פלפל חריף בכוכב שלוש

שעות חיכיתי למג"ד כי הבטיחו שהוא בדרך מהבסיס למוצב והוא יביא איתו פלפל חריף. קרבי כמוהו צריך היה לדעת שאין כמו אש לסדר עניינים, לטשטש ולהסתיר פשלות קטנות של חומרי גלם במוצב שלא התכונן לאורחים מבשלים. אבל סא"ל צחי, מפקד גדוד רשף של התותחנים, איחר לבוא, וכשכבר הגיע אפילו לא ידע על איזה פלפל אני מדברת. אז הפסטה שהכנתי יצאה לשולחן בטעמים מאופקים והתקררה בנימוס עד שחיילי הפלוגה סיימו את ברכת המזון שלהם - קללות בלחן עממי-גברי המוקדשות למפקדיהם. תדע כל אם עברייה לקצין בתותחנים שפקודיו זוכרים אותה היטב רגע לפני שהם אוכלים.

כמה חם בשעת צהריים, עת נעמדנו מיקי שמו ואני לבשל במטבחי הגיהינום של כוכב שלוש, מוצב על גבעה בשולי כביש 443. כמה יפה רואים ממנו את האביב שבא אל גבעות מועצת בנימין לנקד אותן בצהוב ובאדום, לקלוע זרי פרחים שלא מבדילים בין כפרים פלשתיניים להתנחלויות או למוצבים כעורים.

"אל תטעי", הבהיר לי אחד מהחבר'ה, "זו לא סתם דרך מהמרכז לירושלים. זו גזרה חמה. לפני כמה זמן תפסו כאן חוליה שתכננה עלינו פיגוע גדול. כל סיור שאנחנו עושים בכפרים האלה, שנראים לך שלום ואהבה, מלווה במטח של אבנים". חוץ מהמג"ד איש לא ידע שנגיע לבשל לפלוגה שאלה ימיה האחרונים בכוכב שלוש. אחרי ארבעה חודשים כאן, חייליה עוזבים ועולים לרמת הגולן. כל הרעיון היה להגיע בהפתעה, לפתוח מקררים וארונות ולבשל ארוחה ל-50 חיילים, ככה, ממה שיש. רק שביום ראשון שאחרי הפסח לא היה שם הרבה.

הטבח כבר הלך, השאיר אחריו ארוחת צהריים מתקררת. נקניקיות ופירה אינסטנט בצהוב צורח מאבקת מרק עוף, שכמה שניסיתי לא הצלחתי להביא את עצמי לטעום ממנו ו"את גם לא רוצה, תאמיני לי. כל חול המועד היינו תקועים עם זה, זה ממש 'חומרים מסוכנים'", אמר לי חייל שקלט את ההתלבטות שלי.

בארגזים חיכו ירקות עייפים מחום, במקררים שמחוץ לחדר האוכל תבניות ביצים. במקפיא נחו שניצלים ונקניקיות, ובארונות קצת תבלינים, קמח מצה וגלונים של שמן כותנה. גם משאית האספקה שטיפסה אל המוצב שעה אחרי שהגענו אליו באה בבטן גדולה אבל ריקה, ואנחנו התחלנו לבשל את מה שיש. היו לנו שלוש שעות, שבהן יצרנו מנות שלא הכרנו קודם, והוצאנו ארוחת חג מתוך מזווה קרבי שלעיתים נדירות יוצא מהשגרה.

אני הלכתי על פסטה עם קוביות פריכות של שניצל ועל סלט מירקות שרופים עם ביצים קשות ושברים של פרוסות חלה קלויות. שמו החליט שהוא אופה עוגת גזר. הוא מכיר את המערכת. שש שנים שירת בצבא, היה מ"פ בגולני, אז הוא הפעיל שיקול דעת של קצין והבריח עליו שקית קמח אחת שהייתה מחוץ לחוקי המשחק, אבל הצילה את הקינוח.

