כולם יודעים להגיד שהמחאה הציבורית תתחדש בקרוב, אך איש לא יודע להגיד מתי, היכן ואיזו צורה היא תלבש הפעם. ברור לגמרי שהממשלה והעומד בראשה חוששים ממנה ויעשו הרבה כדי לא לתת לה להתפתח. ברור לגמרי שהמגזר העסקי לחוץ ממנה ולכן הוא נמצא כבר כמה חודשים בבונקר. ברור גם שיש כוחות במשק שמרוצים מהסדר הקיים ולכן יעשו הכל כדי לגמד את המחאה - תביעותיה והשלכותיה.
מחאת הקיץ הקודם לימדה על התעוררות ציבורית מרשימה ועל נכונות הציבור לפעול כדי לשפר את מצבו, אבל דרישות המחאה לא היו סדורות וברורות, וגם לא המנהיגות שהיא הצמיחה.
למרות זאת, הממשלה הקימה את ועדת טרכטנברג וניסתה לספק מענה בכמה היבטים, שעדיין לא שינו את מצבו של הציבור הישראלי באופן מהותי. למעשה, מהלכי הממשלה כלל לא היו יכולים ליצור שינוי מהותי, כי צדק חברתי לא משיגים באמצעות ועדה. הדרך לצדק חברתי אמיתי תהיה ארוכה בהרבה וקשה יותר מכמה שבועות של ישיבה באוהלים במרכזי הערים הגדולות.
בתוליות המחאה של קיץ 2011 תוחלף בקרוב בגרסה מנוסה יותר, נאיבית פחות, אבל גם אולי מפוכחת יותר לגבי הצעדים הנדרשים. החשש מפני מחאה אלימה בקיץ הקרוב חמור יותר מזה של השנה שעברה, כי מי שלא בא על סיפוקו הספיק לצבור עוד קצת תסכול. לא, אין לנו המלצות להצטייד באלות, בקבוקי תבערה או תחמושת אחרת. ממש לא. נכון שבאזורנו כולם מבינים רק כוח, אבל שימוש באלימות הוא צעד הפוך לדרישה הבסיסית שצריכה לעמוד במוקד המחאה הציבורית: שאיפה ליצור חברה ערכית יותר. אם המחאה תהיה אלימה היא תאבד לגיטימציה מהר מאוד. היא גם תעשה שירות הפוך לזה של מחאת הקיץ הקודם, זו שרבים ניצלו כדי להעביר לילדיהם שיעור טוב באזרחות.
אז מה כדאי לזכור לפני שמקימים אוהל, מנסחים שלט או יוצאים לרחובות ודורשים צדק חברתי בפעם השנייה?
1. מחאת 2011 נמנעה במכוון מלהזדהות פוליטית עם מפלגה כלשהי, היא ניסתה להיות של כולם: דתיים וחילונים, מרכז ופריפריה, מזרחים ואשכנזים, ימניים ושמאלנים, קפיטליסטים וסוציאליסטים. נודה, יש בכך יופי מסוים, אבל ההסתופפות הזאת יחדיו גם הביאה לכך שלא ניתן לייצר סדר עדיפויות חדש במשק הישראלי - כי כולם רוצים צדק, אבל איש לא מוכן לשלם את מחירו. אפילו ההמלצה של ועדת טרכטנברג לממן את דרישות המחאה באמצעות קיצוץ בתקציב הביטחון לא התקבלה. זה אומר שבסיבוב הבא יידרש אומץ רב יותר בזיהוי ובטיפול המקומות שבהם נמצא הכסף הגדול, ושבכל מקרה נדרשת משוואה שמגדילה את העוגה.
2. למרות העיקרון שהנחה את ועדת טרכטנברג לא לפרוץ את תקציב המדינה, מתרבים הסימנים שהגדלתו בכל זאת תתבצע בשנתיים הקרובות. בקיץ הקרוב, פריצת מסגרת התקציב תהיה משימה אפילו קלה יותר. הכניסה לשנת בחירות, הכוונה של כמה מפלגות לרכוב על גב המחאה והיות ראש הממשלה איש פוליטי מיומן המעוניין להיבחר שוב - כל אלה מבטיחים לחץ אדיר על תקציב המדינה.
