כותרות גדולות העירו אותי באחד הבקרים האחרונים והכריזו כי יו"ר מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', מתכוונת לרוץ לראשות הממשלה. שיפשפתי היטב את עיניי, רציתי לבדוק אם החוק של עוזי לנדאו ושל כותב הטור הצנוע הזה, אשר ביטל את הבחירה הישירה לראשות הממשלה, לא עבר חלילה בכנסת ב-2001, ולא הצלחתי להבין במה מדובר.
מה התכוונה לעשות יחימוביץ' לפני שזרקה את הפצצה המהממת של המירוץ שלה לפיסגה? לבקש מבוחרי מפלגת העבודה שלא יעניקו למפלגתה תמיכה רבה מדי, כדי לא להעמיד את יושבת הראש הבלתי מנוסה במבחן שאין היא יכולה לעמוד בו? קשה לי להאמין. סברתי לתומי שיחימוביץ' מעוניינת במספר גדול ככל האפשר של קולות שיתמכו במפלגתה, ואם אכן ייענה לכך הציבור, ואם יתברר שיש בידה אפשרות תיאורטית להקים את הממשלה הבאה - סביר להניח שנשיא המדינה לא ימנע ממנה לנסות להרכיב אותה.
ברגע מסוים היה נראה הדבר כה חסר סיכוי עד כי יחימוביץ' - בתבונה - לא מיהרה להכות על חזה ולהכריז (כמו שמכריז מופז) כי היא תהיה ראש הממשלה הבאה, יאמרו הסקרים את אשר יאמרו. היא הסבירה שמפלגת העבודה תמלא תפקיד חשוב, אבל משני, אחרי הבחירות הבאות, ואפילו לא פסלה אפשרות של הצטרפות לממשלת אחדות לאומית, אם יתקיימו תנאים מסוימים. היום, לאחר הדחתה של ציפי לבני, קיבלו העבודה ומרצ קולות שחזרו אליהן לאחר שמיצו את הקטע של "ציפי או ביבי", והעבודה - על פי הסקרים - היא המפלגה הגדולה בגוש המרכז-שמאל. אם מגמה זו תתחזק, תהיה יחימוביץ', באופן טבעי, מועמדת להרכיב את הממשלה הבאה.
זריקת הבלים לאוויר העולם
אז במקום לייצר כותרות פתטיות ולהטעות את הציבור, כאילו נפתחה ההרשמה למועמדים לראשות הממשלה בישראל, מוטב לה, ליו"ר מפלגת העבודה, להתכונן לאפשרות הזו בצנעה, להבין שאין בעצם ההכרזה על כך שהיא רואה עצמה מועמדת לראשות הממשלה שום יתרון, ולהיערך לכך כבר עכשיו, בראיונות שהיא מעניקה, לקראת אופציה של ראשות הממשלה או ראשות האופוזיציה. משמעות הדבר, בין השאר, היא לא לזרוק לאוויר העולם הבלים כגון "קודם סוציאל-דמוקרטיה ואחר כך הנושאים המדיניים והביטחוניים". כמי שרואה עצמה מנהיגת העם הזה, כשהתפיסה האידיאולוגית ממלאת אצלה תפקיד מרכזי בהתוויית מדיניותה בתחומים השונים, כדאי לה להבין כי סוציאל-דמוקרטיה היא תפיסת עולם שממנה נגזרת המדיניות בתחומי החיים השונים.
סוציאל-דמוקרטיה אינה טיפול באיגודים המקצועיים או במיסוי על הדלק. מדובר בתפיסה המבוססת על שוויון ערך האדם, וההתייחסות מתוכה אל מעמד האישה בחוקי האישות בישראל, אל פערי ההכנסות המצמררים אצלנו, אל הפלשתינים הניתנים למרותנו ואל השלום עם שכנינו - היא מקשה אחת.