כבר בדרך הוא עשה עלי רושם גדול כשתפס פיקוד, תיזמן אנשים שיחכו לנו בנ"צ וידע שטעינו בדרך וצריך לפרסס. מהרגע שבו הגענו אל היעד הפגין שליטה בראשי התיבות שמתעופפים בכל שיחה צה"לית, אלה שאני מוכרחה לפרום חזרה למילים בשביל להבין למה הכוונה, וכדרכו של איש שטח הוא גם יודע לאחוז סירים עם חתיכות קרטון במקום מגבות. בסמכותיות הוא תידרך את החיילים, הסביר להם למה באנו, וכולם צהלו לקראתו חוץ משוכן, כן, ככה, במלעיל, תורן המטבח, שהבין מייד שהוא אכל אותה עם כמות הכלים. הלוואי ששמו היה מבריח איתו גם כמה סכינים שמסוגלים לחתוך. אלה שבמוצב נראים טוב אבל לא שווים שום דבר. כמה עצבים הם הביאו לי, וגם לאפיק סונגו בעל עיני הנץ ואימת החרקים ולשני העומרים, זה הבלונדיני ממודיעין שאוהב את השקט שהמטבח מציע וזה מקריית גת שמת על בישול ויצא מגדרו לקצוץ ולחתוך כל שביקשתי, עד שהתייאש מהכלים שלא הצליחו לעמוד במשימה שיועדה להם.

הכל להט במטבח הזה. הסירים, הדיבורים על פוליטיקה, על "ואהבת לרעך כמוך", ולא משנה מאיפה הוא בא, והמוסיקה ששם לנו יוסי. אוחחח, איזה יופי של די.ג'יי. מכיר את בריטניה של שנות השמונים, רוק מכל הזמנים ומיקסים שדופקים בראש ומכניסים קצב לקבוצת טבחים מותשים לקראת סוף הבישול של הארוחה הענקית הזאת. אחר כך, כשחיכינו לסיום שירת הפלוגה, הסתכלתי על השפתיים שלו. אני כמעט בטוחה שהוא היה היחיד שלא שר.

סלט ירקות שרופים עם ביצים קשות ושברי חלה קלויה

החומרים:
1 חציל
2 עגבניות
1 בצל לבן חצוי לאורכו
מלח
פלפל שחור גרוס
2 ביצים קשות
כף מיץ לימון
שן שום קצוצה גס
2 פרוסות חלה קלויות

שורפים על אש גלויה את החצילים, העגבניות והבצל. בוצעים את החציל לאורכו ובעזרת כף עץ או כוס פלסטיק בתנאי שדה, מגרדים את הבשר הבהיר מהקליפה. מסלקים קבוצות זרעים גדולות, אם קיימות כאלה, ומעבירים לקערה. משתדלים לא לאבד מנוזלי החציל. קולפים את העגבניות וקוצצים אותן עם החציל והבצל החרוכים. ממליחים ומפלפלים. בעזרת פומפייה גסה מגרדים פנימה ביצה קשה אחת ועוד החלמון של הביצה השנייה. מוסיפים את השום ומיץ הלימון. מערבבים ומתקנים תיבול. שוברים פנימה את החלה הקלויה ומתפללים שיתחילו לאכול מייד אחרת היא תאבד מפריכותה.

פסטה פנה עם שניצל ופלפל אדום
את הרעיון שהציל אותי במוצב נידח אני חייבת למסעדת פרונטו, שם הגישו לעובדים ספגטי חריף עם קוביות שניצל. פריכות הציפוי מפירורי הלחם היא ערך עליון במתכון ובדיוק בגלל זה עמדתי מול ערימת חיילים והתחננתי שיפסיקו לשיר ויאכלו כבר.

