תולדות המאבק על ארץ ישראל

הבית ליד מערת המכפלה בחברון, שנרכש בכסף מלא, פונה מיושביו. אבות האומה ימתינו עד שהמינהל האזרחי ביהודה ושומרון יאשר את כניסת השכנים החדשים לגור לידם. האבות חיכו אלפיים שנה, הם יחכו עוד רגע קט.

לא חלף יום מאז הפינוי וגראד נורה מכיוון חצי האי סיני גם לעבר העיר אילת - להזכירנו שהקרב האמיתי הוא על ארץ ישראל כולה, והוא לא מסתיים בבית בחברון שכבר קיבל את הכינוי בית המריבה. ואמנם הסיפור על הבית הוא סיפור על כל אדמת ארץ ישראל, אשר מאז החלו יהודים לשוב אליה במחצית השנייה של המאה ה-19 מכונה אדמת מריבה. למעשה, מדינת ישראל עצמאית, חזקה ומשגשגת היא מדינת מריבה. כל אדם הבקי בתולדות ההיסטוריה העולמית יודע כי היהודים, כבר אלפי שנים, הם עם מריבה. לכן אין זה פלא שאנו אומרים לאחר קריאת מגילת אסתר: "הרב את ריבנו, הדן את דיננו והנוקם את נקמתנו".

הטענה בדבר הפרת הסדר הציבורי מלווה את היהודים דורות רבים. אפשר לטעון כי בפועל בכל מקום שיהודים גרו הם היו איום לסדר הציבורי. גם בימים אלה ממש תושבי לב תל אביב מפרים את הסדר הציבורי העולמי. עובדה: רבים בעולם סבורים ומשוכנעים כי אם תל אביב לא היתה קיימת האיראנים לא היו זקוקים לפצצה גרעינית, וממילא מחירי הנפט בעולם היו זולים להפליא. אין כל הבדל בין מגדלי הפאר לבין בית המריבה הצנוע בחברון.

שיבת ציון אחרי אלפיים שנה היא שינוי מימד בהיסטוריה. תופעה שאין לה אח ורע בתולדות האנושות. בתהליך מהיר ומפעים לב שפה מתה חידשה ימיה כקדם. העם היהודי הקים לעצמו גם צבא ומדע לתפארת. כל זאת כדי שלא נצטרך לשלם את מחיר הטלת האשם בדבר הפרת הסדר הציבורי בגולה.

בסיפור של בית המריבה בחברון, קשה מאוד לשמוע את הטענה בדבר הסכנה לסדר הציבורי מהמינהל האזרחי הכפוף למערכת הביטחון של ישראל. שהרי מי שלא יכול לכפות את הסדר האזרחי במקום שבו יהודים רוכשים קרקעות ובתים כדין, לא יוכל בבוא היום להגן על זכותם של יהודים להתגורר בירושלים.

רוב תושביה הערבים של חברון כבר השלימו עם העובדה שיהודים חיים לידם וביניהם. מרגע שהפנימו כי היהודים נחושים שלא לאפשר עוד טבח בחברון, כפי שהיה בתרפ"ט, הם הגיעו למסקנה הנכונה כי מציאות החיים חזקה יותר מכל הסתה בלתי מרוסנת. רק בפרקליטות המדינה ובמינהל האזרחי טרם הבינו כי עם ישראל חזר ליהודה ושומרון לנצח נצחים כדי לבנות ולהיבנות.

המאבק סביב בית המריבה אינו בין מחדשי היישוב היהודי בחברון לבין המכונים פלשתינים. זהו מאבק פנים יהודי בין קבוצת הרוב במדינת ישראל, המחוברת למורשתה הלאומית, לבין קבוצת מיעוט הסבורה כי ביכולתה לשנות את מהלך ההיסטוריה היהודית ולהפוך את היהודים במדינה קטנה בגבולות 1967 לחיית מחמד של עולם אכזר ומנוכר.

חג הפסח הוא חג החירות, ביטוי נאצל של שאיפה לחופש ושחרור מעול זרים. נקווה שבפסח הזה נצליח גם להשתחרר מעול העבדות והשעבוד שאנו מטילים על עצמנו מתוך נמיכות קומה ורגש נחיתות לאומי.