אין כל חדש תחת השמש. כשביקש אברהם אבינו לקנות לו לפני 4,000 שנה אחוזת קבר בקריית ארבע, הוא התעקש לקנותה בכסף מלא מעפרון החתי, סוחר נדל"ן ממולח וערמומי. כך עשה גם דוד המלך כאשר רכש מארוונה היבוסי בכסף מלא את הר הבית שעליו ייבנה לימים בית המקדש. הדקדוק במילוי כל תנאי עיסקת המכר נועד להדגיש את המסר החשוב לשעתו וכמובן גם לדורנו ולדורות הבאים: כל מטרה, חשובה ככל שתהיה, אינה מקדשת את האמצעים.
ארץ ישראל נקנית בייסורים, אבל גם בצדק, ביושר ובמשפט. אף שהארץ כולה הובטחה לאברהם ולדוד בצו עליון, רכשוה אבות האומה במשפט, ודאגו שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה לעיני כל. ומעשה אבות - ראוי הוא שיהיה סימן גדול לבניהם.
פינוי בית המכפלה רשם פרק נוסף בתולדות הסאגה הבלתי נגמרת של המאבק על חוקיות ההתיישבות היהודית. שלל הטיעונים המשפטיים והמסמכים המעידים כי הבית נקנה כדין לא הצליחו לשכנע את היועצים המשפטיים של המינהל האזרחי, שעמדתם גובתה גם בעמדה נחרצת של היועץ המשפטי לממשלה.
יש להניח כי מטבע הוויכוח והסכסוך בתי המשפט עוד יעסקו רבות בשאלת הבעלות החוקית על המבנה.
אך בעת הזו, משניתן צו הפינוי, חובה היתה על המתיישבים - למרות הצער, הכאב, היזע והדמעות שמשוקעים בקירות הבית - לכבדו ולציית לו, ולהמשיך את מאבקם באפיקים המתאימים.
אין שלטון חוק לחצאין
אף שמעמדו בהקשר זה לא הוסדר בחוק מפורש, פסק בג"ץ כבר לפני שנות דור שהחלטת היועץ המשפטי לממשלה אינה רק "עצה טובה" או הנחיה בעלמא, אלא הנחיה המחייבת את כל רשויות השלטון ביישומה.
פסק דינו הנוקב של בג"ץ בפרשת מגרון שב והדגיש מושכלות ראשונים: אין שלטון חוק לחצאין. צווים והנחיות יש לכבד, ככתבם וכלשונם, ובהקדם, גם כאשר הציות להם כואב וצורב את הלב.
טוב עשו ממשלת ישראל והעומד בראשה, בנימין נתניהו, בכך שעמדו על משמר שלטון החוק גם במחיר סכנת אובדן אהדה פוליטית.
במהלכם הנחרץ והתקיף הם העבירו לציבור כולו את המסר החשוב: אלמלא מוראה של מלכות - איש את רעהו חיים בלעו. היעדר חוק וסדר ומצב של "איש הישר בעיניו יעשה" הם מתכון בטוח לאנרכיה.
כעת, לאחר שהחוק כובד כפי שראוי היה שיכובד, יש לפעול בדרך המהירה והיעילה ביותר לבירור סופי של מצב הזכויות הקנייניות ולעשות צדק עם בעליהן החוקיים.