החומרים (ל?6-4 סועדים):
שמן זית (או קנולה, אם אתם ממש רוצים להרגיש צבא)
1 בצל סגול קצוץ דק
2 פלפלים אדומים מתוקים, חתוכים לקוביות בגודל כחצי ס"מ
1 פלפל חריף טרי (אם המג"ד יביא) פרוס לפרוסות דקות
2 שיני שום פרוסות לפרוסות דקות
500 גרם פסטה פנה
2 שניצלים מוכנים חתוכים לקוביות בגודל כ?1.5 ס"מ
חופן כוסברה קצוצה דק

בסיר עם מים רותחים ומלח מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן ומסננים. מחממים חמש כפות שמן זית על אש בינונית ומטגנים את הבצל עם הפלפלים המתוקים והחריפים עד שיזהיבו. ממליחים. מוציאים לצלחת עם הנוזלים. מנגבים את המחבת. יוצקים לתוכה עוד ארבע כפות שמן. מכניסים פנימה את קוביות השניצל ומטגנים עד שיזהיבו. מוסיפים את פרוסות השום ומטגנים משך כדקה נוספת. מערבבים את הפסטה עם הפלפלים המטוגנים וקוביות השניצלים. מוסיפים את הכוסברה ומגישים מייד, לפני שמישהו יתחיל לשיר והמנה תהפוך נבולה.

עוגת גזר וקינמון
כמו ד"ר לעוגות עמד מיקי ליד התנור, נלחם בגבורה מול חום מוגזם שאיים לשרוף את פני העוגה הרבה לפני שתהיה מוכנה. הוא פתח וסגר את הדלת, כיסה את התבנית, שינה מיקומים, ובסוף גם ניצח. העוגה יצאה בול כמו שרצה אותה.

החומרים לתבנית גסטרונום בגודל 53X32.5 ס"מ:
1 ק"ג סוכר
2.5 (600 מ"ל) כוסות שמן קנולה או סויה
9 ביצים במידה M
2 כפיות קינמון טחון
1 שקית אבקת אפייה (או כפית אבקת סודה לשתייה)
10 גזרים בינוניים מגוררים דק
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
ראש כפית אגוז מוסקט טחון

מחממים את התנור לחום של 170 מעלות, משמנים את התבנית או מרפדים בנייר אפייה. בקערה מערבבים את הסוכר, השמן והביצים לתערובת אחידה. מוסיפים את הגזר המגורר ולבסוף את שאר החומרים, מערבבים מעט זמן עד אחידות. מוזגים לתבנית הגסטרונום ואופים כ?50-45 דקות.

בלב ים לא שורקים. נפטון עלול לחשוב שמתעסקים עם הבת שלו, לקבל קריזה ולהתחיל לטרוף אוניות. אבל "דרקוני הים", ספינה מסוג דבורה, הייתה קשורה לרציף בנמל אשדוד, אז לאף אחד לא באמת הפריע כשמדי פעם נפלטה לי שריקה בזמן הבישול. "רק אל תיכנסי לחדר המכונות", ביקש תיאולר, "שזה כמו ליאור אבל עם ת'". ספינות הן קנאיות גדולות, לא מסוגלות לסבול תחרות נשית. כן, הם שמעו על החיילת שסיימה בהצטיינות קורס חובלים, אבל אין איש ים שלא נושא בכליו לפחות דוגמה אחת שממחישה כי פה מדובר בעניין רציני ולא סתם באמונות שטותיות. "אני הייתי פעם על ספינה שעשרים שנה לא עשתה בעיות", סיפר גל המפקד ומבוכה בעיניו הכחולות. "נכנסה בחורה לחדר המכונות - ומצאנו את עצמנו תקועים בלב ים במשך ימים".

