המקום שבו התחיל הכל

על צלע ההר, בין מזבח יהושע לנוף המרהיב שעטף אותנו, קרב תייר מקנדה ושאל את אדם זרטל: לאור הממצאים המדהימים הללו שאיש לא סתר אותם - אבל רבים מוסיפים להתעלם מהם - מדוע מערכת החינוך הישראלית אינה הופכת את האתר לחומר לימודי קבוע ולמקור לימוד לראשית ישראל כעם? זרטל מביט בו בחיוך, שבע מאבקים אבל נינוח, ועונה: "שאלה טובה. לך לביבי ושאל אותו. לך לגדעון סער".
ואכן, 30 שנה מאז הגילוי המרעיש של "מזבח יהושע" וכ?20 שנה אחר פרסומו, עדיין שרוי האתר החשוב ביותר בעולם הארכיאולוגיה המקראית באפלה. כמה ישראלים יודעים עליו? כמה ביקרו בו? מדובר ב"גביע הקדוש" של הארכיאולוגיה המקראית זה מאות שנים. אבל לא רק מבחינה מדעית וארכיאולוגית; במקום הזה, טוען זרטל ומוכיח זאת בידענות, היינו לעם לפני 3,200 שנה, קצת אחרי הכניסה של שבטי ישראל לכנען.

וכך מספר התיאור המקראי:
ו?י?צ?ו מ?ש??ה ו?ז?ק?נ?י י?ש??ר?א?ל א?ת ה?ע?ם ל?אמ?ר, ש??מ?ר א?ת כ??ל ה?מ??צ?ו?ה א?ש??ר א?נ?כ?י מ?צ?ו??ה א?ת?כ?ם ה?י?ו?ם; ו?ה?י?ה ב??י?ו?ם א?ש??ר ת??ע?ב?רו? א?ת ה?י??ר?ד??ן א?ל ה?א?ר?ץ א?ש??ר ה' א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?, ו?ה?ק?מ?ת? ל?ך? א?ב?נ?ים ג??ד?לו?ת ו?ש??ד?ת?? א?ת?ם ב??ש???יד; ו?כ?ת?ב?ת?? ע?ל?יה?ן א?ת כ??ל ד??ב?ר?י ה?ת?ו?ר?ה ה?ז??את ב??ע?ב?ר?ך?, ל?מ?ע?ן א?ש??ר ת??ב?א א?ל ה?א?ר?ץ א?ש??ר ה' א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?, א?ר?ץ ז?ב?ת ח?ל?ב ו?ד?ב?ש?, כ??א?ש??ר ד??ב??ר ה' א?ל?ה?י א?ב?ת?יך? ל?ך?; ו?ה?י?ה ב??ע?ב?ר?כ?ם א?ת ה?י??ר?ד??ן ת??ק?ימו? א?ת ה?א?ב?נ?ים ה?א?ל??ה א?ש??ר א?נ?כ?י מ?צ?ו??ה א?ת?כ?ם ה?י?ו?ם ב??ה?ר ע?יב?ל, ו?ש??ד?ת?? או?ת?ם ב??ש???יד; ו?ב?נ?ית? ש???ם מ?ז?ב??ח? ל?ה' א?ל?ה?יך? מ?ז?ב??ח א?ב?נ?ים, ל?א ת?נ?יף ע?ל?יה?ם ב??ר?ז?ל; א?ב?נ?ים ש??ל?מו?ת ת??ב?נ?ה א?ת מ?ז?ב??ח ה' א?ל?ה?יך?, ו?ה?ע?ל?ית? ע?ל?יו עו?ל?ת ל?ה' א?ל?ה?יך?; ו?ז?ב?ח?ת?? ש??ל?מ?ים ו?א?כ?ל?ת?? ש???ם, ו?ש??מ?ח?ת?? ל?פ?נ?י ה' א?ל?ה?יך?; ו?כ?ת?ב?ת?? ע?ל ה?א?ב?נ?ים א?ת כ??ל ד??ב?ר?י ה?ת?ו?ר?ה ה?ז??את ב??א?ר ה?יט?ב; ו?י?ד?ב??ר מ?ש??ה ו?ה?כ??ה?נ?ים ה?ל?ו?י??ם א?ל כ??ל י?ש??ר?א?ל ל?אמ?ר, ה?ס?כ??ת ו?ש??מ?ע י?ש??ר?א?ל - ה?י?ו?ם ה?ז??ה נ?ה?י?ית? ל?ע?ם ל?ה' א?ל?ה?יך?; ו?ש??מ?ע?ת?? ב??קו?ל ה' א?ל?ה?יך?, ו?ע?ש??ית? א?ת מ?צ?ו?ת?ו ו?א?ת ח?ק??יו א?ש??ר א?נ?כ?י מ?צ?ו??ך? ה?י?ו?ם (דברים כ"ז, א'-י')..

