פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      חברתי לכאורה

      לאחר ניצחונו בפריימריז הצהיר מופז כי יוביל את המחאה החברתית בקיץ, עם זאת, אלי חזן סבור כי עברו של יו"ר קדימה הנבחר מצביע על אדם שתרם רבות לכלכלה המעוותת בישראל

      מיד עם בחירתו הבטיח שאול מופז, היו"ר החדש של קדימה, כי הוא "יוביל את המחאה בקיץ". לכאורה, הצהרה רבת משמעות של מנהיג האופוזיציה החדש. מי שירצה יוכל לראות בכך אידיאל פוליטי של מתן אלטרנטיבה שלטונית שכה נחוצה במדינה דמוקרטית. ובכלל, בשיח הפופוליסטי בישראל, כאשר מדובר על "אופציה חברתית" - הרי שזה מבורך. בכל מצב. נעזוב לרגע את השאלה האם יש צורך בכלל במחאה חברתית; לנוכח רצונו של מופז, ראוי לשאול האם הוא האדם הראוי להוביל את המחאה הזאת ואיזה מטען ערכי אמיתי הוא מוביל באמתחתו האלטרנטיבית?

      ראשית, אם במטען ערכי עסקינן, הרי שהערכיות של מופז לוקה בחסר. אפילו בחסר מאוד. אם בעבר צמד המילים "זיג זג" היטיבו לתאר פוליטיקאי מסוים, הרי שכיום ניתן בנקל להצמיד את התואר הזה למנהיג האופוזיציה החדש, שכן הוא התנגד להקמת גדר ההפרדה אבל לאחר שנבנתה הפך לאחד מתומכיה. הוא גם התנגד בתוקף לנסיגה חד צדדית תחת הטיעון שזהו חוסר אחריות להוביל מהלך שכזה לאור ההיסטוריה, אבל הוכיח שהוא נעדר כל נחרצות כאשר יישר קו עם ראש הממשלה אריאל שרון בהובלת תוכנית ההתנתקות, והוסיף חטא על פשע כאשר מנע דיונים מהותיים בצה"ל שהיו עשויים לשנות את התוכנית המקורית.

      היינו גם עדים להצהרותיו כי הוא איש מרכז ימין אבל התוכניות המדיניות שהוא מוביל יכולות למצוא להן כר חם אצל אנשי חד"ש, אולי אף אצל אנשי בל"ד. זאת ועוד, ב–2008 אמר כי "תקיפה באירן בלתי נמנעת" אך לשם קידום הקמפיין האישי שלו הוא טוען כיום ש"רעיון התקיפה הוא מניפולציה פוליטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו". יריעת הזיג זג של מופז עוד רחבה, אך הואיל והוא ביקש להוביל מחאה חברתית - חשוב להתמקד בזה.

      המארגנים לא רצו את קדימה כחלק אקטיבי במחאה

      בתור שר ביטחון ניסה מופז לדמות לעצמו דימוי של פוליטיקאי חברתי. הוא הטיב לתאר את הדרך הארוכה שעשה, מבנם של עולים חדשים מפרס אל לב הקונצנזוס הישראלי - תוך שהוא מטיח בפוליטיקאים אחרים שהם נולדו עם כפית זהב בפה. המסר של מופז לצופים היה ברור: אם הם נולדו למעמד גבוה ואני למעמד נמוך הרי שאני יכול להוביל מדיניות חברתית. עם זאת, העובדות לא מותירות מקום לבלבול : מופז כשר ביטחון העביר מיליונים מתקציבים חברתיים אל משרד הביטחון, תוך שהוא נמנע מלקחת אחריות על כך.

      זאת ועוד, גם כאשר כיהן כשר תחבורה בממשלת אולמרט נדם קולו כאשר הממשלה העבירה כספים מהרווחה לביטחון. שלא לדבר על כך שמופז היה שותף לממשלת עבודה-קדימה שחיזקה את מעמד הטייקונים על חשבון העם. הוא יכול לקרוא את ספרו של ירון זליכה "הגווארדיה השחורה", ורק לתהות היכן היה באותן שנים. התשובות ידועות לנו, אך אולי מופז בעצמו יעז לומר את האמת.

      עוד נזכור, כי כשר תחבורה הוא הקים ועדה ציבורית שתבחן רפורמה של הוזלת מחירי התחבורה הציבורית, אך כאשר זו המליצה להמשיך ולהוציא את קווי האוטובוסים מידי המונופולים אגד ודן - חזר בו בשל מתפקדיה הרבים של קדימה באגד. נוכל, בהקשר זה, לומר כי זאת אחת הסיבות שמובילי המחאה לא רצו שקדימה תיקח בה חלק אקטיבי. גם הם הבינו כי למפלגה יש חלק דומיננטי במציאות הכלכלית המעוותת של ישראל בשנת 2011. ועל כל אלה ניתן להוסיף כי בשלוש השנים באופוזיציה לא הגיש ולא נלחם מופז ולו על חוק חברתי אחד.

      לאור כל הנתונים הללו, המוכיחים כי אצל מופז קיים אחד בפה ואחד בלב, נשאלה השאלה - לאן בדיוק יוביל מופז את המחאה החברתית?