עוד ציון טוב למשק הישראלי

"בנק ישראל אימץ את עמדותינו", הצהיר אחד ממנהיגי "המחאה החברתית" של הקיץ שעבר, איציק שמולי. אך לו טרח לקרוא את הדו"ח השנתי של בנק ישראל על מצב המשק במקום להסתפק בכמה מהכותרות בתקשורת, היה לומד שהדו"ח בעצם מצביע על שורה של הישגים מרשימים למשק הישראלי ומזים, אחת לאחת, חלק גדול מהטענות שהועלו בזמנו בהפגנת האוהלים ברוטשילד. לא זו בלבד שהדו"ח אינו מאמץ את העמדות של "המחאה החברתית", אלא שהוא קובע בפירוש שזו וחרם הצרכנים (לפחות בחלקו), לצד התייקרות חומרי הגלם והמשבר הכלכלי באירופה ובארה"ב, הם הסיבה לפגיעה שכבר היתה בייצור התעשייתי אצלנו, כלומר במנוע הראשי של המשק.

במילים אחרות, לו היתה הממשלה נכנעת לתביעות הפופוליסטיות שהועלו, היו המשק והחברה עלולים להידרדר במדרון החלקלק של האטה כלכלית כוללת, של גידול החוב החיצוני, של הרעה במאזן המסחרי - וכפועל יוצא מכך של ביטול ההישג העצום של הורדת שיעורי האבטלה לרמה של 5%. קצב הצמיחה של המשק, כפי שצוין בדו"ח, אמנם הואט במהלך 2011, אף שעדיין היה מרשים בהשוואה למדינות המפותחות, אך קצב הצמיחה הואץ מחדש בחודשים האחרונים. הדו"ח גם מבהיר שהגאות במחירי הדירות נעצרה בשלב זה, אף שלטווח הארוך הפתרונות האמיתיים בתחום יימצאו רק בהגדלת היצע הקרקעות הזמינות וביצירת תנאים נוחים יותר לבנייה ולהשכרה.

אחת התרומות החשובות ביותר של הדו"ח לוויכוח הציבורי היא בהצגת נתונים שסותרים את הטענות בעניין ההידרדרות הנמשכת, כביכול, במצבו של מעמד הביניים. מתברר שמצבו דווקא השתפר, וימשיך להשתפר בעקבות דו"ח טרכטנברג. אפילו בעניין מחירי הדלק נראה שהדמגוגיה חוגגת (אם רואים את אלפי המכוניות במגרשי החניה של האוניברסיטאות אפשר להבין מדוע נקודה זו כואבת לעסקני המחאה באופן מיוחד), שכן המחירים בישראל שווים, או נמוכים יותר, בהשוואה למחירים הנהוגים ברוב מדינות אירופה (גם אחרי ההעלאה האחרונה). המנהיג החדש של קדימה אמנם הצהיר שזו "חציית קו על ידי נתניהו", אבל יש לקוות שאחרי שיתעשת וישכיל להבין את כללי המשק לא ימשיך ללכת שבי אחרי הסיסמאות החלולות של הפופוליזם.

יש גם בעיות, כמובן. למשל, לגבי תעסוקת חרדים וערבים. גם על הסעיפים שדנים במיסים אפשר להתווכח, וחשוב להדגיש שככל שיעלו המיסים הישירים כן תפחת המוטיבציה לעבודה, ומה שלא פחות משמעותי - המוטיבציה של המשקיע ושל היזם. מה שמדאיג בדו"ח טמון בהמשך המגמה בגידול הפערים ומימדי העוני, אך גם בעניין זה אסור להיסחף לפתרונות קלים, שכן גידול בלתי מידתי של קצבאות ושל תמיכות תקציביות אחרות יפגע בהכרח במגמת הצמיחה של המשק, וכפועל יוצא מכך בחוסנו הכולל ובסיכוי לצמצם, ואף לחסל, את העוני. לפתרון הבעיה יש מרכיבים רבים, לרבות בתחום החינוך וההכשרה המקצועית.

כמו בקיץ שעבר, אפשר להניח שגם השנה ינסו גורמים שמטרתם היא יותר לקדם את האינטרסים ואת האג'נדה הפוליטית שלהם מאשר לקדם צדק חברתי - להתסיס את הרחוב. לגופו של עניין, ההגדרה "המצב טוב אך לא מצוין" מאפיינת את המצב הכלכלי והחברתי של ישראל.