מאת שי שריג
בקהיר נפתחה היום פסגת החירום או בשמה "פסגת אל-אקצה". נשיא מצרים, חוסני מובארק, פתח את הפסגה בנאום ואמר: "הדיכוי לא יביא ביטחון, השלום היציב הוא לבדו יביא ביטחון".
"יש רק אופציית אחת והיא אופציית השלום, זו דרכנו אנו מצפים זאת גם מישראל", אמר. לדבריו לא ירחק היום ותוקם מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ואף ישכון שלום בין ישראל לסוריה. הערבים יוכלו לקבל שלום צודק וכולל בלבד, הוסיף. הוא תקף את ישראל על התנהגותה במשבר ואמר כי היא מובילה את המזרח התיכון למבוי סתום. "על כל הצדדים להבין שהשלום לא יושג בכוח", סיכם.
מובארק הזהיר את ישראל ואמר כי "יש חוגים קיצוניים, כמו המתנחלים, שלא הבינו את רצון הערבים בשלום". לדבריו "הם אלו המלבים את האש".
אחריו נאמו, יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שאמר כי ישראל טווחת בבני עמו, הוא דרש החרמת ישראל והשבת כל הפליטים הפלסטינים לביתם. סוריה והפלסטינים מובילים את הקו הקיצוני נגד ישראל הדורש לחדש את החרם הערבי על ישראל והקמת ועדת חקירה שתבדוק את "פשעי ישראל נגד הפלסטינים". מצרים וירדן מבקשות למתן את הצהרות שכנותיהן במטרה להשיב את הרגיעה לאיזור. מנהיגי ערב קראו להתאחד מאחורי הפלסטינים. הוחלט על הקמת קרנות פיננסיות לשימור אתרים איסלמים בירושלים. וכולם הסכימו: "אין לוותר על העיר". הפסגה תמשך יומיים.
שר החוץ, שלמה בן עמי, פנה אתמול למשתתפי הפסגה בקהיר, ואמר כי העם בישראל רוצה שלום, ומעוניין ביציבות במזרח התיכון גם בזמן המשבר הנוכחי. בן עמי אמר את הדברים במהלך ראיון לתחנת הטלוויזיה הערבית אורביט, המשדרת בלווין לעולם הערבי. שר החוץ הדגיש שישראל לא איבדה את התקווה לשלום.
"פסגת החירום" מהווה, מנקודת מבט ערבית, מבחן חשוב ביותר למדינות ערב והזדמנות פז לאיחוד הערבים סביב נושא שלכאורה אמור להיות מוסכם על הכל: "גיבוש סולידריות ערבית במאבק מול ישראל".
עם זאת, ולפחות על פי הדיווחים הראשונים שזורמים מפגישות ההכנה שהחלו אתמול בקהיר בין שרי החוץ הערביים, נראה שגם הפסגה הזאת לא תניב את הפירות להם מצפה הרחוב הערבי בכיליון עיניים, קרי: קבלת החלטות נחרצות נגד ישראל, שייושמו תוך זמן קצר.
חרם מול מתינות
מנהיגי מדינות ערב מגיעים לקהיר כשהם חלוקים מראש בדעותיהם. מחד, התגבש הציר הסורי-לבנוני-פלסטיני, שנחוש בכל מחיר לפעול להפסקת הנורמליזציה עם ישראל ולהמרצת החרם הערבי הכלכלי עליה. שר החוץ הסורי, פארוק א-שרע, הדגיש אתמול כי לא די בנקיטת עמדה מדינית. יש צורך בקבלת החלטות מפורשות על ניתוק היחסים עם ישראל, אמר. לבנון, כהרגלה, נקטה אותה עמדה נחרצת. הפלסטינים, באופן טבעי, מעונינים למרר לישראל את החיים בכל דרך אפשרית, בראש ובראשונה על ידי ניתוק יחסים דיפלומטיים בין מדינות ערב לישראל והטלת חרם כלכלי עליה.
מאידך, בעקבות פסגת שארם א-שייח, ניצבות מצרים וירדן מול סוריה ולבנון, כשהן מגובשות בדעה, שאין טעם לנתק מייד את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, משום שהדבר, לטענתן, עלול לפגוע בסופו של דבר בעם הפלסטיני ולגרום למדיניות ישראלית קיצונית. לנשיא סוריה, בשאר אסד, יש אינטרס מובהק לנקוט עמדה קיצונית ותקיפה: החשש הסורי העיקרי הוא שהפסגה רק תקצר את הדרך לשלום במסלול הפלסטיני, ואז סוריה תידחק לקרן זווית, כמדינה היחידה הקרובה לישראל (עם גרורתה, לבנון), שאינה חתומה על הסכם שלום עמה. בשאר חושש למעמד סוריה באזור, שהצטמצם ממילא עם מות אביו.
המחלוקת בין סוריה למצרים גדולה ביותר, גם אם בסופו של דבר, יצליחו שתי המדינות, בדרכים דיפלומטיות, להסתירה. בימים האחרונים דואגת סוריה להעביר מסרים עקיפים למצרים ולמתוח ביקורת על כישלון הפסגה עוד בטרם התחילה. פרשן לבנוני אף הסביר כי "העולם הערבי יורד לפסגה", במקום "לעלות אליה". הסיבה העיקרית היא "חולשת הערבים וחוסר יכולת להגיע לאחדות ולקבל החלטות ממשיות".