ספיחי גראס: איפה ההומור היהודי?

צריך רק להציץ בטוקבקים ובתגובות של קוראים בעיתונות הגרמנית כדי להבין איזה גול עצמי הכניס לנו שר הפנים אלי ישי כשנחפז כל כך להודיע שיאסור את כניסתו של גינטר גראס לישראל. הנה אחדות מהתגובות הפחות ארסיות: "גינטר גראס ישרוד את זה"; "בראבו! גם אני מוותר בשמחה על נסיעה לאותה ארץ"; "אל תיסעו לשם ואל תשאירו להם את היורו שלכם"; "התגובה של ממשלת ישראל רק מאשרת אחדות מהטענות של גראס" - והתגובה הארסית ביותר שנתקלתי בה היתה: "הכלב שנפגע מיילל" - שזה מין גלגול גרמני של "על ראש הגנב בוער הכובע". חבל ששר הפנים שלנו שכח את מכמני ההומור היהודי, או שמא התנתק מהם לגמרי. במקום להכריז על גינטר גראס "אישיות לא רצויה", שר הפנים שלנו היה יכול לפנות לסופר שנחשף במערומיו, ולכתוב לו כך:

"לא היתה לנו כל כוונה להשמיד את העם האיראני, משום שאיננו רגילים לחשוב במושגים של השמדת עמים. אבל שמע, נתת לנו רעיון. הצרה היא שזה אלפיים שנה לא היה לנו שום ניסיון פעיל ברצח עם, ולכן איננו יודעים איך לגשת לביצוע הרעיון המבריק שהעלית בפואמה שלך, הנפלאה ועתירת הדמיון, שבה הצעת לנו ליישם פתרון סופי לאיום האיראני, למחוק אותם מעל המפה.

"ואולם, מכיוון שאתה השתייכת בעברך לגוף שצבר ניסיון רב בתחום השמדת עמים, אנו מזמינים אותך לבוא אלינו וללמד אותנו איך עושים את זה.

"אמנם מקריאתך לממשלת גרמניה לא למכור צוללות לישראל משתמע שאתה לא שש לחלוק איתנו את הניסיון העשיר שצברתם בתחום המלחמה הטוטלית והשמדת עמים. אם אתה רוצה לשמור את הידע היקר הזה רק לעצמך - רצונך הוא כבודך.

"בכל מקרה, כיוון שהצהרת בשיר שלך על רצונך לדבוק בישראל, נקבל אותך בזרועות פתוחות, גם אם לא תרצה ללמד אותנו את תורת הג'נוסייד.

"ולמען הדיוק, אם אתה, מר גראס, באמת ובתמים כל כך רוצה לשמור על הקשר שלך איתנו, הישראלים - בוא אלינו ותחלוק איתנו קצת את החוויה של חיים בצל איומיו של אחמדינג'אד שלא מחמיץ שום הזדמנות להודיע על כוונתו להשמידנו".

עד כאן המכתב האופציונלי. אלא שאלי ישי, שר הפנים, כנראה לא אוהב את חוכמת ההומור היהודי והעדיף להכריז עליו כ"אישיות בלתי רצויה". ישי כנראה אוהב יותר את חוכמתם המפורסמת של חכמי חלם, וכך - שבוע לפני יום הזיכרון לשואה הוא מתעקש להזכיר לנו את מימרתו של עזר ויצמן שהגדיר פעם את ישראל כמונומנט שהקימה יהדות חלם לזכר יהדות השואה. אלי, אלי, למה ביישתנו?