוש שנים, שאינו קיים בשום מדינה מערבית, ויוצר תלות בלתי נוחה במעצמה גדולה. ישראל נכשלה כישלון חרוץ בהעלאת יהודים מן המערב - על פי רוב היא קולטת יהודים במצוקה. הדמוקרטיה בישראל חלקית בלבד, חוקי האישות בה הם חוקי הדתות השונות. הכפייה הדתית היא מאפיין בולט ביותר בה. ישראל אינה נתפסת כמדינה מוסרית והעוינות כלפיה מתמקדת בנושא הפלסטיני.

בראשית השנה ה-65 לקיומנו כמדינה יש לנו כמה משימות המאפיינות מדינה בחיתוליה: לחוקק חוקה, להפריד בין המדינה לדת, לסיים את הסכסוך עם הפלסטינים, לנסות לשים קץ לעימות עם איראן בלי לשלם מחיר יקר, ובעיקר - להפוך לאבן שואבת לא רק ליהודים שאין להם ברירה אחרת.