ברגע שהתפרסמה פרשת המין הפומבי בחוף הים בתל אביב, אפשר היה לחזות את נוסח התגובות שיבואו לאחר מכן. עיון קצר בטוקבקים לכתבות בנושא באתרי האינטרנט השונים, קולות של סטודנטים באוניברסיטה וכן סקירת תגובות בפייסבוק לאירוע, חשפו מגוון טענות שנעו בעיקר בין "רק בתל אביב המופקרת זה יכול לקרות" לבין "זה החינוך החילוני שאתם רוצים לילדים שלכם?". וכן, גם המילה "סמולנים" שורבבה לא מעט בתגובות אלה.
גם בחופי עכו, חיפה, אשדוד ואילת יכול היה להתרחש אירוע שכזה, אבל מבחינת תושבי הפריפריה רק בתל אביב המשוקצת יש נערות ליווי, נרקומניות, הומלסיות או סתם תמהוניות. האופנה היא לשנוא את תל אביב - "מעוז החילוניות והשמאלנים".
כשמטח רקטות נורה לעבר תושבי הדרום (או הצפון, בקיץ לפני מספר שנים) היה זה שגור מאוד בפי עם ישראל לגנות את העיר בה לאף אחד לא אכפת, בה כולם עסוקים בעצמם. בעבר נהגתי להתעצבן ולעתים לנסות להסביר שהמצב כלל לא כך: צעירים רבים הציעו חדר בביתם לאנשים מהערים המופגזות, רבים התארגנו לשמח ילדים בשדרות לא רק סלבריטאים שרצו לקדם את עצמם, גם אנשים שבפועל לא עשו דבר - דיברו בכאב גדול על מה שקורה רק כמה עשרות קילומטרים מכאן. נהגתי לשאול את אותם מקטרגים על העיר בה נולדתי, ושאותה אני לא מתכוונת לעזוב, אם הם ביקרו ברמת גן, בגבעתיים, בראשון לציון, בכפר סבא. האם בערים האלה האנשים כל כך שונים מהתל אביבים המנותקים? לא.
לא רק בחברה החילונית
אולי זו הקנאה בדבר טוב ומצליח ותל אביב היא עיר מצליחה. עיר מתקדמת בה לא משליכים בעקביות אבנים על הצועדים במצעד הגאווה, בה לא דוחקים נשים לירכתי האוטובוס. בתל אביב נמצאים משרדי הבנקים המרכזיים בישראל, הבורסה לניירות ערך, התיאטרון הלאומי ומגוון מרשים של בתי עסק.
ובאשר למין הקבוצתי בחוף בוגרשוב לא צריך לאמץ את הזיכרון כדי לנקוב במקרי אונס וניצול מיני בחברה הדתית והחרדית. הרב מוטי אלון, שמשפטו מתנהל בימים אלה, נאשם בביצוע מעשים מגונים; רב העומד בראש מוסד תורני באזור השרון החשוד כי אנס שתי תלמידות; נתן אשל נחשד כי הטריד מינית עובדת בלשכת ראש הממשלה והתפטר מתפקידו - מצלצל מוכר? ומה באשר לנשיא לשעבר, משה קצב, שנוהג להתפלל מדי יום ומנהל אורח חיים דתי (וביקש לשהות באגף התורני בכלא מעשיהו) שהורשע בעבירות אונס, מעשה מגונה והטרדה מינית?
לא רק בתל אביב קורים מקרים שכאלה ולא רק חילונים עושים מעשים שכאלה. אבל אפשר רק לאחל לכל אותם שונאי תל אביב נסערים שיזכו ליהנות ולו ליום אחד ממה שהם, אולי, כל כך מפחדים ממנו חופש וקדמה.