עם הכניסה לעמק שבצלע המזרחית של הר עיבל, בגובה של כ?800 מטרים מעל פני הים, נפרש לעינינו ולמרחקים הנוף המרהיב של צפון ומזרח השומרון. ממזרח מתנשא הר כביר ועליו היישוב אלון מורה; למטה השתרע עמק המ?כ?מ?ת?ת, גבולן המקראי של נחלות מנשה ואפרים (יהושע י"ז). ממול על הרכס רואים גבעה דמוית מצדה, היא חרבת עוריימה (א?רו?מ?ה), בירתו של אבימלך (שופטים ט').מתחת להר כביר נמצאת הבקעה הגדולה של נחל תרצה (ואדי פ'ארע?ה), היא דרך מבוא השמש המובילה מהירדן אל הר עיבל (דברים י"א). שמות נוספים נזרקים לאוויר הדליל שאוזל עם כל אזכור תנ"כי נוסף: עמק טובאס היא תבץ (שופטים ט'), הר בזק ועוד. גג העולם.

ושכם, היכן היא? בדרומו של עיבל. היא אינה נראית מכאן, אבל נוכחת כל הזמן - מקראית, ארכיאולוגית, פוליטית וביטחונית. מיקומו של האתר בצד המזרחי של ההר אינה מקרית. היא קשורה לצורת ההגעה של השבטים הישראליים לאחר חצייתם את הירדן, לאורך נחל תרצה עד לעיבל. איננו יודעים היכן הר סיני וגם ירושלים שינתה פניה באלפי השנים שעברו. אבל כאן, על הר עיבל, ההיסטוריה קפאה מלכת. הכל נותר כפי שהיה לפני 3,200 שנה, מחכה לצאצאי בוני המזבח המקוריים. אם זה המקום שבו היינו לעם, הדבר משליך הן על המבנה והן על האתר כולו. ממצאי המחקר של זרטל מאפשרים לשחזר במידה רבה את טקס ייסודו של העם.

"במשך כעשר שנים שחפרנו פה", אומר זרטל, "התברר לי ששום דבר פה לא נעשה סתם. הושקעה המון מחשבה במיקום, בבנייה ובשאר הפרטים". ההוראה המקראית היתה לבנות את המזבח "בהר עיבל", לא "על" ולא "בתחתית" ההר. ואכן, המזבח נמצא במדרגה השלישית (כ?800 מטר) מהפיסגה (940 מטר). הוא הוקם בפינתו של עמק רחב ממדים, מעין אמפיתיאטרון טבעי שאפשר להעמיד בו המון רב, עשרות אלפים ויותר. זאת נקודה חשובה משום שהטקס בהר עיבל היה "דמוקרטיה ישירה" - נכחו בו כולם: "כל קהל ישראל והנשים והטף והגר ההולך בקרב??ם".