המטבח קטן ויעיל, ממוזג לתפארת, ואפשר למצוא בו דברים שהמטבח של כוכב שלוש לא מכיר. שמן זית, רוטב סויה וירקות בורקים שנראים כאילו גדלו בארץ אחרת. מתחת לספסלי הישיבה המקיפים את שולחן האוכל יש טחינה, פסטה ופתיתים. ככה זה בכלי שיט, האפשרויות לאחסון מנוצלות עד תום.
בדלת המקרר שאריות מאספקת ליל הסדר. צנצנות פלסטיק ובהן חרוסת, באחרות שורש חזרת מגורדת שהתנדף ממנה כל החריף אבל המרירות שבה עדיין נעימה, וסוללת מארזים של קרם הגנה, שלפי החיילים נשמר הכי טוב במקרר. מכל הספינות שעוגנות בנמל, שלהם נחשבת להכי אשכנזית, וחייליה צריכים לשמור על העור או ללכת לבקש מספינות אחרות קצת שום וחתיכה של פלפל חריף לאורחים מבשלים.

מדובר בספינת סיור קלה, מספר החיילים המשרתים עליה קטן ועל סיפונה אין טבח. מי שרוצה ויודע - הוא הבשלן. למשל, דניאל מקיבוץ שפיים, שיודע לממש חשקים שנולדים באישון לילה, אז הלוחמים צופים בתוכניות בישול. דניאל הוא שיודע להכין כמעט כל מה שצרור בחוברות המתכונים השמורות בארונות הספינה. "שמו, תדע לך שהעוגות שלך בטלוויזיה משגעות את הספינה בלילות", הם אומרים לו בחיוך.
המתכונים בחוברות הם כאלה שהוציא החיל וכאלה שכתבו לוחמים-מבשלים, ששירתו לפני דניאל על סיפון "דרקוני הים". מהמחברות האלה הוא למד איך למלא קובה ולבשל אותה ברוטב, או להכין קרואסונים מבצק עלים ועוף לשבת. דניאל מכיר כל כלי במטבח, זוכר שכל שבע דקות צריך ללחוץ על כפתור הבטיחות שמכבה את הכיריים החשמליות, מפריע לשמו לטגן בלינצ'ס ולי פריטטה עם לימון ותפוחי אדמה. הוא יודע שהכל נדבק למחבתות החלביות, הלוואי שגם אנחנו היינו יודעים. לו ידענו, היינו בוחרים ללכת על ארוחה בשרית והחיים שלנו היו הרבה יותר קלים, כי היינו יכולים להשתמש במחבת הטובה והבלינצ'ס של שמו היו יוצאים הרבה יותר דקים והפריטטה שלי הייתה נפרדת מהמחבת כשהיא עגולה ויפה ולא מין מקושקשת חסרת צורה.

גם את הארוחה הזו לא הצלחנו להגיש בעודה חמה. בחיל הים כבר מזמן לא מחזיקים על הסיפון בקבוקי שתייה אבל הטקסים נשמרו, ואף אחד לא יכניס לפיו פירור עד שעושים לחיים. אז פריטטה שטוגנה על פי כללים מחמירים, סלט מלפפונים בכבישה אסיאתית קלה ובלינצ'ס שנימוחים בפה ישבו לחכות עד שיגיעו קולה ותה קר. רק אחרי שאלה נמזגו לכוסות ולצנצנות ממוחזרות, הונפו אל על ונשמעה קריאת ה"הו", רק אז התחילו לאכול. ניסו להרגיע אותנו שזה לא משנה, כי הם רגילים לאכול קר. הו נפטון, שמור עליהם ושרק לא יקרה להם כל מה שהם יכולים להתרגל אליו.

פריטטה עם פלפלים, תפוחי אדמה ולימון

החומרים:
2 תפוחי אדמה קלופים, חתוכים
לקוביות בגודל ס"מ
1 פלפל אדום מתוק, חף מזרעים, חתוך לרבעים ופרוס לפרוסות דקיקות בעובי חצי ס"מ
½ לימון
מלח
4 ביצים
50 גרם גבינה צפתית מפוררת
חופן פטרוזיליה קצוצה
כפית פלפל שחור גרוס

מחממים במחבת את שמן הזית, מכניסים את הפלפל ומטגנים משך כחצי דקה על אש בינונית. מוסיפים את תפוחי האדמה ומטגנים על אש בינונית עד שיזהיבו היטב. ממליחים וסוחטים את חצי הלימון. טורפים את הביצים עם הגבינה הצפתית, הפטרוזיליה, המלח והפלפל. מגבירים את האש, יוצקים את הביצים מעל תפוחי האדמה ומטגנים משך כשתי דקות. מנמיכים את האש, מכסים ומוסיפים לטגן עד שהנוזלים מלמעלה נקרשו יפה.

