איך לשמור על הביטחון ועל חירות האדם

בלהט הפרעות בסוריה, צרות הגרעין האיראני ופסטיבלי החג אצלנו, עברה בשקט יחסי הידיעה על אחת ההחלטות ההיסטוריות שקיבל בית המשפט העליון בארה"ב באחרונה.

ברוב של חמישה שופטים מול ארבעה פסק בית המשפט כי הזכות לביטחון גוברת על הזכות לפרטיות, ולכן אפשר לערוך חיפושים פולשניים גם בגופם של חשודים בעבירות קלות. בכך גבר קולו של הרוב השמרני, המצדד בעמדה זו בשם ביטחון המדינה, על המיעוט הליברלי, המתנגד לה בשל הפגיעה הרעה בכבוד האדם ובפרטיותו. העילה לדיון המחודש בסוגיה זו היתה מעצרו של תושב ניו ג'רזי שנחשד בעבירה קלה ביותר של אי תשלום קנס. החשוד עבר חיפוש בעירום מלא בשני בתי כלא ורק בדיעבד התברר כי היה מדובר בטעות.

מעבר למקרה הפרטי, הספציפי, סוגיה זו מעוררת מחדש את המתח שבין השמירה על ביטחון המדינה ובין הרצון לשמור על זכויות האדם, ובראשן כבוד האדם והשמירה על פרטיותו ועל צנעת חייו.

בישראל, למודת הטרור והפיגועים, הכירו כבר מזמן, וטוב שכך, בצורך ובחובה המוטלים על המדינה להגן על ביטחונה, גם במחיר של כרסום מסוים בזכויות האדם. הגבלת זכות תנועה, פגיעה בחופש הביטוי ובחופש הדת וצמצום חירויות שונות היו לשיגרת חיים אצלנו.

כל אדם המגיע לקניון, לבית קולנוע, לחניון, או נכנס בשערי מוסד ציבורי, יודע כי יצטרך לפתוח את תיקו. לעיתים יידרש לשפוך את תכולתו על הדלפק, חשופה לעין כל. גם סריקת הגוף באמצעות מגלה מתכות היתה למנהג רווח. עד כדי כך, שמחמת השיגרה רבים מאיתנו אינם חשים עוד בחדירה הפולשנית לחיינו ולפרטיותנו.

בשונה מהפסיקה האמריקנית, דווקא בישראל נהגו בה זהירות יתרה. עוד לפני שנות דור פסק השופט חיים כהן שהנוהג לבצע חיפוש פולשני בגופו של אדם לשם איתור סמים צריך להיעשות במקרים נדירים בלבד ורק בהיעדר ברירה אחרת. הגדיל לעשות השופט מנחם א?לון, המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שביקר בחריפות מעצר משטרתי שלווה בהפשטת אדם באמצע הרחוב.

השופט אלון הדגיש שאפילו אם היה העצור מסכים לכך, אין לעשות כן בנסיבות רגילות שאינן מחייבות חיפוש במקום, בשל הפגיעה בכבוד האדם. לצד תורת זכויות האדם ביסס השופט אלון בהרחבה את פסק דינו על "ערכיה של מדינה יהודית", המדגישים את חובתו של אדם - לא רק את זכותו - ואת חובת הכל לשמור על כבוד האדם שנברא בצלם.

השופט אלון הדגיש כי "חובה זו של השמירה על כבוד האדם ואיסור ביזויו חלה לא רק על אדם שהולך בתומו, אלא גם משמדובר באדם החשוד בביצוע עבירה". ההשוואה בין פסקי הדין של בית המשפט העליון האמריקני והישראלי בנקודה זו מבליטה את ההבדל העקרוני שבין שתי חברות שהיו חברות כוח אדם - הרבה כוח ומעט אדם.

האחת, האמריקנית, מקדשת את הכוח ולעיתים קרובות - בייחוד לאחר פיגועי ספטמבר 2001 - מבכרת אותו על פני כבוד האדם ושמירת זכויותיו, ואילו רעותה הישראלית מקדשת את האדם גם במחיר הכבדה מסוימת על שמירת החוק ואכיפתו.