א?ז י?ב?נ?ה י?הו?ש??ע? מ?ז?ב??ח? ל?ה' א?ל?ה?י י?ש??ר?א?ל ב??ה?ר ע?יב?ל; כ??א?ש??ר צ?ו??ה מ?ש??ה ע?ב?ד ה' א?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, כ??כ??תו?ב ב??ס?פ?ר ת?ו?ר?ת מ?ש??ה - מ?ז?ב??ח א?ב?נ?ים ש??ל?מו?ת א?ש??ר ל?א ה?נ?יף ע?ל?יה?ן ב??ר?ז?ל, ו?י??ע?לו? ע?ל?יו ע?לו?ת ל?ה' ו?י??ז?ב??חו? ש??ל?מ?ים; ו?י??כ?ת??ב ש??ם ע?ל ה?א?ב?נ?ים א?ת מ?ש??נ?ה ת?ו?ר?ת מ?ש??ה, א?ש??ר כ??ת?ב ל?פ?נ?י ב??נ?י י?ש??ר?א?ל; ו?כ?ל י?ש??ר?א?ל ו?ז?ק?נ?יו ו?ש??ט?ר?ים ו?ש??פ?ט?יו ע?מ?ד?ים מ?ז??ה ו?מ?ז??ה ל?א?רו?ן נ?ג?ד ה?כ??ה?נ?ים ה?ל?ו?י??ם נ?ש??א?י א?רו?ן ב??ר?ית ה', כ??ג??ר כ??א?ז?ר?ח, ח?צ?יו? א?ל מו?ל ה?ר ג??ר?ז?ים ו?ה?ח?צ?יו? א?ל מו?ל ה?ר ע?יב?ל, כ??א?ש??ר צ?ו??ה מ?ש??ה ע?ב?ד ה' ל?ב?ר?ך? א?ת ה?ע?ם י?ש??ר?א?ל ב??ר?אש??נ?ה; ו?א?ח?ר?י כ?ן ק?ר?א א?ת כ??ל ד??ב?ר?י ה?ת?ו?ר?ה ה?ב??ר?כ?ה ו?ה?ק??ל?ל?ה, כ??כ?ל ה?כ??תו?ב ב??ס?פ?ר ה?ת?ו?ר?ה; ל?א ה?י?ה ד?ב?ר מ?כ??ל א?ש??ר צ?ו??ה מ?ש??ה, א?ש??ר ל?א ק?ר?א י?הו?ש??ע? נ?ג?ד כ??ל ק?ה?ל י?ש??ר?א?ל ו?ה?נ??ש??ים ו?ה?ט??ף ו?ה?ג??ר ה?ה?ל?ך? ב??ק?ר?ב??ם (יהושע ח', ל'-ל"ה).

ביצועו של הטקס בספר יהושע שונה במקצת מההוראות שניתנו בספר דברים. מסיבות שונות התלמיד (יהושע) חרג כנראה מהוראות רבו (משה). העם נחלק לשניים בעמק הזה - חציו הביט מערבה, אל פיסגת עיבל, וחציו הביט מזרחה, אל פיסגת הר כביר, שלפי שיטתו של זרטל, הוא הר גריזים המקראי. בכל מקרה, סביר להניח שהנוכחים הקפידו שלא להפנות את אחוריהם כלפי ארון הברית שעמד, על פי הכתוב, בצד המזבח.
היבט נוסף, חשוב לא פחות לטקס מעין זה: אקוסטיקה. העמק בנוי כך שמכל מקום בעמק אפשר לשמוע את הדוברים ליד המזבח. עמדנו כ?600 מטרים מהמזבח ושני חיילים עלו עליו וקראו בקול "עם ישראל חי". למרות המטוסים באוויר, המלמולים בקבוצה והניידים שציפצפו - שמענו היטב.

"בעשרות השנים האחרונות", אומר זרטל, "שבהן נתגלע ביתר שאת הוויכוח על אמינותו ההיסטורית של התנ"ך, אני יכול לומר בוודאות ובזקיפות קומה, שההליכה בשטח, הסקר הארכיאולוגי שביצענו ב?34 השנים האחרונות והחפירות גילו כי הנתונים ההיסטוריים המופיעים בתנ"ך בנוגע לראשית ישראל הם ברובם המכריע נכונים". זה כמובן מעמיד את האקדמיה בארץ ובעולם בדילמה גדולה. זרטל מדגיש שלפני הכל הוא חוקר, ומה שמעניין אותו הוא האמת המדעית וההיסטורית. הוא מספר שכקיבוצניק מעין שמר לא קיבל חינוך דתי. התנ"ך לא נתפס כספר היסטורי. "הנחת היסוד שלנו מתחילתה היתה שאין מזבח.

