וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

אביא לך אבנים מהירח

בועז גולדברג

20.4.2012 / 6:00

הרולינג סטונס חוגגים 50 שנות פעילות בשורה של אירועים; ג'אגר וריצ'רדס ממשיכים לתפעל את הקונצרן הכלכלי הגדול בעולם המוסיקה; חזרה לאירועים החשובים בהיסטוריה של הלהקה

החגיגות אמנם החלו בצורה לא רשמית, אולם כבר בחודש הקרוב לא תוכלו להתחמק מזה - להקת האבנים המתגלגלות חוגגת 50 שנה, וזה, איך נאמר, קצת בלתי נתפס. הסטונס קמו לפני שהביטלס שיחררו סינגל ראשון, לפני שאלג'יריה זכתה בעצמאות, לפני שאיצטדיון בלומפילד נפתח רשמית לקהל ואפילו לפני הפילוג במק"י. במהלך היובל האחרון כל כך הרבה דברים, אנשים ותופעות מתו, השתנו, התפלגו, התפרקו או התפצלו. גם הסטונס ידעו סכסוכים, דרמות וסקנדלים, סמים קלים וקשים, מוות של מייסד הלהקה, מוות של מעריצה בהופעה ועוד ועוד. אבל האבנים מתגלגלות כבר 50 שנה. תבדקו בכל ספרי ההיסטוריה, ותגלו שאין, וכנראה גם לעולם לא יהיה, ברוקנרול העולמי משהו דומה לזה.

כמו עוף החול, מותג הרולינג סטונס שוב קם לתחייה, הפעם תחת הסיסמה: "50th anniversary of the greatest Rock 'n Roll band in the world". ספרים חדשים על הסטונס יוצאים עכשיו בקצב, סרטים כאלה ואחרים יצאו בשנים האחרונות, ובהם אחד של מרטין סקורסזה, ובספטמבר הקרוב נזכה לראות סרט דוקומנטרי חדש על אודות האבנים - "הראשון שיעקוב אחרי האבולוציה של הסטונס החל מ?1962 ויכלול תכנים וחומרים ויזואליים שמעולם לא יצאו לאור".

ניפגש ב?2013?

ויהיה כנראה גם טור שייצא לדרך בשנת 2013. הדבר הזה מרגש בעיקר בשל מצבו הבריאותי של הגיטריסט האיקוני קית' ריצ'רדס, שהידרדר מאז נפל מעץ ב-2006 במהלך חופשה באיי פיג'י. המשך סיבוב ההופעות של הסטונס באותה שנה בוטל, הגיטרה של ריצ'רדס החלה להחליד והאוטוביוגרפיה שפירסם בעקבות הפגרה הביאה את המתח בינו לבין ג'אגר לשיא חדש. ריצ'רדס מיהר לדווח כי אירוע הנפילה מהעץ גרם לו להפסיק לצרוך קוקאין, אבל לא ברור אם הדבר יסייע לו לחזור לנגן באותה רמה שהכרנו. סיבה טובה לאופטימיות אפשר למצוא בהתנצלות הפומבית של ריצ'רדס כלפי ג'אגר בהקשר לדברים המעליבים שכתב על מיק באוטוביוגרפיה שלו. ריצ'רדס כתב בספר החושפני: "מיק ואני, לצערי, כנראה כבר לא חברים. אני חושב שיותר מ?20 שנה לא ביקרתי בחדר ההלבשה שלו. אבל אנחנו האחים הכי קרובים. חוויתי תחושות עמוקות של בגידות מצידו, והיום הוא מכיר בעומק רגשותיי, למרות שכנראה לא חש בזמן אמת עד כמה פגע בי. אלו דברים שקרו מזמן, ומותר לי לדבר עליהם עכשיו משום שהם יוצאים ונאמרים מהלב".

רולינג סטונס. AP
בסיקסטיז היה ג'אגר הסולן המושלם. ג'ון לנון היה אולי חריף, אבל ג'אגר היה סקסי וחריף גם יחד/AP

