הקרקס נגמר, אך הקרקס האמיתי רק החל

(באדיבות מהדורת מבט של הערוץ הראשון)

"הוא הרפובליקאי הגרוע ביותר שאפשר להעמיד מול הנשיא אובמה. הוא לא באמת שמרן עם ערכים כמונו. הוא, על פי הרקורד שלו, פשוט תואם אובמה. חלק מהרעיונות של אובמה נלקחו מרומני כאשר היה מושל מסצ?וסטס".

כך תיאר ריק סנטורום את מיט רומני לפני חודשיים. זה מה שסנטורום חשב, זה מה שניוט גינגריץ? חשב, זה מה שאגף ?מסיבת התה? של המפלגה הרפובליקנית חושב, זה מה שהבוחרים האוונגליסטים חושבים, אבל זה לא בהכרח מה שחשב ועדיין חושב הממסד הישן, המתון יותר, של המפלגה. הוא הפך אמנם למיעוט מספרי, אבל כוחו הפוליטי עדיין הכריע את סנטורום עד לפרישתו. הממסד סירב לשנות את שיטת הבחירות בטקסס מייצוג יחסי ל?מנצח לוקח הכל? ובכך נשלל מסנטורום - שצפוי היה לנצח במדינה השמרנית והמאוד אוונגלית הזו - הסיכוי האחרון לצמצם משמעותית את פער הצירים לוועידה ביולי. ההחלטה הזו היא שדחפה את סנטורום להודיע על פרישה.

התיאור הלא מחמיא שהדביק סנטורום לרומני נועד להבליט לבוחרים הרפובליקנים את חסרונותיו ומגרעותיו של רומני כמועמד לא מספיק שמרני; לא חלק מהכיוון החדש של המפלגה, לא בשר מבשרה האמיתי, לא מתחבר לציבור שבערי הספר והמדינות בליבה של ארה?ב, ליברל הפכפך שצריך להוציאו מהארון – כל זה עשוי עוד לשרת את רומני בבואו לשכנע את הזרם המרכזי של אמריקה.

עם פרישת סנטורום מהמרוץ למועמדות המפלגה הרפובליקנית, נותר רומני מוכה, חבול, מושמץ - גם, והרבה, מפי ניוט גינגריץ? שמסיבה לא ברורה מתמיד במרוץ - ולכוד בין של קהלים ספקנים ומרירים כלפיו; מצד אחד, הבוחרים הרפובליקנים שהניעו את מפלגתם בהתמדה למחוזות ימניים ושמרניים והרחיקו אותה ממקום הכבוד שהיה לה במרכז הקשת הפוליטית האמריקאית. הם מטילים ספק במידת השמרנות וטוהר הערכים השמרנים של רומני, כמו גם ביחס להיותו מורמוני; מצד שני, 30% מהבוחרים האמריקאים המגדירים עצמם כעצמאיים ובלתי תלויים. 60% מהם נשים, ובעיניהן רומני הוא במקרה הטוב שמרן של ממש, ובמקרה הגרוע - חסר עמוד שדרה שמשנה עמדותיו משך השנים, ואף בתוך שבועות, על פי צרכים פוליטיים זמניים ותועלתניים.

אבל, וזה ?אבל? גדול ומשמעותי, בחירות לא מוכרעות באפריל אלא בנובמבר, בעוד שישה חודשים או 208 ימים. זה הרבה זמן, ולמערכות בחירות נשיאותיות יש דינמיקה משלהן, במיוחד כאלו שתוכרענה על דימויים של מצב כלכלי, נתוני אבטלה ומחירי דלק. הרבה לפני שבוחנים שישה חודשים מראש את נושאי ויסודות ההתמודדות בין אובמה לרומני, צריך להתעכב על המשמעויות של פרישת סנטורום.

הכישלונות של ריק פרי, הרמן קיין, ובמידה מסוימת של גינגריץ? הפכו את סנטורום ממועמד חסר סיכוי לגיבור של המפלגה הרפובליקנית ?החדשה?. ככל שהצליח יותר לחבל במועמדות רומני שתוארה כ?בלתי נמנעת?, כך פגע סנטורום ברומני לא רק כיריבו, אלא כמועמד עתידי לנשיאות. הפגיעה הייתה בשלושה תחומים: ראשית, המועמדות המאוד שמרנית של סנטורום משכה את רומני ימינה הרבה ממה שרצה והרבה ממה שהציבור האמריקאי מוכן לסבול ממועמד לנשיאות. בהצעות תקציב, מיסים, הוצאות ממשלתיות ושרותים ממשלתיים, ביטוח בריאות ממלכתי ובמיוחד ?נושאי נשים?, כמו מימון אמצעי מניעה כחלק מהביטוח הרפואי והפלות, סנטורום גרר את רומני למחוזות שמרניים מדי. עד כדי כך שבסקרים של היומיים האחרונים מפגר רומני אחר אובמה בקרב נשים ב 13%-19%.

שנית, הימשכות המירוץ גרמה לרומני הוצאות כספיות ניכרות – בסך מיליונים - ואובדן זמן יקר של בניית ארגון ומטות בחירות במדינות השונות. והפגיעה השלישית היא האינטנסיביות, האווירה הקשה והרעל שניתז מצד לצד במהלך הפריימריז של הרפובליקנים, שחשף את חולשותיו של רומני כמועמד: השינוי התכוף בעמדות עקרוניות, חוסר הרהיטות בעימותים הטלוויזיוניים, המוכנות לשפץ את עברו, הניסיון הלא מוצלח להיות הכל עבור כולם באותה העת ולרצות את המכנה המשותף הנמוך ביותר באותו הרגע.

היתרון הגדול שמפיק רומני מפרישת סנטורום היא שיש לו שישה חודשים לנהל קמפיין נשיאותי. הנשיא אובמה יעשה שימוש בדברים שאמרו סנטורום וגינגריץ? על רומני, אבל לרומני יש עתה זמן. הזמן עלול לחדד את חולשותיו ביחס לנשיא, אבל עשוי גם לאפשר לו להמציא את מועמדותו מחדש. לאובמה יתרונות משמעותיים בשלב זה, אבל הוא נשיא פגיע שנתון לחסדי נתונים כלכליים שאינם לחלוטין בשליטתו ולכן, על אף יתרונו, הקרקס הגדול רק מתחיל.