כלכלה: הזדמנות לתיקון היסטורי

ועדת הריכוזיות, שהיתה אמורה לטפל במונופולים ובקרטלים המפקיעים בעשרות אחוזים את מחירי כל מוצרי הצריכה והשירותים וכך מרוששים מאות אלפי ישראלים, הגישה לאחרונה את מסקנותיה.

חלק ממסקנותיה טובות ויסייעו למתן את בעיית הריכוזיות. חלק מלמד שהוועדה חיפשה פשרות בין הריכוזיות הקיצונית הנהוגה אצלנו לבין התנהלות הראויה למשק תחרותי. יש להיזהר שהפשרות לא יביאו למסמוס המסקנות או לדחייתן, כפי שפוליטיקאים וטייקונים רבים היו בוודאי רוצים.

העניין בריכוזיות החל באפריל 2010 כשבנק ישראל פירסם מחקר שהוכיח כי במשק הישראלי קיימת בעיית ריכוזיות חמורה ומסוכנת: שליטה של מעטים בגופים עסקיים ענקיים, גם ריאליים וגם פיננסיים. הריכוזיות הזו מאפשרת הקמת מונופולים הפוגעים בתחרותיות וביעילות, מפקיעים מחירים ומורידים את רמת הפריון והמשכורות (פרט לבכירים או לעובדי המונופולים שמשכורותיהם מנופחות). בעקבות המחקר התחייב ראש הממשלה פעמים מספר, הרבה לפני מחאת הקוטג' וגם לנוכח התנגדות נמרצת של הטייקונים והסייענים הרבים שלהם (בייחוד בתקשורת), לטפל בבעיה הקשה הזו. הוא הקים את הוועדה לחיזוק התחרותיות במשק כדי למצוא פתרונות.

הוועדה אישררה שוב כי הריכוזיות היא בעיה חמורה וכי יש "חשש לסיכונים ביחס לאיתנות המערכת הפיננסית וההגנה על החוסך הבודד".

הוועדה טיפלה בשתי בעיות עיקריות: 1. המבנה הפירמידלי של הרבה קבוצות עסקיות המאפשר לבעלים לשרשר את שליטתם בחברות בנות, נכדות ואף נינות בהשקעת רק אחוז קטן מאוד של ההון (12 אחוזים בנכדות). מרבית ההון מושקע על ידי הציבור דרך קרנות הפנסיה, אך לציבור אין שום קול בהנהלה; והבעיה השנייה היא שאותם בעלים מחזיקים בחברות ריאליות ופיננסיות כאחת - מה שיוצר אפליה לטובת הבעלים בנגישות להון. בישראל כ-64 אחוזים מהאשראי החוץ בנקאי ניתנים ל-25 הקבוצות העסקיות הגדולות בישראל (לטייקונים), ואותן קבוצות שולטות גם ב-60 אחוזים מהבורסה ומקבלות את מרבית האשראי הבנקאי בישראל.

הוועדה לא המליצה על פירוק הפירמידות אלא על פתרון מסובך ומזיק, שיתיר לפירמידות שכבר קיימות לשמור על מבנה של שלוש שכבות ולפירמידות חדשות שתי שכבות. מתוך הניסיון למנוע ניצול לרעה של כוח השליטה של בעלי ההון הוצע להנהיג בפירמידות כללי משטר תאגידי מחמירים. אשרי המאמין. הדוגמה הכושלת של התנהלות הדירקטורים מטעם הציבור בתאגידים מלמדת שהדירקטוריונים הופכים למריונטות של בעלי השליטה.

הוועדה המליצה כראוי על הפרדה בין אחזקות בחברות ריאליות ופיננסיות, אך קבעה רף גבוה מאוד. רק חברות בורסאיות בעלות מחזור מכירות או אשראי הגבוהים מ-6 מיליארד שקלים לא יוכלו להחזיק בחברות פיננסיות.

למה? גל הרשקוביץ, ראש אגף התקציבים באוצר, סבור כי היה על הוועדה לאסור לחלוטין על קיומן של פירמידות בעלות יותר משתי קומות, ולאסור עסקאות של בעלי עניין אלא אם כן קיבלו אישור של בית הדין הכלכלי.

יו"ר ועדת הכספים משה גפני כבר הבטיח להחמיר את המלצות הוועדה, וגם לאסור על אחזקות של בעלי הון בגופי תקשורת גדולים. לעומתו, עודד שריג, הממונה על שוק ההון, החליט באופן תמוה לאפשר לטייקונים להמשיך למנף את הונם במינוף גבוה מאוד אשר עלול, לדברי בנק ישראל, לסכן את יציבות המשק.

זו שעתו הגדולה של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא טרוד אמנם בבעיות קיומיות אך יודע שישראל זקוקה לכלכלה חזקה כדי להתמודד איתן. מהלכיו הכלכליים בעבר, ובהם הריסון הפיסקלי ו"רפורמת בכר" שפתחה את שוק ההון לתחרות והביאה לצמיחה המרשימה שאיפשרה לישראל לשרוד את המשבר הכלכלי העולמי, מעידים שהוא מבין כיצד לשחרר את המשק.

השאלה הגדולה היא אם הוא, ממשלתו והכנסת יממשו הזדמנות היסטורית זו.