פסח: חג הלאומיות

זוג צעיר שנישא לאחרונה עבר להתגורר בתל אביב. האישה גדלה בבית חילוני מובהק. הוריה היו פעילים במפלגה שחרתה על דגלה את ניתוק ישראל מיהודיותה. הבעל גדל במשפחה דתית, סבו היה תלמיד חכם מובהק שידע את התלמוד על בוריו.

בחודש שעבר הוצע לזוג הצעיר לבוא ולהתרשם מתפילת שבת בבית כנסת בצפון תל אביב. בית הכנסת שהיה פעם מלא מפה לפה התרוקן ברבות השנים, ועתה צעירים דתיים וחילונים מחדשים את ימיו כקדם. בבואם לבית הכנסת ראתה האישה שלט זיכרון שהוצב לפני שנים רבות ברחבת הכניסה למקום. הכיתוב בשלט היה לזכרו של לוחם משיירת הל"ה שנרצח בדרכו להביא אספקה לנצורים בגוש עציון במלחמת העצמאות. מתוך עיון בשלט התברר לה שההרוג הוא אח של סבתה; היא עצמה נינתו של מייסד בית הכנסת. מאז הגילוי היא ובעלה פוקדים את בית הכנסת בקביעות וגורמים לצעירים רבים להצטרף למניין המתחדש.

פסח מבטא את ההתחדשות היהודית, חג האביב שבו הטבע מתעורר לאחר תרדמת החורף. השמש מאירה באור יקרות, הפריחה נפלאה ושלל צבעים ממלאים את הטבע הארץ-ישראלי. כמו הטבע, גם האדם נפתח אל האור הבוקע מתוך עמקי נשמתו. בחג הפסח ובעיקר בליל הסדר נשמע אותו קול של מנגינה יהודית שלעולם אינו נפסק. מנגינה מופלאה המחברת אנשים אל ימים רחוקים של יציאה משעבוד לגאולה, מעבדות לחירות, מפסיביות מייאשת אל אקטיביזם ערני בתוך המהלך ההיסטורי של הקיום האנושי.

חג הפסח הוא חג הלאומיות היהודית. הוא אינו שייך לציבור הדתי בלבד, הוא שייך לכל יהודי באשר הוא. מיליוני יהודים ברחבי העולם ובישראל יסבו לסדר, הילדים ישאלו והמבוגרים ייתנו את התשובות. הדיאלוג בין הדורות הוא ההבטחה הגדולה לשרידותה ולהמשכיותה של המורשת היהודית. בקריאת ההגדה של פסח איננו מוותרים על מי מהבנים, כולם אהובים וכולם זכאים למענה, כולל הבנים הרשעים, התמים ואלה שאינם יודעים לשאול. את התשובה הארוכה מקבל דווקא הבן שאינו יודע לשאול. ההשקעה בו היא שמבטיחה את רציפות הקיום היהודי.

לצערי, בעשורים האחרונים מתרבים הבנים שאינם יודעים לשאול. אין זו אשמתם, הם נותקו מהמורשת ומהתרבות היהודית. היו שהאמינו כי הישראליות תהווה תחליף ראוי ליהודיות. הישראליות לא התעצבה והיהודיות נדחקה לקרן זווית. בישראל, שבה אנו זוכים לחירות ולחופש לאחר אלפיים שנות גלות, השסעים מתגברים והקיטוב מתעצם, בין היתר משום שיהודים רבים ויתרו על המורשת ואחרים שמחו לקבל עליה מונופול ייחודי.

בהפטרה שקראנו השבת בבתי הכנסת דובר על שליחותו של אליהו הנביא לפני בוא יום ה' הגדול. תפקידו של אליהו הנביא הוא לחבר בין האבות ובין הבנים, בין היהודים בינם לבין עצמם ובעיקר להאיר את הניצוץ היהודי שיש בכל אחד ואחד מאיתנו. מתוך הכרת אחדות הגורל והייעוד נוכל להגשים את בשורת הרוח של ישראל בעולם לשגשוגה החומרי של ישראל. ימי הפסח הם מתכון ייחודי להתגבר על החמץ שיש בו החמצה ולהעצים את המצה שהיא מיצוי הרוח המיוחדת של עם ישראל בארצו המתחדשת.