ההתנצלות מכשירה את הקרקע לקראת סיבוב הופעות חגיגי במיוחד של הסטונס, שיהיה קרוב לוודאי האחרון, אף על פי שמיק ג'אגר מצהיר בכל הזדמנות שללהקה יש עוד הרבה תוכניות. ריצ'רדס לעומתו הצהיר בשבועיים האחרונים כי "אנחנו עדיין לא מוכנים". אלא שמיק ג'אגר יהיה בן 69 בקיץ הקרוב, ריצ'רדס יהיה בן 69 בדצמבר הקרוב, המתופף צ'רלי ווטס יציין ביוני 71, רוני ווד, הצעיר שבחבורה, יהיה ביוני הקרוב בן 65 וביל וויימן כבר בן 76. האם הזמן יעמוד שוב לצידם, כמו שעמד לצידם כל כך הרבה פעמים במהלך 50 השנים האחרונות? מי שראה את ג'אגר מרקד עם נגן הבלוז בי.בי קינג והנשיא ברק אובאמה, יודע שלג'אגר, כרגיל, יש עדיין מה למכור.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פריצות הדרך, הטיפולים ומה צופן העתיד? כל מה שצריך לדעת על סוכרת

בשיתוף סאנופי

הצד האפל של האבנים

כדי למצוא תשובה כיצד הצליחו הסטונס להיות היחידים ששרדו כל כך הרבה זמן, צריך לחפור ביסודות הלהקה, בעמודי התווך שלה. עד 1969 הסטונס היו להקה אחרת לגמרי. להקה שהכילה גם שחקן רציני וגם מוסיקאי "נפשי" רציני. כי ברוקנרול תמיד יש את המוסיקאי, ויש את השחקן שבא בעיקר לתפוס את הבחורות היפות וליהנות מהפרסום. גיטריסט הבלוז בריאן ג'ונס, מייסד הרולינג סטונס, שיחק עד שנמאס לו לשחק. מיק ג'אגר תמיד שיחק. גם קית' ריצ'רדס, אף שזכה לכל כך הרבה חיקויים, שיחק. כששתי האסכולות הנ"ל מוצאות עצמן יחד באותה להקה, מתישהו זה תמיד מתפוצץ: בריאן ג'ונס הדקדנטי וההדוניסט לא שרד את הסיקסטיז ומת ב?1969, זמן קצר אחרי שפוטר מהאבנים עקב חוסר היכולת שלו (או חוסר הרצון שלו) לתפקד בקטע עסקי כמו ג'אגר וריצ'רדס. אבל העניין הוא שהמורשת של ג'ונס ממשיכה לחיות בלהקה עד עצם היום הזה, אפילו שמדובר בקשישים מולטי?מיליונרים. המורשת של ג'ונס היא הסקס?סמים?ורוקנרול שג'אגר, ריצ'רדס ושאר החבורה ממשיכים לסמל ולייצג עד היום. "הצד האפל של האבנים", כך קוראים לזה מיטיבי השמע.

בזכות המורשת של ג'ונס הפך קית' ריצ'רדס לאייקון המסמל אלף אנשים באדם אחד. הגיטרה הקופצנית שלו הפכה עם השנים לאילוסטרציה מוסיקלית לאורגזמה; התסרוקת שלו, כרבולת שנראית כמו עציץ פרא על הראש, היתה גאונית; ויותר מפעם אחת הוא נאלץ, בעקבות מאבק בסמים, להחליף את כל הדם בגופו בקליניקה מיוחדת וסודית בשווייץ. נראה שאין גיטריסט רוקנרול נערץ ממנו, עד כדי כך שהסטונס של שלושת העשורים האחרונים הם כמו מודל של שיטת הפירמידה בעסקים: אחרים עובדים בשבילם. להקות פופולריות ופולחניות, למשל אירוסמית' או KISS, הרי מעולם לא היו קמות לולא הסטונס, והסגידה הברורה שלהן לאבנים תמיד משאירה את הסטונס במעמד מיוחד, עליון, כמו אלוהי. כשקית' ריצ'רדס כותב שהוא הסניף את האפר של אביו, ללואי ויטון אין בעיה לקחת אותו כאחד הפרזנטורים של החברה, כשאנני ליבוביץ' מצלמת אותו. לכולם זה נשמע הגיוני לגמרי.

