פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שני מעגלים לאונס הקבוצתי: האונסים והמתבוננים

      רשת האינטרנט געשה בעקבות הידיעות על האונס הקבוצתי בחוף בוגרשוב. ענבר כהן סבורה כי מלבד אלה שלקחו חלק פעיל במעשים, יש לבחון את תגובתם של העוברים ושבים שנותרו בחוף

      מיום שלישי בשעות הבוקר האינטרנט גועש בשלל כתבות על האונס הקבוצתי בחוף בוגרשוב בתל אביב. אמרו "סדום ועמורה", אמרו "מדינת תל אביב" ואותי מפחידה יותר מכל האדישות של כל אלו שעמדו מהצד וצפו באירוע, בצהרי היום. אני שואלת את עצמי מה עבר על האנשים מהצד. אלו שעמדו סביבה במעגל והתבוננו בחבריהם אונסים אותה אחד אחרי השני, צחקו, לגלגו עליה, וקראו לעוברים ושבים לקבל מין אוראלי בשקל.

      אני שואלת את עצמי מה עבר על אותם עוברים ושבים? מה המחזה של אישה המסתובבת בצהרי היום בחוף ציבורי, לבושה רק בחלק העליון של גופה כשכל אברי מינה חשופים לעיני כל, הלומת אלכוהול, בזכות אותה חבורה של גברים המקפידה להשקות אותה, צועקת לכל עבר, שוכבת עם כל אבר. בזמן שברור למתבוננים בה שמשהו לא בסדר איתה ואפילו חלקם מכירים אותה ואומרים שהיא "לא נורמלית". מה עובר להם בראש?

      לא נוח? לא נעים? "אולי ניקח את המחצלת ונתרחק קצת מפה"?

      או להיפך, אולי נמשיך לשבת בבית הקפה נצקצק בלשוננו על הבחורה המוטרפת שתמיד מסתובבת פה בחוף בוגרשוב ונסתקרן, נשתעשע, נחשוב "וואלה, הרווחנו פה סרט פורנו חינם" שוב אנחנו בעמדה המוכרת לנו – מתבוננים במעשים אלימים, בתוקפנות, בגסות וברוע ונשארים פאסיביים על הספה ומסמסים בסוף.

      מה מוביל את כל אלו לחשוב שלא מדובר באונס? הרי חדירה הייתה לנו? הייתה. ביזוי היה לנו? היה. השפלה הייתה? הייתה.

      מה שמבלבל אותנו זו ההסכמה

      מה שמבלבל אותנו הגולשים - זו ההסכמה. בוודאי שהייתה לנו הסכמה. היא קצת שיכורה, אולי גם משוגעת, אבל האישה הסכימה. להיפך, כשנ' ניגשה אליה ושאלה אם הכל בסדר היא צעקה לעברה את המניפסט הפמיניסטי על כך שזה הגוף שלה והיא תעשה מה שהיא רוצה. אז בוודאי שהייתה פה בחירה. בחירה חופשית.

      חופשית לקיים "מין קבוצתי". ככה אנחנו, חופשיים וליברליים ואכן היה שם מין והייתה שם קבוצה, רק הקבוצה לא הייתה של גברים ונשים מודעים ושווים אחד ביחס לשני/ה. הקבוצה הייתה של גברים. חבורה של גברים "חדורי מטרה" והמטרה הייתה היא. הם הקבוצה. היא האחת. שלא נתבלבל.

      ולמרות הכל. הייתה שם אישה אחת שהמחזה לא התחבר לה. שמשהו נראה לה לא בסדר. מישהי שחשבה שראוי לשאול, לברר ואולי להזמין משטרה. מישהי ששמה נשאר נ'. כי למרות שהיא יודעת ששווה להפסיק את המחזה הזה שכולנו צופים בו, היא מבינה שיש לחשיפת השם שלה מחיר. היא יודעת מה קורה למי מאתנו שעוברות מאות לשם מלא.

      אז היא פורצת את מעגלי הצפייה הפאסיבית ומתקשרת למשטרה. ושם היא נתקלת במוקדנית שלא יודעת מה זה חוף בוגרשוב ולא בטוחה בכלל שיש פה אירוע שמצדיק ניידת ובכלל אין לה כרגע ניידת לשלוח, במערכת ההקלטות שהתקלקלה כרגע ובניידת שהגיעה או לא הגיעה לאזור האירוע. מה שבטוח אירוע, לטענת השוטרים, לא היה.

      שני מעגלים לו לאונס הקבוצתי. מעגל האונסים ומעגל המתבוננים. את מעגל האונסים אנחנו יודעים להוקיע. אולם זה מעגל המתבוננים שמעורר בי בהלה. המתבוננים שצוחקים, מלגלגים, מעודדים, לא רואים, מתרחקים, משתעשעים, מתכחשים. זה המעגל שבו אני ואתה ואת שותפים לו. מכירים אותו. חברים שלו.

      את המעגל הזה צריך לפרוץ.

      הכותבת היא רכזת הליך פלילי במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית תל אביב