סלט מלפפונים מחופף אבל טעים

באופן מפתיע מצאתי במגירת הירקות מלפפונים מוצקים, ובגלל שראיתי את הסויה חשבתי לכבוש אותם כבישה אסיאתית קלה. אבל אז התברר שמדובר בטיפות אחרונות בבקבוק והתחלתי לאלתר מכל מה שמצאנו על הספינה. יצא טעים לאללה. המתכון הזה מוקדש לגל, שלא רצה אותי בחדר המכונות שלו אבל ביקש ממני שאדאג להעביר לדניאל את המתכון.

החומרים:
6 מלפפונים מוצקים קלופים
2 כפות רוטב סויה
1 כף רוטב טריאקי (כן, גם כזה היה
על הסיפון)
1 כף טחינה גולמית
1 פלפל חריף, חף מזרעים, פרוס
לפרוסות דקות
2 כפיות חזרת מגורדת
קמצוץ מלח

חוצים את המלפפונים לאורכם ובעזרת כפית מסלקים את הזרעים. פורסים לפרוסות בעובי של כחצי ס"מ. מעבירים לקערה קטנה. מערבבים את כל החומרים לרוטב, טועמים ומתקנים תיבול. יוצקים מעל המלפפונים כך שיכוסו בנוזל. אם חסר צריך להחליף לכלי שטוח או להכין עוד רוטב. מכניסים למקרר לחצי שעה לפחות. המנה הזו דווקא אוהבת קור.

בלינצ'ס גבינה

החומרים:
1 ק"ג קמח
כף סוכר
1.5 כוסות חלב
2 ביצים
כף שמן

למילוי הגבינה:
250 גבינה רכה 5%
2 כפות סוכר
כפית תמצית וניל

מערבבים את כל חומרי המילוי לתערובת אחידה ומקררים עד לשימוש. מערבבים את הביצים, החלב והסוכר. מוסיפים את הקמח המנופה בהדרגה, תוך כדי ערבוב במטרפה ידנית, עד שהבלילה חלקה. מחממים מחבת עם מעט שמן, ויוצקים מן התערובת. מטגנים את החביתיות בזו אחר זו: שלוש דקות מצד אחד, הופכים ומטגנים עוד כדקה, ומניחים בצד. אחרי שטיגנו את כל החביתיות, ממלאים אותן בגבינה. מניחים כף מלית בשליש התחתון של החביתית, מגלגלים רק עד שהמילוי מכוסה, מקפלים את הצדדים פנימה וממשיכים לגלגל. מחממים מחבת עם מעט שמן (אפשר גם חמאה) ומזהיבים את הבלינצ'ס משני צדדיו. מגישים לצד דבש, ריבת חלב, ממרח שוקולד או סירופ מייפל.

לא ברור מי נתן את ההוראה אבל זמן קצר אחרי שהדר, סגנית המפקד, הכניסה אותנו אל החדר שבו ממוקם הלב המבצעי של כיפת ברזל, נכנסה פנימה האחראית על ביטחון שדה והודיעה לכולנו שזה לא לעניין. רציתי להגיד לה שגם בעינויים קשים לא אצליח לחזור על הקשקוש שראיתי מופיע על צגי המחשב, ושאין סיכוי שאזכור כמה עולה כל טיל של המערכת. רציתי להגיד לה שתהיה טובה ותשאיר אותי לנמנם במזגן המעולה שבחדר, לנשנש בצורה תרבותית את האננס המשומר שגנבתי מהמלבי ששמו הכין לחיילים. אבל בעיניים היפות של הדר הופיעה מבוכה, אז אספנו את עצמנו מהכיסאות הנוחים וחזרנו לחום ולשדות השיבולים אי שם בסביבות אשקלון.

