שום דבר לא היה יכול להפתיע בהגשת מכתבו של נשיא הרשות מחמוד עבאס לראש הממשלה נתניהו באמצעות ראש ממשלת הרשות, ד"ר סלאם פיאד. המכתב הודלף, גם התשובה לו ידועה מראש, וידועה גם ההחלטה הפלשתינית לפנות לעצרת הכללית של האו"ם ולבקש הכרה בפלשתין כבמדינה שאינה חברה באו"ם. ידוע שגם אם הרוב בעצרת יהיה בעד ההחלטה והיא תעבור - יוקפאו כספי הסיוע האמריקני לרשות.
ההפתעה היחידה טמונה בכך שפיאד לא הגיע למשרד ראש הממשלה, ונתניהו אירח שליחים מדרג נמוך יותר. לאחר חודשים ארוכים שבהם משמש תפקידו נושא למשא ומתן בין פת"ח לחמאס, בלי שהוא עצמו שותף למו"מ; וכמה חודשים לאחר הסכם עבאס-משעל, שלפיו ימלא עבאס גם את תפקיד הנשיא וגם את תפקיד ראש הממשלה עד לבחירות; וכמה שבועות לאחר שהוטל על פיאד לשאת מכתב שלא הוא כתב - אותת ראש הממשלה החרוץ הזה, שהחזיק על כתפיו בשנים האחרונות את משא הרשות, כי יש גבול למה שהוא מוכן להשלים איתו.
"שר הביטחון" של הרשות
פיאד, שאינו מרבה להתראיין, בוודאי לא לאחרונה, לא אהב צעדים רבים שננקטו בתקופה האחרונה על ידי הנהגת אש"ף. הוא לא התלהב מההליכה אל האו"ם, הוא הבין היטב את המחיר ולא הבין את התועלת; והוא הסתייג מדרך המו"מ עם חמאס, אף שהוא חושב כי צריך ואפשר לשתף פעולה עם התנועה הזאת בעתיד. הוא שהציג בשנים האחרונות את התפתחותה החיובית של הגדה, את צמיחתה המהירה ואת סיכויי ההשקעה בחברות שהוקמו בה. הוא הוביל קו של החרמת תוצרת ההתנחלויות (ניסיון שלא צלח להניא פועלים פלשתינים מלעבוד בהן), תוך כדי נכונות לשיתוף פעולה כלכלי משמעותי עם הגורמים הכלכליים בישראל. והוא עשה מעשים של ממש לבנייתם של מוסדות המדינה-בדרך, בעודו לומד, בלי להסתיר זאת, מניסיונו של היישוב היהודי בארץ ישראל בימי המנדט.
בד בבד, פיאד קיבל על עצמו את התפקיד, הלא קיים ברשות, של "שר הביטחון". הוא הפך לכתובת המרכזית של מערכת הביטחון. הוא עסק בתיאום, הוא היה אחראי להכשרת כוחות הביטחון של הרשות באמצעות גנרל דייטון האמריקני, והוא היה יכול לזקוף לזכותו נקודות רבות של הצלחה. בקשתו החוזרת ממערכת הביטחון הישראלית, שלא להגיע לאזורים שהועברו לשליטה פלשתינית ולא לחפש שם חשודים בלילות, לא נענתה, מה שהחליש אותו והגביר את הביקורת עליו כמי שפועל יד ביד עם ישראל.
לכן, משלא זכה לשיתוף פעולה ישראלי כפי שציפה לו, ובשעה שסמכויותיו מקוצצות מבית ותפקידו עומד כל העת בפני הפקעה, הכריז האיש הנדיר הזה, הזוכה לאהדת העולם הרבה יותר משהוא זוכה לאהדת עמו, על עצמאותו ולא בא לנתניהו עם מכתבו של עבאס.