אם יש נכס ערכי שעל ישראל לשמרו מכל משמר זהו פתיחותה של המדינה, היותה בעלת משטר דמוקרטי, שכל בעלי הדעות יכולים לבוא בשעריה ואף להיות מיוצגים בבית המחוקקים, במגבלות החוק כמובן. את העוינות הקיצונית ביותר לישראל ולמדיניותה תוכלו לגלות בירושלים, לא באולם הבאים אשר בנתב"ג אלא בכנסת.
עוד מעט נציין 64 שנות עצמאות, עצמאות ומשטר דמוקרטי בתנאי חירום, מלחמות, ועדיין נשמרו ערך החופש להביע דעה והזכות לבחור ולהיבחר. כאשר קובעי המדיניות דנים כיצד להתמודד עם גורמים פוליטיים, מבקשי רעתה של ישראל, עליהם להביא בחשבון שיקוליהם גם את הערכים של דמותה של המדינה הגובלת בסוריה של אסד.
התקשורת ניפחה את האירועים
ערכים אלה הם מאגר נשק חיוני במערכה על עצם זכות המדינה להתקיים. ערכים אלה צריכים להיות מובאים בחשבון עמוק בכל תוכניות המבצע כיצד לשמור על פתיחת שער הכניסה לישראל, לצד בחירת הצעדים שיש לנקוט כלפי אלה המבקשים להפוך את נתב"ג לכיכר הפגנות. הרי אף שוטר ניו-יורקי, למשל, לא היה מגלה סובלנות, בלשון המעטה, אילו קבוצת פעילים היתה הופכת את תחום הכניסה לארה"ב, את נמל התעופה קנדי, לכיכר הפגנות. ואתמול, טוב שלא נתקבלו שונאיה של ישראל בפרחים, כפי שהיו מי שהציעו. לו ביקשו לעשות את דרכם, ליעדם - בית לחם, היה צריך להניח להם. אבל להעניק להם פרח, או פרחים? סליחה. לא על חשבוני, כמשלם מיסים.
וכמעט כרגיל, חלקה של התקשורת אצלנו היה רב בניפוח האירועים של יום אתמול. איש לא נפגע. התנועה האווירית לנתב"ג וממנו התנהלה כסדרה. אז מי היה אחראי להעצמתה של הבהלה כי הנה, עוד מעט, ישתלטו על נתב"ג אנשי השמאל הקיצוני מאירופה? כן, גם התקשורת אולי חיפשה סיפור טוב, ובו יסודות של עימות, לאחר שעם ישראל שב לביתו, בתום חופשת החג.
אבל בעידן הנוכחי של הטכנולוגיה להעברת מידע דרוש אך אדם אחד, עיתונאי, מצויד במצלמת וידיאו ביתית, המחפש ומתעד פנים מכוערות בנסיבות היומיום. ובשובו, משדר לעולם דיווח איום ונורא על פניה המכוערות של ישראל, בעיניו. גם מאות שוטרים לא היו מונעים אותו ממעשהו זה.