הם בכל מקום

הסטונס היו כמעט בכל צומת מרכזי בהיסטוריה התרבותית האמריקנית בחצי המאה האחרונה. הנה כמה דוגמאות מייצגות: אחד הצלמים בסרט הדוקומנטרי של הסטונס מ?1970, "Gimme Shelter", היה לא אחר מאשר ג'ורג' לוקאס; מרטין סקורסזה השתמש בשיר "Gimme Shelter" בארבעה מסרטיו; האלבום היחיד של הסטונס שלא נכנס למצעד "חמשת הגדולים" בבריטניה היה "Bridges to Babylon" מ?1997, שהגיע למקום השישי; הקליפ של הסינגל הראשון מאותו אלבום הציג לעולם את אנג'לינה ג'ולי, רגע לפני שהפכה לכוכבת; סינגל של הסטונס מ?1967 ששמו "We Love You" מכיל את קולות הליווי של ג'ון לנון ופול מקרטני; המופע הראשון של הסטונס היה עם המתופף מיק אייבורי, שאחר כך הפך למתופף של הקינקס; כשהרולינג סטונס הופיעו בפברואר 2006 בחוף קופקבנה בברזיל הגיעו מיליון וחצי איש לחזות בהם, בהופעה הגדולה בתולדות המדינה; הלהיט "I Wanna Be Your Man" נכתב על ידי לנון ומקרטני במיוחד עבור הסטונס; רק ב?1971 הסטונס הקימו חברת תקליטים משלהם; הרבה מאלבומי הסטונס הופקו על ידי The Glimmer Twins, הלוא הם ג'אגר וריצ'רדס; בשיר "One Hit) To the Body)"

הרולינג סטונז באסון מלאכי הגיהנום. AP
"מלאכי הגיהנום" בהופעה בה נהרגה מעריצה/AP

מתוך האלבום " Dirty Work", שיצא בשנת 1986, ג'ימי פייג' מנגן בגיטרה; השמועה מספרת שדיוויד בואי שר קולות ליווי בשיר "Time Waits for No One" שיצא ב-1974; וכשמרדית' האנטר, מעריצת הסטונס, נדקרה ונרצחה בהופעה של הסטונס, הלהקה ניגנה את "Under My Thumb". אכן, התרומה של הסטונס לעולם הרוק שקולה כמעט לתרומה של אלביס לעולם הרוקנרול. יותר מכך, נדמה שלפני הסטונס מושג הלהקה היה הרבה פחות מעוצב, לטוב ולרע. הסטונס השליכו טלוויזיות מבעד למרפסות סלונים של בתי מלון יוקרתיים, הזריקו והסניפו והשתתפו באורגיות מיניות במהלך טיסות מהופעה להופעה, ועם זאת הכניסו לעולם הרוק מקצוענות בלתי נדלית, עמידה בלוחות זמנים וגישה עסקית שבהשראתה התפרנסו עוד מיליוני להקות לוויין.

אין להקה שמדגישה את העיקרון הכי חשוב ברוק כמו להקת הסטונס: כולם מושפעים מכולם, וכולם גונבים מכולם. זה הקסם של הדבר, ובאופן כללי ככה זה בכל מדיום של אמנות: אין ואקום. ואם כך, ברור שכולם גונבים מהסטונס. עיתונאי הרוק הנודע לסטר בנגס ניסח יפה את הרעיון הזה באחת הרשימות האחרונות שלו לפני שמת ב?1982. וכך הוא הסביר את תמצית הרוקנרול: "אני המצאתי את הפאנק. כולם יודעים את זה. אבל אני גנבתי את זה מגרג שואו, שגם המציא את הפאוור?פופ. והוא גנב את זה מדייב מארש, שלמעשה ראה פעם את להקת Question Mark & The Mysterians בהופעה חיה. אבל הוא גנב את זה מג'ון סינקלייר. שגנב את זה מרוב טיינר. שגנב את זה מאיגי. שגנב את זה מלו ריד. שגנב את זה מג'ין וינסנט. שגנב את זה מג'יימס דין. שגנב את זה ממרלון ברנדו. שגנב את זה מרוברט מיצ'אם - המבט בפניו כשנעצר על החזקת גראס. והוא גנב את זה מהמפרי בוגרט..."