קשה להפתיע סוללה של כיפת ברזל, והידיעות על בואנו דלפו לרס"ב רמי, שהוא האחראי לכל מערך האוכל של כיפת ברזל וקיבל אותנו במקרר מלא כל טוב, ובאחד הקרוואנים הפזורים בשטח אולתר יופי של מטבח בשרי. כל מה שנגענו בו העיד על כך שהרס"ב יודע לבחור סחורה הרבה יותר טוב מכל מיני טבחים שפגשתי באזרחות. גובה הלהבות בכיריים הלהיט את קנאתי. לו רק יכולתי לשחק ככה באש גם אצלי במטבח הביתי. הסכינים שחיכו לנו היו מהמעולים, וצוות המטבח - יחי הגבוה, חן היפה ואיתם המשגיח - היטיבו לאחוז בהם. הם לא דיברו הרבה, רק ניגנו את מקצב החיתוך, טק-טק-טק, ועברה פחות משעה מהרגע שבו נכנסו למטבח ועד שהיינו מוכנים עם ארוחה מורכבת, רבת משתתפים.

השגרה בסוללה היא חלבית. חביתות, גבינת ניו יורק מותכת שהיא שלאגר צה"לי, יוגורט בכל מיני טעמים. לפעמים גם סלט. בצהריים מגיעות החמגשיות מכנף 4, שהמטבח שלו מספק אוכל לכל המערך. "טעים?" אני שואלת. בכל זאת, חיל האוויר. "צריך לאהוב נקניקיות מיובשות לפני שמחליטים לשרת בכיפת ברזל. לאהוב מכל הלב", מסביר לי אחד החיילים, בחור רזה רזה עם עיניים צוחקות וכובע קסקט של היחידה. בכל בסיס שבו ביקרנו קיבלנו כובע כזה, אבל אלה של כיפת ברזל הכי שווים. יש בהם חורים קטנטנים בשביל שהראש ינשום והם סופגים זיעה. "מה תבשלו לנו?" הוא שאל, ואני אמרתי ששמו הולך על סלט פירות ומלבי אבל אני עוד לא החלטתי. בטח שלא אשתמש באנדיב או באננס הטרי שקישטו את המקרר במיוחד לכבודנו.

פתאום התחשק לי לבשל בשבילו, אז שאלתי אותו מה בא לו והוא אמר שהוא משוגע על חמוץ-מתוק, "אבל בלי כל המוזרים האלה שראיתי אותך אוכלת ביפן. תגידי לי, את לא מפחדת להכניס את כל היצורים האלה לגוף?" אמרתי לו שהדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי זה שפתאום תהיה אזעקה ואני לא אדע מה לעשות. "אין בעיה, אלפרט. את במקום בטוח", הרגיע וחייך. "ברגע שתהיה אזעקה פשוט תשכבי על הרצפה". כשבאתי לחדר האוכל שבו הוגשה המנה שהכנתי לכבודו - חזה עוף מוקפץ בעשבי תיבול - חיפשתי אותו. בחור רזה רזה עם עיניים צוחקות שיבוא ויגיד אם היה לו טעים. בתוך המולת החאקי וצהלת המזלגות של חמישים חיילים וחיילות לא הצלחתי למצוא אותו.

תאילנדי וסיני על פירורי לחם
פגישה עם חייל, גובה הלהבה, ווק מברזל, ג'ינג'ר טרי וחזה עוף לא מעובד החליטו בשבילי שאלך על אוכל מוקפץ. עניין פירורי הלחם היה תקוע לי בראש מהבוקר. קמתי עם חשק לטגן אותם. וואו, וואו, כמה טוב זה יצא.