"כל הדבר הזה נחשב כלא קיים. ברוב ספרי המחקר נטען שכל הסיפור ב"דברים" וב"יהושע" הוא מיתולוגיה, המצאה מאוחרת שנועדה לייצר היסטוריה. אותה דעה תמצאו גם על יציאת מצרים. עכשיו פסח. דעו לכם שלפי ההשקפה האקדמית, לא יצאנו ממצרים". הוא מצטט את הארכיאולוג זאב הרצוג מאוניברסיטת ת"א שאומר כי לחוקרים ברור היום שכלל לא היינו במצרים, לא יצאנו ממצרים, לא היינו בסיני, לא נכנסנו לארץ והמונותיאיזם נוצר בסוף תקופת המלוכה, רק סמוך לחורבן ירושלים. כלומר, הדגיש, מאות רבות של שנים לאחר מה שהתנ"ך אומר.

במידה רבה זרטל היה שותף לדעות הללו. עד שבדרך של ניסיון וטעייה, סקר רגלי ארוך שנים וחפירות, הגיע למסקנות שהיום הוא מחזיק בהן בביטחון רב. אפשר לומר שהתגלית יצרה בעולמו הקודם שבר פורה.

כשמסתכלים על המתחם רואים שהוא זרוע אבנים. כשזרטל וצוותו הגיעו לכאן לראשונה היה האתר מכוסה שכבת אבן, ובמקום המזבח שכנה ערימת אבנים ברוחב של כ?30X30 מטרים ובגובה 4 מטרים. כשהחלו לחפור והממצאים נערמו, הבינו ששכבת האבן שימשה לגניזה. האתר נגנז. גניזה היא מניעת חילול הקודש. במסורת היהודית גונזים אדם שמת, באמצעות הקבורה; גונזים ספר תורה (מה שהורחב לספרי קודש בכלל) וכלי קודש שנפסל, ועוד גונזים מקום מקודש שננטש. כמו המזבח. האתר נגנז אפוא כאשר הישראלים עזבו את המקום.

הם עברו 40 ק"מ דרומה לשיל?ה, ששימשה בירת שבטי ישראל בתקופה הקדם מלוכנית. משם עברו כ?40 ק"מ נוספים דרומה לירושלים שנותרה הבירה הלאומית והדתית עד ימינו. מסתבר שהנדודים לא פסקו עם הכניסה לארץ, אלא ארכו כ?200 שנים נוספות - ממנשה לאפרים וממנו ליהודה - עד להתגבשות הסופית.כבר אז שמו לב שהאתר אינו מקום יישוב. במתחמים לא היו בתים, לא רחובות - רק מבנה אחד מוזר. זרטל חוזר ומדגיש שהגיע בלי קונספציה. יתרה מזו, בשל החינוך מבית והתפיסה האקדמית בנוגע לתנ"ך, הוא לא חשב על מזבח.
הפענוח נולד עם השנים מתוך חבלי לידה גדולים. נאספה פה כמות עצומה של חרסים, כמעט כולם מתקופת הברזל הראשונה, כלומר תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל בכנען - המאה ה?13 עד המאה ה?11 לפנה"ס.

היכן שחיו אנשים, מוצאים כלי חרס. לפי כמות החרסים הענקית שנמצאה בכל העמק אפשר לקבוע כמה אנשים היו פה. הישראלים שעלו לרגל היו צריכים לאכול ולשתות במשך ימי (או שבועות) הטקס. לשם כך הביאו כלים ששבריהם נמצאו. החרס הישראלי הקדום גס יחסית ובתוכו עורבבו אבנים כתושות. הצריפה עבה ואינה מעודנת. הטכניקה לא היתה משוכללת. בתים אין, אבל שברי כלי חרס יש לאלפים - מה שמלמד על כך שאנשים הגיעו לכאן לשהייה קצרה לצורך הטקס. אחד המשתתפים בסיור שואל אם יש חוקרים - קולגות - שתומכים בו. זרטל מציין את פרופ' בנימין מזר ש"תמך יחסית, אבל היה לו קשה קצת כי הוא היה במיינסטרים. אם אתה תומך בדעה מהפכנית, אתה בעצם די מנתק את היחסים עם אנשים מסוימים במוקדי הכוח".

הוא שב ומצטט את לורנס סטייגר, מומחה לארכיאולוגיה מקראית מהרווארד שאמר בסוף שנות ה?80: "אם האתר בהר עיבל הוא מה שאדם זרטל אומר שהוא, ההשפעה על לימודי הארכיאולוגיה והמקרא תהיה מהפכנית; כולנו נצטרך לשוב לגן הילדים. אבל מדובר ב'אם' גדול..." הוא מזכיר מדענים שיצרו מהפכות שנתקלו בסירוב גדול מצד הממסד של תקופתם שנידה אותם - מגליליאו ועד דן שכטמן.

