המירוץ לבית הלבן: שלב ההכרעה

החלטתו של הסנאטור לשעבר מפנסילבניה, ריק סנטורום, לפרוש מהמירוץ הבטיחה את ניצחונו של מיט רומני, יותר מארבעה חודשים לפני מועד התכנסותה של ועידת המפלגה בטמפה שתעניק לו באופן רשמי את שרביט המועמדות. כך בא אל קיצו, באופן פתאומי, מאבק פנימי חריף ורווי עוינות בין רומני, סנטורום וניוט גינגריץ' (שנותר במירוץ, אך ללא סיכוי), שגרם לשסע פנימי חריף בין האגף השמרני במפלגה ובין הזרם המתון.

כעת נשאלת השאלה אם יצליח רומני לגייס את כל נדבכיה של המפלגה הרפובליקנית לתמיכה במועמדותו. על רקע תקדימי העבר, המשימה מאתגרת וקשה. בארי גולדווטר הרפובליקני ב-1964; יוברט האמפרי הדמוקרטי ב-1968; וג'ימי קרטר הדמוקרטי ב-1980 - כולם נפלו קורבן לפיצול שחל בשורות מפלגתם. זאת כאשר גורמים וכוחות מרכזיים במפלגה המפולגת מנעו מהם את קולם ביום ההכרעה. לנוכח משפטה של ההיסטוריה, אין ספק שרומני יוצא לדרכו החדשה בעמדת נחיתות מובהקת. שכן למרות הצלחתו היחסית בקרב המחנה השמרני, חלק - לפחות - מהבסיס הדתי של תומכי המפלגה בכל רחבי המדינה ממשיך להתייחס אליו בחשדנות (בייחוד לאור העמדות המתונות שנקט בסוגיות ערכיות וכלכליות בתקופת כהונתו כמושל מסצ'וסטס).

מצד שני, ובניגוד למה שהתרחש במקרים קודמים של יריבות פנים-מפלגתית עמוקה, המירוץ המוקדם הסתיים שבעה חודשים לפני יום ההכרעה בקלפי. במילים אחרות: לרשותו של המועמד הרפובליקני עומד פרק זמן ניכר כדי לנסות לאחות את הקרעים בשורות מפלגתו. גם העובדה שהשלדים בארונו הכלכלי והפוליטי של רומני כבר נחשפו על ידי יריביו מבית עשויה להפוך אותו למחושל ולמחוסן בהמשך הדרך. רומני נאלץ כבר להתמודד עם מתקפה חזיתית בוטה מבית במשך חודשים ארוכים, וקשה להניח ש"כל אנשי אובמה" יצליחו לשלוף תחמושת חדשה נגדו.

מה גם שבעידן של אי ודאות כלכלית, עובדת היותו של רומני איש תאגידים ומנהל מצליח בעבר הלא רחוק (ולו גם ברוח הקפיטליזם חסר העכבות) אינה כתם, אלא נכס אלקטורלי דווקא. לנוכח תמונה מורכבת ורבת פנים זו, אסטרטגיית הבחירות של רומני עתידה להיות מאמץ מתמשך ללכד את הקיצונים והמתונים שבמפלגתו סביב ההכרה שהאומה האמריקנית אינה יכולה להרשות לעצמה ארבע שנים נוספות של אובמה.

סימנים ראשונים לאסטרטגיה זו כבר באו לכלל ביטוי, ובמרכזם מתקפה חזיתית על אובמה והצגתו כאישיות חלשה והססנית, העלולה להפקיע מידיה של מעצמת-העל היחידה את ההגמוניה העולמית. אובמה מוצג כדמות שאין בכוחה להתמודד באופן הראוי עם שלל האתגרים הכלכליים, החברתיים והאסטרטגיים הדחופים של ארה"ב.

סיכומו של דבר, בשלב זה לא נותר אלא להמתין ולראות כיצד תתפתח אסטרטגיה זו, וכיצד ישפיע מצב המשק האמריקני על תוצאותיו של הדו-קרב הגורלי שיתקיים ב-6 בנובמבר 2012.