החומרים:
2 חזות עוף חתוכים לקוביות בגודל כס"מ
קופסת גרעיני תירס משומרים, מסוננים מנוזלים
3 כפות רוטב טריאקי
3 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי, קלוף, מגורד דק
2 שיני שום קצוצות דק
2 כפות חומץ
כוס פירורי לחם
שמן סויה או תירס
1/2 ראש כרוב לבן חתוך לרצועות דקיקות בעובי כ?2 מ"מ
מלח
כפית מחוקה צ'ילי גרוס

להגשה:
חופן עלי נענע
חופן עלי כוסברה
3 בצלים ירוקים קצוצים גס

מכניסים לקערה את חזות העוף החתוכים, עם גרגירי התירס, הטריאקי, כפית מלח, הג'ינג'ר, השום והחומץ ומניחים להם שיכירו משך כחצי שעה. במחבת, על אש גבוהה, מחממים שלוש כפות שמן תירס ובתוכן מטגנים את פירורי הלחם עם חצי כפית מלח. אל תירדמו בשמירה. הפירורים נשרפים מהר כך שבכל פעם שבה הם מזהיבים בתחתית יש למהר ולערבב, שלא יישרפו. משהזהיבו כולם מעבירים לצלחת הגשה שטוחה או למגש.

מניחים את הווק על הלהבה הכי גבוהה שיש בבית ומתבאסים מזה שאין אש בגובה זו שהייתה במטבח המאולתר של כיפת ברזל. כשהווק חם יוצקים פנימה חמש כפות שמן וכעבור דקה מכניסים את חזות העוף עם התירס, חומרי המשרה והצ'ילי ומטגנים עד שהחזות משנים צבעם. מוסיפים פנימה את הכרוב ומוסיפים לטגן, עדיין על להבה מקסימלית, משך כדקה נוספת. עורמים מעל את פירורי הלחם, מפזרים מעל את עלי התבלין והבצל הירוק ומגישים מייד.

סלט פירות קיצי ומרענן
שתי מנות אחרונות הכין שמו לחיילים בכיפת ברזל. הראשונה הייתה מלבי אינסטנט משקית, על בסיס מים, משובץ באננס משומר ומקושט במיץ פטל. הוא עמד במטבח ומלמל שהוא לא זוכר מתי השתמש בחומרים כאלה. המנה השנייה היא סלט הפירות, עם האננס שאכלתי כל הדרך לחדרי המכ"מ.

החומרים:
2 תפוזים בינוניים קלופים
2 אגסים בינוניים
2 תפוחים
2 בננות
1/3 כוס קוביות אננס משומר בסירופ
מיץ סחוט מתפוז אחד

פורסים את התפוזים לקוביות בגודל 2X2 ס"מ. מגלענים את האגסים והתפוחים, משאירים בקליפתם ופורסים לקוביות 2X2 ס"מ. קולפים את הבננות ופורסים לפרוסות קטנות. את האננס חותכים לקוביות קטנות. מכניסים את כל הפירות לקערה, מוסיפים את מיץ התפוזים ואת הסירופ של האננס (מפחיות השימורים) ומערבבים מעט. ניתן להוסיף תמצית וניל איכותית ופירות נוספים שנמצאים במטבח. אם יש, אפשר להוסיף שקדים גרוסים, אגוזי מלך קצוצים או צימוקים - גם זה הולך.

בדרך חזרה מהדרכים הצדדיות, שם מסתתרים בסיסי צה"ל, שמו היה מאושר. אמר ששיחקנו אותה, ששימחנו. אני המשכתי לאכול לכולם את הראש על זה שלא הצלחתי להוציא אף מנה כשהיא חמה. איך יכול להיות שהצבא הזה, שמהירות התגובה היא נר לרגליו, לא מצליח להגיע בזמן לשולחן האוכל? "שחררי", אומר לי איתיאל, "הם אמרו שהם רגילים לאכול קר. תתרגלי גם את". לעזאזל, חשבתי. בזמן האחרון קורים לי הרבה דברים שאני יכולה להתרגל אליהם.