"שים עצמך בנעלי הפרופסורים שעשרות שנים כותבים ספרים ופתאום מגיע איזה שמנדריק אחד מהשומר הצעיר ומגלה מזבח שמתאים אחד לאחד לכתוב בתנ"ך; מה היית עושה?", שואל זרטל ונותן דוגמה: "זאב הרצוג כותב מאמר בשם 'התנ"ך - אין ממצאים בשטח'. קריירה שלמה נבנתה על תיאוריית ה'אין נתונים'. ופתאום יש עובדות! אגב, חוקר אמריקני בשם וויליאם דיבר (Dever) אומר שהיו פה רק 'פרוטו ישראלים', שלא ממש ברור מה זה בכלל. אבל אנחנו מצאנו לא פחות מ?420 אתרים ישראליים עוד מתקופת ההתנחלות (תקופת הברזל הראשונה)".

לזרטל חשוב להדגיש, בתקווה שמישהו ירצה להבין שזאת לא חכמה לסתור דברים בלי ממצאים: "אם אתה מתנגד, אדרבה, כתוב מאמר רציני שיפריך את מה שגיליתי. איש לא עשה זאת עד כה. מצד שני, אם אתה בעד - אתה מסתכן בחיסול הקריירה המדעית שלך". תומס קון פירסם בשנות ה?60 את ספרו "המבנה של מהפכות מדעיות". כל מדע קשור בתיאוריה. לעובדה עצמה אין משמעות, אלא אם היא חלק מתיאוריה. שני תנאים לתקפותה של תיאוריה מדעית: האחד - שרוב הנתונים יתאימו לה, והאחר - שלא תהיה תיאוריה טובה יותר, כלומר כזאת שיש יותר נתונים המצייתים לה. "זה המקרה שלי", מסביר זרטל, "רוב מוחלט של הנתונים מתאים לתיאוריה וגם איש לא העמיד תיאוריה חלופית. במקרה של גלילאו, במקום תיאוריה חלופית שמו אותו בצינוק של האינקוויזיציה. היום אינקוויזיציה דתית אין, אבל הטקטיקה נותרה".

האינקוויזיציה מלווה את זרטל עוד מראשית הגילוי, בשל מיקומו בלב השומרון. לא רק באקדמיה. במאי 1986 פירסם נחום ברנע בעיתונו "כותרת ראשית" כתבה נגד הגילוי.
ברנע התמחה כבר אז בהדבקת תוויות "מסוכן" על אנשים או על תופעות שלא תאמו את השקפת עולמו הפוליטית. את הכתבה הכתיר בשם "הזבח והרווח" והוסיף לה כותרות משנה: "תמיד נמצאו ארכיאולוגים שהסכימו להיות עלה תאנה לכל עת. רק תן להם לחפור. כך סייעו לכל גניבות משה דיין. כך סייעו לשורה של פעולות התנחלות בשטחים, משילה עד תל רומיידה". ואז הוסיף ברנע: "עכשיו יש ארכיאולוג שחופר לגוש אמונים מזבח על הר עיבל, מול שכם. מאיפה יצא הארכיאולוג? הוא יצא מדפי שיח לוחמים".

היו בטוחים שברנע לא הכיר את הגילוי ולא את הנתונים הארכיאולוגיים העשירים, ממש כמו הארכיאולוג אהרן קמפינסקי, שהספיקה לו שעה אחת באתר בעונת החפירות הראשונה (מתוך כעשר!) כדי לבטל את הגילוי בטענה שמדובר במגדל שמירה. זרטל הפריך את טענתו בקלות משום שקמפינסקי כלל לא הכיר את האתר ולא התייחס לממצאיו הרבים. באותה שעה שקמפינסקי שהה בהר עיבל, הוא הביט אל נוף השומרון, פרש את ידיו וקרא: "מה יפית, פלשתין".

