בדיון קבוצתי של אנשים חושבים רוב המשתתפים חוככים במהלך הוויכוח בדעתם, הלוך וחזור, וכך ראוי. הקלאסיקה של הדינמיקה בדיונים גורליים הונצחה כבר לפני כ-50 שנים בספרו של רוברט (בובי) קנדי "13 הימים" על דרך קבלת ההחלטה של אחיו הנשיא ג'ון פיצג'ראלד קנדי, בסוגיית משבר הטילים בקובה. כך זה קורה בכל קבוצת דיון אחראית.
בנימין נתניהו נושא באחריות העליונה להכרעות ממשלתיות, כפי שהגדיר את מעמדו אחד מקודמיו מנחם בגין: "ראשון בין שווים". שלשום בערב התכנסו הוא ואהוד ברק ובני בגין ומשה (בוגי) יעלון לדון במהלך החד-צדדי של מתנחלי חברון בכניסתם לבית המכפלה, וקבעו להימנע מהחלטה סופית.
יעלון החזיק אפילו בדעה כי היה אפשר לסיים את פינוי הבית יום קודם, ובלי שימוש בשוטרים ובחיילים רבים. עם זאת קבל שמערכת הביטחון מעכבת אישור תוכניות בנייה אחרות ביהודה ובשומרון וגורמת לתחושת תסכול בקרב המתנחלים.
אך אתמול - מצויד בחוות דעת של היועץ המשפטי יהודה וינשטיין וחמוש בטיעון כי עדיף פינוי בלי שפך דם עתה מאשר צעד כזה המלווה בהתנגשויות אלימות בעתיד - ביקש ברק את הסכמת נתניהו למהלך מהיר, ונענה.
נתניהו עשה אתמול צעד חשוב
תנאיו של נתניהו לברק מעידים כי הותיר לעצמו מרחב להתיר את שובם של המתנחלים לבניין. אם יתמוך בכך לא יעמדו לצה"ל טיעוני ביטחון. אך מהותית נהגו נתניהו וברק נכון, ותמוה שכמה שרים וח"כים אינם מבינים זאת: צעד משמעותי ככניסה לבית הניצב סמוך לקברי האבות נושא בחובו סכנות רבות.
יש למתנחלים שדולת ענק בקואליציה והיא יכולה ללחוץ על נתניהו להתיר את הכניסה לבית המכפלה. אבל העובדה שכופים זאת עליו תוך עקיפתו - בלי להבין את השלכות הצעד בזירות חיוניות אחרות של ישראל - אינה קבילה, ונתניהו עשה אתמול צעד חשוב לשים לה קץ. מי שלא יצליח לשכנע את ראש הממשלה להתיר אכלוס בניין בחברון ייאלץ להותיר את המקום ללא דיירים. ההכרעה שייכת לו. כך מתנהלת מדינה ריבונית. רק כך.
אתמול ניסו כמה אישים לייחד את ביקורתם לברק תוך מתן פטור לנתניהו. יולי אדלשטיין וזאב אלקין בידלו את שר הביטחון, ובעשותם כן הם גורמים נזק שלא לצורך לנתניהו. שכן אם מישהו יקבל ברצינות את ביקורתם (השגויה) הוא יבין ממנה כי לדעתם נתניהו אינו מנהיג יעיל ואחראי וראוי שמוביל את ממשלתו ביד רמה אלא אדם הנגרר אחרי אחד מעמיתיו. זו אינה אמת. זה שגוי. גם פופוליזם זול.