תג מחיר: אלימות בכדורגל

האירועים האלימים שהתרחשו במשחק הכדורגל בדרבי התל-אביבי בפתח תקווה ובסוף השבוע במשחק בין הפועל ר"ג לבני לוד חידשו את הקריאה להחזרת השוטרים למגרשי הכדורגל. כל הדורשים את החזרת השוטרים רואים לנגד עיניהם רק את הסרת האחריות לנעשה במגרש ואת השגת הכתובת להפניית הזעם. ייאמר מייד: כדורגל לא משחקים בכל מחיר. כדורגל הוא עינוג, סוג של בילוי. כמו הצגת תיאטרון או כל פעילות פנאי אחרת. ולכן הנוסחה פשוטה: יש אלימות? אין כדורגל.

יש לקבוע תג מחיר מרתיע. שום נזק לא היה נגרם אילו קבוצות אלימות היו יודעות כי התפרעות שחקניהן תגרור אובדן פרנסה. השוטרים לא יכולים לפתור את הבעיה. איך בדיוק אמורה המשטרה לרסן שחקני כדורגל אלימים? הם דומים במעמדם לסטודנטים אלימים באוניברסיטאות, וכבר היו שנים שנשמעה בהן הדרישה להכניס שוטרים כדי שיטפלו במפגינים פוליטיים אלימים. עד שנמצאה הנוסחה הפשוטה כל כך: אין כל חובה לקבל סטודנט אלים ללימודים, וכל הפרת תקנון קלה עלולה לסיים את לימודיו במוסד. בדומה לכך, רק לאחר שעשרה שחקנים יאבדו את פרנסתם בכדורגל המקצועי תיעלם האלימות, או לפחות יהיה ברור מהו מחירה. כל ניסיון להכיל את ההתנהגות ולהעתיק את הבעיה לגופים מרתיעים הוא בבחינת אספירין לחולה סופני.

ומה על האוהדים האלימים? בדיוק אותה נוסחה. אילו ידעו האוהדים המתפרעים שהם צפויים לעונשים כבדים ושקבוצתם תיענש בחומרה על מעשיהם, הם היו מתנהגים אחרת. ראו את תג המחיר שנקבע באיטליה בנוגע לשחיתות: הורדת ליגה גם לקבוצת פאר. רבים סברו שהאיטלקים לא יפעילו את העונש, אך אוהבי הכדורגל באיטליה הבינו כי רק מסרים חדים וברורים פועלים. אין כל ספק שלו העונש הקל, לטעמי, שאותו קיבלה קבוצת מכבי פ"ת, לא היה מתבטל - האלימות האחרונה לא היתה מתקיימת. ואם כן, אז לפחות כבר היה לנו תג מחיר אישי לשחקנים מתפרעים - נניח, הרחקה לשנה והפחתת עשר נקודות ליגה. כך, בפשטות, קובעים גבולות. מציגים תגי מחיר ואומרים "האחריות היא עליכם". זה רק ספורט ואנחנו לא מקיימים אותו בכל מחיר.

בשנות ה-80 וה-90 היינו עדים לאסונות של קהלים אלימים שנמחצו למוות בגדרות ובמכשולים פיזיים. ב-2001 נמחץ הילד אמיר רנד על ידי אוהדים שדחפו אותו לגדר בדרכם "לחגוג" את שמחת האליפות. היו שהציעו כפתרון את הגבהת החומות והיו שהציעו אפילו גדרות חשמל, אבל ההצלחה הושגה רק כשהאחריות הוטלה על כתפי האגודות. הוחלט להפסיק לכלוא את הקהל במכלאות שהופכות למלכודות מוות, הוסרו הגדרות והוטלה אחריות אישית וקבוצתית על האוהדים ועל הקבוצות. הקהל התרגל לכך שלא חוגגים על הדשא - וכיום פורצים לשטח המגרש רק בודדים, אקסהיביציוניסטים, ומכיוון שהמצלמות מתעלמות מהם, גם התופעה שלהם הולכת ונעלמת.

משטרת ישראל נושאת באחריות כוללת להסדרת הביטחון, בנפש וברכוש, ומכאן לכל אירועי הספורט. אך נקודת המוצא של המשטרה צריכה להיות שכדורגל לא משחקים בכל מחיר. לפיכך אין להחזיר את מסת השוטרים למגרשים אלא לעמוד על כך שייקבעו כללים פשוטים ברורים למאבק. כידוע, כל משבר הוא הזדמנות. בשבועות האחרונים הוחמצו הרבה משברים להעברת מסרים חדים, בעיקר בתל אביב ובפתח תקווה.

אני יודע שקל יותר לטפל בבני לוד וברמת גן אך אין לטעות - יש לראות את כל העונה האחרונה כעונת משבר. צריך להיערך אחרת לעונה הקרובה - מסרים ברורים, שינויים מבניים, מערכת בקרה קפדנית ומוסדות ענישה.

ראו איך פיפ"א משליטה משמעת וסדר, ותבינו שכדי שלא תהיה אלימות בספורט דרושות בראש ובראשונה נפש ורוח ספורטיבית שיתחילו משינוי התנהגותי מונחה. את ההזדמנות שנולדה במשבר האלימות כדאי לנצל גם להעלאת הרמה של המשחקים עצמם, אך אולי זו כבר דרישה מוגזמת ובלתי סבירה.