ואז החלו החפירות ומיד נמצאה חרפושית מצרית. הפתעה גדולה. חותמת מצרית של רעמסס השני, מי שנחשב פרעה של יציאת מצרים. לאחר מכן נמצאה עוד אחת - שתיהן מהשליש האחרון של תקופתו, בין 1250 ל?1220 לפנה"ס. בשום מקום אחר באזור לא נמצאו חרפושיות כאלו, רק במזבח שהיה חתום מהתערבות חיצונית מאז גניזתו. האם זאת מזכרת מהמקום שממנו הגיעו הנוודים הללו אל ההר לטקס ייסוד העם?
כשהוסרה שכבת האבן המכסה, התגלה מבנה או במה, 9X7 מטרים, בגובה 4 מטרים. הגובה המקורי ידוע משום שהצד השני השתמר לגמרי. המבנה רוצף מלמעלה, ומשלושת צדדיו התחתונים היתה מרפסת בולטת בגודל של כ?2 מטרים.

המבנה לא היה מלא אלא חלול בתוכו ("נבוב לוחות") ובמרכזו שני קירות שלא התחברו. כשהסירו את השכבה העליונה ציפתה לחופרים הפתעה גדולה: שכבה בת מטר וחצי של אפר נקי ובתוכה כמעט 1,000 עצמות של חיות, כולן חרוכות מאש.
כשאוכלים תבשיל, לא חורכים עצמות. רק במקרה שהן עולות כליל לקורבן עולה, האש מגיעה גם לעצמות. העצמות נשלחו באותו ערב לירושלים, לזואו?ארכיאולוגית ליאורה הורביץ. תשובתה לא איחרה. אמרה שלא ראתה מקבץ כזה מיוחד של עצמות. כולן השתייכו לזכרים בני שנה לערך מארבעה סוגים: עיזים, צאן, בקר ויחמורים. אלה הם בהמות הקורבן הנזכרות בראשית ספר "ויקרא".

באתרים אחרים מוצאים בדרך כלל גם עצמות של סוסים, חמורים, כלבים וכו'. כאן היו רק בהמות להקרבה. באשר ליחמורים - האייל היפה בצבע אדמדם - מדובר בבהמה כשרה (דברים י"ד). כנראה מדובר בראשית התפתחות תורת הקורבנות, אז עוד לא הוטל איסור על הקרבת בהמות ציד.
פרט לארבעה סוגים אלה, לא נמצאו בעלי חיים נוספים. כלומר, עוד ב?1,200 לפנה"ס השתמשו לקורבנות בבעלי חיים התואמים את דיני התורה. ואם החוקרים אומרים שדיני הקורבנות והכשרות נוצרו רק לאחר כ?600 שנה, איך מסבירים את הממצאים? גם בדיקות הפחמן 14 הצביעו בדיוק די נדיר על 1,200 לפנה"ס. בשלב זה היו ממצאים רבים, אולם הם לא התחברו לפתרון כולל. את התשובה הסופית תרם החלק הקדמי של המבנה. אל הבמה עולה כבש כפול. הכבש הראשי מגיע אל ראש הבמה ואילו המשני אל המרפסות. כשקוראים את תיאור המזבח של בית שני במסכת מידות במשנה, מקבלים תיאור דומה להפליא למבנה בעיבל שקדם לזה של המשנה בכ?1,200 שנה.

על הכבש הראשי העלה הכהן את הקורבן לאש שבמרכז המזבח. לאחר מכן עלה בכבש המשני אל הסובב ("המרפסת") להמשך העבודות (זריקת הדם ועוד). הכבש עצמו נבנה בשל האיסור המקראי על עשיית מדרגות ("מעלות") במזבחות עולה.
צורת המזבח בבית שני מוכיחה שהמזבח בעיבל הוא מזבח העולה הישראלי המקורי. זה מקרה נדיר יחסית בארכיאולוגיה: המזבחות של בית ראשון ובית שני אינם ברשותנו, אבל המקור נמצא ועימו נחשף לראשונה עולם שלם, דרישת שלום מאבותינו הקדמונים.

נוסף על נוף הקדומים שעטף מכל עבר וההיסטוריה שבערה תחתנו, חגו מעלינו כל זמן הסיור מטסים של F-16 ו?F-15. הסמליות היתה חריפה: מטס מחווה מהצבא העברי המודרני למצביא העברי הקדום, יהושע בן נון, שהקים פה מזבח וניצח על הטקס המכונן של ראשית היותנו לעם על האדמה הטובה הזאת