ואולם הישג כזה עלול להתברר מהר מאוד כקצר טווח. לכל בחירות יש מוצאי בחירות, ופתיחת גירעונות גדולים תדרוש מקורות לסתימת החורים. המקורות יכולים להיות מסים חדשים, או קיצוץ בשירותים שהמדינה מספקת לאזרחיה. כל שקל שיגורד מהתקציב יחזור אליו דרך קיצוץ בסעיף אחר, או בהגדלת גירעונות שתדרדר את המשק. צדק חברתי זה לא יביא.
3. מחאת 2011 התמקדה במחירים וקצת הזניחה את הערכים. כולם יודעים כיום מהם מחירי הקוטג'', הדלק והפסק זמן. אין ספק שהפעלת לחץ צרכני כבד יכולה להוריד מחירים של מוצרים מסוימים. עם זאת, הורדת מחיר של מוצר לפרק זמן קצר לא יוצרת חברה טובה יותר וצדק חברתי גדול יותר. כדי ליצור שינוי אמיתי לאורך זמן, יש למקד את המחאה ביצירת עולם ערכים - חברתיים וכלכליים - טוב יותר.
4. בניית עולם ערכים חברתי חדש כמו חלוקת נטל השירות הצבאי או האזרחי על כל המגזרים, שילוב של כולם בשוק העבודה ותשלום מס אמת - יכול להשפיע על כיסו של הצרכן הישראלי יותר מכל חרם קוטג'.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בראיון ל-TheMarker, שפורסם לפני שבוע, כי בלי החרדים והערבים מצבנו מצוין. האמירה הזו לא מדויקת. נכון יותר להגיד שאם מנכים את החרדים והערבים מהסטטיסטיקה, אז הפער בין העשירים לעניים קטן במעט. זה רחוק ממצוין. נכון באותה מידה להגיד שאם ננכה מהסטטיסטיקה את המיליונרים, גם אז השוויון גדל.
בכל מקרה, מה שאפשרי בסטטיסטיקה אינו אפשרי במציאות, וכדי לצמצם את הפערים נדרשים מהלכים משמעותיים לשילוב החרדים והערבים בשוק העבודה ובשירות הביטחוני והאזרחי. זוהי הגדלת עוגה אמיתית. שם מסתתר פוטנציאל ענקי. המחאה צריכה להתמקד במימוש הפוטנציאל הזה.
5. יצירת עולם ערכים חדש למגזר העסקי כך שיתבסס על דאגה לכל בעל העניין בו, ולא רק לבעלי השליטה, למנהלים או לעובדים - שווה יותר מכל הנחה על חטיף פסק זמן. בניית עולם ערכים חדש בשוק העבודה הישראלי שישים סוף לחגיגות שכר המנהלים המטורפות, לנפוטיזם, להסדרי הקביעות של החונטות השולטות במיליון מקומות עבודה, לצד הגברת הביטחון התעסוקתי של שני מיליון אחרים תשפר את מצבו של הציבור עשרות מונים מאשר ריסון התייקרות הדלק בכמה אגורות.
המגזר העסקי חש מותקף, אבל המחאה לא צריכה להתמקד באיש עסקים כזה או אחר. היא צריכה לעסוק בעקרונות ובעולם ערכים שמקדש תחרות, יזמות, טיפוח עסקים קטנים ובינוניים, נטילת סיכונים שלא מגלגלת את כל הסיכון על הציבור ואת כל הסיכוי על המנהל או היזם.
6. שיפור רמת התחרותיות במשק היא משימה של הממשלה. יש לה כל הכלים כדי לעודד כניסת שחקנים חדשים לענפים לא תחרותיים, הן באמצעות תמריצים ומערכת המס והן באמצעות מנגנוני התקינה שחוסמים כניסת יבוא. לא צריך להיבהל מאנשי עסקים שמאיימים לעבור לחו"ל. מי שרוצה לעשות עסקים בחו"ל ויש לו הזדמנויות שם, יעשה זאת עם המחאה או בלעדיה.