סופרים את הכסף

הסטונס הוציאו 37 אלבומים רשמיים (כולל אלבומי לייב, לא כולל אוספים), כשבהתחלה הם גונבים את זה מצ'אק ברי ומבלוזיסטים דוגמת רוברט ג'ונסון והאולינג וולף, ואחר כך, הרבה בזכות בריאן ג'ונס (שנתן ללהקה את שמה על שם שירו של מאדי ווטרס, "Rollin' Stone"), הם הצליחו להגיע להישגי הקלטה ייחודיים ביותר ופורצי דרך. בשנים הראשונות לפעילותם הסטונס ביצעו והקליטו לא מעט קאברים לצ'אק ברי ולאמני רית'ם אנד בלוז שחורים אחרים. ג'אגר היה מפוחיתן מעולה עם קול מיוחד, ריצ'רדס וג'ונס הציגו שילוב קטלני של גיטרות בלוז וקצב, ביל וויימן היה הבסיסט הכי קול והכי הפוך מפול מקרטני החביב והלא מאיים - וצ'רלי ווטס תופף רוקנרול במבט חתום, כאילו כל האנרגיה שלו מתועלת לתרגום מקצבי הג'אז שהוא שומע בדמיונו לשפה של רוק. ווטס, שלא תמיד זכה לקרדיט מחברי הלהקה, ובמיוחד מג'אגר, הוא דמות מעניינת למדי. הוא עדיין מנגן בלהקת ג'אז, כתב ספרי ילדים מצליחים, החלים מסרטן בגרונו ואף על פי שהיה שותף פעיל בשנים הקשות בחגיגות האלכוהול והסמים, האגדה מספרת שכשהלהקה הגיעה למסיבת הפלייבוי המסורתית באחוזה של יו הפנר, ווטס העביר את הזמן בחדר המשחקים באחוזה, בעוד חבריו נהנים מחברת השפנפנות.

הסטונס היו חוד החנית של מה שנקרא אז "British Rhythm & Blues". ב?1964, עם הלהקות האנימלז, היארדברדס, הקינקס וכמובן הביטלס, הסטונס הנהיגו את "הפלישה הבריטית" - הפעם הראשונה שבה להקות רוקנרול פופולריות מאנגליה הופיעו בארה"ב. ריף הגיטרה של ריצ'רדס בלהיט "(I Can't Get No) Satisfaction" גרם למיליוני נערים אמריקנים להיכנס לגראז' של אבא, להרים גיטרה ולנסות לעשות את זה כמו הסטונס. עקב כך ז'אנר חדש ומאתגר נולד בארה"ב - סגנון מוסיקלי שלימים ישפיע באופן מכריע על הפאנק של שנות ה?70: סיקסטיז גראז'. וכך, כבר במחצית שנות ה?60, שנתיים?שלוש אחרי שקמו, היו הסטונס מודל לחיקוי.

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
ג'אגר וסקורסזה בצילומי הסרט על הלהקה/מערכת וואלה!, צילום מסך

שירים דוגמת "Jumpin' Jack Flash" או "Sympathy for The Devil" הפכו מייד להמנוני רוק שלעולם לא ינוס ליחם. זו היתה התקופה שבה בריאן ג'ונס שלט בלהקה והיה המוח והחזון שמאחורי ג'אגר וריצ'רדס. ריצ'רדס קינא בג'ונס ואף גנב לו את החברה, אניטה פלנברג (שממנה יש לריצ'רדס ילד), במהלך טיול משותף של האבנים והחברות שלהם במרוקו ב?1967. אבל ג'ונס היה כליל השלמות במושגים של כוכב רוק: הוא היה מוסיקאי בחסד וידע לנגן על כל הכלים האפשריים. הוא היה פסיכדלי מאוד, יפה ודקדנטי, התלבש כמו דוכס או רוזן בריטי והציג אריסטוקרטיות של רוקנרול. שיא תקופת ג'ונס של הסטונס היתה באלבומים "Between The Buttons" ו"Their Satanic Majesties Request" - שני אלבומים שבעיני לא מעט מבקרי מוסיקה, כולל עבכדם הנאמן, עולים בהרבה על "סרג'נט פפר'ס" ו"ריבולבר" של הביטלס.

בגדול, ההבדל הגדול בין הסטונס לביטלס הוא שהסטונס היו להקה טובה עם שירים רעים, בעוד הביטלס היו להקה רעה עם שירים טובים. כלומר, לביטלס היו שירים קליטים ומסרים פוליטיים וחברתיים ברורים, בעוד הסטונס היו מוסיקאים מבריקים בהרבה עם סטייל מבריק בהרבה. ריצ'רדס תמיד העדיף להימנע משירים פוליטיים גלויים בטענה ששירים אלו עומדים במבחן הזמן רק לעיתים נדירות. ג'אגר, מצידו - קצת בדומה לבונו ולבוב גלדוף - הפך במרוצת השנים ליותר פוליטיקאי מאשר מוסיקאי.

בגלל המעריצה ההיא

בסיקסטיז היה ג'אגר הסולן המושלם. ג'ון לנון היה אולי חריף, אבל ג'אגר היה סקסי וחריף גם יחד. כשהביטלס שרו "Let It Be", הסטונס הציעו לתת לזה לדמם עם "Let It Bleed". כשהביטלס טענו שכל מה שאתם צריכים זה אהבה, הסטונס הודו שאתם לא תמיד יכולים לקבל מה שאתם רוצים. כשהביטלס צילמו בחובבנות את הסרט הצבעוני "מסע הקסם המסתורי" (1967), הסטונס הכניסו 800 מעריצים מחופשים לאוהל קרקס ענקי, שכרו את אחד מבמאי הטלוויזיה הכי עסוקים באנגליה באותם ימים וצילמו את הסרט הגנוז והיפהפה (שיצא שנים רבות מאוחר יותר) - "Rock and Roll Circus".

המנהל של הסטונס עד 1967, אנדרו לוג אולדהם, עשה הכל כדי לטפח את תדמית ה?wild boys של הסטונס, אבל המימד הפראי של הסטונס היה בכל זאת בר שליטה. עובדה שכשהביטלס החליטו להפסיק להופיע ב?1966 - מהלך שקשה לדמיין את הסטונס עושים - האבנים המשיכו במלוא המרץ, גם אחרי מותו המצער של בריאן ג'ונס וגם אחרי מותה המצער של מעריצה אמריקנית בהופעה ("מלאכי הגיהנום", חבורת אופנוענים שאיבטחו את הסטונס באותה תקופה, היו אחראים לרצח).

בתחילת שנות ה?70, עם יציאתו של האלבום "Sticky Fingers", הסטונס מיתגו את עצמם מחדש כ"The Greatest Rock'nRoll Band in The World". באותה תקופה הם חיו בדרום צרפת כדי לעקוף תשלומי מס גבוהים באנגליה, אנדי וורהול תרם את חזונו האמנותי לחלק מעטיפות אלבומי הלהקה, ומי שרוצה לקבל שיעור מאלף ומסנוור על רוק הדוניסטי בתחילת שנות ה?70 מוזמן לצפות בסרט הגנוז "Cocksucker Blues" (אפשר להשיגו בפורמט של בוטלג), המלווה את הסטונס של 1972 בסיבוב ההופעות האמריקני הראשון שלהם מאז פרשת רצח המעריצה ב?1969. הסטונס של 1972 הוציאו אלבום כפול שנקרא "Exile on Main st.",
שבו האבנים הלכו ושיכללו את הסאונד האמריקני שלהם, שהתבסס בהדרגה על גיטרות הבלוז?קאנטרי של ריצ'רדס ועל הריפים הנונשלנטיים שלו, שישבו בול על המקצבים העצלים?ועם?זאת?מספיק?מהירים של צ'רלי ווטס. בנוגע לשאלה אם הסטונס איבדו משהו בנקודת זמן כלשהי, אפשר לומר שזו היתה הפעם האחרונה שבה הסטונס הוציאו אלבום רוקנרול.

אחר כך, מהאלבום שהכיל את הלהיט "Angie" ועד עצם היום הזה - למעט אולי האלבום "Some Girls" מ?1978 - רוב האלבומים של הסטונס היו תירוץ נחמד לצאת לסיבוב הופעות. הסטונס, כמו משחק פינבול המייצג במכניקה שלו משהו קלאסי אך עדיין מרגש, המשיכו לצבור הון כספי וסימבולי כאחד. זה קרה בזכות הריטואל, בזכות יכולת המשחק ובזכות החוכמה.

החוכמה של האבנים היא למתג את עצמם מחדש כדי להיחלץ ממצבים אבודים. המעבר של הסטונס משנות ה?60 המגה?יצירתיות להדוניזם של שנות ה?70 היה חלק, והמעבר שלהם לשנות ה?80 עבר גם כן בצורה סבירה. אפשר לחוש בהבדל בין שנות ה?70 ל?80 דרך הנשים של ג'אגר: בשנות ה?70 היתה לג'אגר ביאנקה, פצצה קולומביאנית שלימים הפכה לפעילה פוליטית. לקראת שנות ה?80, כשחברי הלהקה החלו להתעשר באופן מופלג, לקח לו ג'אגר לאישה את ג'רי הול הטקסנית, נצר לשושלת של אילי נפט שהיתה עשירה לא פחות ממנו.