לעומת זאת, כן צריך לעודד אנשי עסקים לעשות בישראל עסקים אמיתיים, לייצר מקומות עבודה ולהשקיע במו"פ. עולם העסקים לא מורכב רק מהשתלטויות ממונפות להחריד על עסקים מונופוליסטיים שפוגעות בתדמיתו, אלא גם מתעשיינים חרוצים, יזמים יצירתיים ועובדים עמלניים. מגזר עסקי חזק, תחרותי, צומח וחדשני הוא תנאי הכרחי לקיומה של כלכלה בריאה. גם למדינה יש הרבה מה לתרום, באמצעות יצירת תנאים לעידוד הקמת עסקים חדשים, בהכשרת מקצועית של עובדים ובקיצור הביורוקרטיה ההרסנית.
7. העיסוק ביוקר המחיה ילווה אותנו גם במחאה הבאה. קל לכרוך מחירים של מוצרים ושירותים שונים יחד, בין אם מקור התייקרותם חיצוני או פנימי, בין אם השפעתם על סל התצרוכת שלנו שולי או מהותי. כאן, תידרש המחאה לקפיצת מדרגה בהבנת סל התצרוכת שלנו ובכיוון הזרקור למקומות שבהם באמת מסתתרים רווחים עודפים על חשבון הציבור.
מחיר הדלק עלול להתייקר בחודשים הקרובים שוב עקב התייקרות הנפט והשינויים בשער הדולר. כל אגורה שתופחת ממחיר הדלק תשולם במקומות אחרים. לעומת זאת, יש שווקים חסומים לתחרות שבהם צריך למקד את הלחץ הציבורי. קל להימנע מקניית קוטג', אבל בואו נראה אתכם עוברים מבנק לבנק או מעבירים קרן פנסיה ופוליסת ביטוח חיים לחברה מתחרה.
8. הגדלת העוגה היא משימה שניתן לעמוד בה אם הממשלה תפעל לקידום חובת שירות צבאי ואזרחי לכל המגזרים, תשלום מס אמת, יציאה לעבודה, הסדרת הכשלים בשוק העבודה ופתיחת ענפים ושירותים מקורטלים לתחרות. לממשלה יהיה כוח לעשות זאת אם המחאה תכוון למקומות האלה. לעומת זאת, אם המחאה תתמקד במחיר הדלק בלבד, זה ייתן פטור מעיסוק בסוגיות ליבה שמונעות את השגת הצדק החברתי המיוחל.
אם המחאה לא תכוון לתופעות הפסולות של נפוטיזם, שחיתות והשתמטות, הרעות החולות האלה יישארו אתנו. יש הרבה מאוד תופעות שקשה להדביק להן תג מחיר, אבל דווקא שם מסתתר הכסף הגדול; משם אפשר להגדיל את העוגה ולקנות יותר גביעי קוטג' וליטרים של דלק.
נ.ב.
בסופו של מפגש שהתקיים במהלך הקיץ במאהל נורדאו בתל אביב, ניגש אלי בחור צעיר וליווה אותי את כל הדרך משדרות נורדאו (על שמו של מקס נורדאו ממייסדי התנועה הציונית) בתל אביב עד לחניה ברחוב באזל (שבה "ייסדתי את מדינת היהודים"). הוא הציג את עצמו כמהנדס חשמל שאין לו בעיות כלכליות מיוחדות, הוא מסודר עם עבודה ודירה ויכול להרשות לעצמו לקנות את מה שהוא צריך. אחרי שסיפר על הרקע שלו, הוא הסביר מדוע הוא תומך במחאה הציבורית. אין לי את הציטוט המדויק, אבל המסר שלו זכור לי היטב: "אני רוצה חברה אחרת. יותר סולידרית, יותר מעורבת, שבה לאנשים אכפת יותר אחד מהשני וממה שקורה כאן. אני רוצה להרגיש חלק מקהילה טובה יותר". נדמה לי שזהו יעד שמרבית התומכים במחאה היו חותמים עליו. וגם אלה שלא.