לקראת שנות ה?90, כשהיה נראה שהסטונס כבר לא יחזרו וג'אגר וריצ'רדס רבו שוב, אבל הפעם ברצינות, הזוג הנוצץ השלים איכשהו, והצליח להוציא את הלהקה מהבוידעם כדי להקליט אלבום ("Steel Wheels") ולצאת לסיבוב הופעות (האחרון עם ביל וויימן). מכאן ואילך זכו האבנים לגלגלי עזר בדמות נגני סשן מדופלמים, אבל לפחות הגלגלים האלה עשויים מפלדה. מה עוד שבעניין המיתוג, הסטונס תמיד דאגו לשמור על תדמית רוקנרולית מלוכלכת גם כשהפכו למיליונרים קשישים: אמנם לקראת סוף 2005 מסע ההופעות של "Bigger Bang" קבע שיא הכנסות של 162 מיליון דולר ברוטו - מספר ששבר את השיא הצפון?אמריקני, שגם הוא נקבע על ידי הסטונס בשנת 1994 - אולם אחד הטקסים היותר חשובים בדברי ימי הסטונס הוא שכל סיבוב הופעות שלהם, כולל אלו של העשורים האחרונים, נפתח בהופעה סודית בבר קטן באמצע שומקום, בדרך כלל במערב התיכון של ארה"ב.

איי לייק מיק

ואי אפשר כמובן בלי להתעכב על דמותו של ג'אגר. האיש הרי אובססיבי לגבי הגיזרה שלו. הרבה פעמים הוא הוגדר כגבר בן 69 הכלוא בגוף של בן 29. רבים נוטים לשכוח ולתפוס את ג'אגר כפלא שהזמן הקפיא אותו, אבל ג'אגר הוא לא איגי פופ. מצד שני, אי אפשר להתווכח עם העובדה שהטריק שלו עובד ומוכר. אף אחד כנראה לא רוצה לשלם מאות יורו עבור כרטיס להופעה של ג'אגר שמנמן. כולם עסוקים בלהתפעל מתזוזותיו הנוירוטיות על הבמה. הצהובונים בבריטניה דיווחו לאורך השנים שהוא מקדיש בכל יום מספר שעות רב לפעילות גופנית שכוללת ריצה, קיקבוקסינג, פילאטיס, יוגה וגם בלט. כמו כן, דובר על כך שהוא מרבה להשתמש בקרמים אנטי?אייג'ינג היקרים ביותר שנמצאים בשוק המערבי.

שלושה ימים לאחר המופע של ג'אגר בבית הלבן הופיע ריצ'רדס, מחוזק באריק קלפטון, בתיאטרון אפולו בניו יורק, במופע הוקרה לגיטריסט בלוז מנוח. ריצ'רדס נראה כחוש וחלש הרבה יותר מג'אגר, אבל הקהל באמריקה יצא מגדרו וחובבי הרוק ברחבי העולם התחננו בפורומים השונים שסוף סוף החבר'ה ייצאו לטור אחרון בהחלט. גורם עסקי מוביל בעולם ההופעות החיות טען השבוע במגזין "Rolling Stone" שהסטונס לא מעוניינים לצאת לסיבוב הופעות עולמי מלא. תרחיש אפשרי יותר מדבר על פורמט של "מולטי?הופעה", בדומה לתוכנית שהיתה למייקל ג'קסון ב?2009 (50 הופעות ב?O2 Arena בלונדון) או בדומה להופעות האחרונות של פרינס בניו יורק ובלוס אנג'לס. אם כך, הסטונס צפויים לתת עשר הופעות בסטייפלס סנטר בלוס אנג'לס, עשר הופעות בלונדון וכן הלאה.

בדצמבר האחרון התקבצה הלהקה בסטודיו בלונדון בפעם הראשונה מאז אוגוסט 2007, אז נתנה את המופע האחרון בסיבוב ההופעות המרתוני של "Bigger Bang". כאמור, ביל וויימן בן ה?76, שפרש מהלהקה ב?1992, נכח באותן חזרות. "ניגנו הרבה בלוז וכל מיני קטעים שלא נכנסו לאלבום 'Some Girls', דברים כאלה", גילה ג'אגר. "הלך לנו טוב מאוד".

חוזרים לאולפן

ריצ'רדס גילה שכבר בחודש הבא הסטונס מתכוונים להיכנס לאולפן במטרה להקליט אלבום חדש. ברט מורגן, במאי הסרט הדוקומנטרי המדובר שעתיד לצאת בסתיו הקרוב, הצליח לעורר סקרנות כאשר דיבר אפילו על חומרים מוסיקליים שטרם נראו. ריצ'רדס עצמו התייחס לאחרונה לחגיגות הצפויות וביקש להדגיש: "הסטונס תמיד תפסו את 1963 כשנת ההקמה, כי צ'רלי הצטרף בינואר 1963. אנחנו מסתכלים על 2012 כעל שנת הקונספציה, אבל הלידה תהיה בשנה הבאה".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully