לפקח על המחירים, אפילו בצווים זמניים

לכלכלנים ולאנשי עסקים יש לשון משלהם לתאר בעקומות ובמדדים את מצב המשק הלאומי, אבל לגבי כל האחרים חל הכלל של "דיברה תורה כלשון בני אדם", בפשטות.

הדלק מתייקר עקב המאמץ הישראלי לרכז לחץ עולמי נגד מיזם הגרעין האיראני, ורבים יקבלו זאת בהבנה, אבל העובדה שמחירו עמד לחצות את רף שמונת השקלים גרמה לתעוקת לב פסיכולוגית.

בנימין נתניהו וד"ר יובל שטייניץ נחלצו לצמצם את העלאת המחירים מ-20 ל-5 אגורות. גם זה פסיכולוגי. להישאר בגבולות שמונת השקלים לליטר. דעתו של פרופ' סטנלי פישר אינה נוחה. הוא סבור שיש להתבונן למציאות הכלכלית בגובה העיניים ולא לעצום אותן. עוד התייקרות קטנה למחיר הגבוה ממילא אינה משנה את מצבו הכספי של הישראלי, אבל כן משנה את תחושתו.

לעומת זאת לא עלה בידי הממשלה לבלום את התייקרות המוצרים הבסיסיים. הטייקונים נסוגו מפני המחאה החברתית של הקיץ האחרון - מוגזמת משהו, כינה אותה הלא-פוליטיקאי, השר בני בגין - אך חזרו לסורם. כיצד זה אירע שיצרנים אשר גילו הבנה למניעי המחאה והורידו תחת לחץ ציבורי את המחירים שבו והעלו אותם, והממשלה נאלמה דום? מה על התחרות המיוחלת? מה על הקשר הגורדי של הטייקונים שהובטח להתירו? הממשלה חייבת תשובה.

אצל האזרח הלא-כלכלן מתחזקת התחושה כי אם אין תחרות של ממש כפי שמבטיחים לציבור, אז יש מקום להתערבות הממשלה בקביעת תקרת המחירים. נראה כי עדיפה תחרות של ממש, אבל אם השלטון אינו מסוגל לכפותה, עדיף שיעשה כן בצווים זמניים. לפחות יש מקום לשקול זאת.

בעיקר כל עוד אין אכיפה של המיסוי על כלל האוכלוסייה. כ-200 מיליארד שקלים סובבים בשוק האפור מחוץ לגבולות המיסוי. אילו גבתה הממשלה רק מע"מ מסכום זה, היו בקופתה עוד 32 מיליארד שקלים. על איזה גידול בתקציב הביטחון או קיצוץ בחינוך ובבריאות היו מתווכחים עם תוספת כזאת בהכנסה הלאומית?

לאחרונה סופר על הצעה מרתקת - האם היא יעילה? - לבטל את המזומן לטובת כרטיסי אשראי. אם האזרח יוכל לקנות ולמכור רק בכרטיסי אשראי שיונפקו לו בזול, תהיה תנועת כל הכספים במשק מבוקרת. מי שאינו בוחן אפשרות זו ברצינות מסייע שלא במתכוון לעברייני המס על חשבון שליש הציבור המפורסם שמשרת בצה"ל ומשלם מיסים והולך לעבודה.

ערב פסח חייבים קברניטי המשק להביא בחשבון כי אמנם מצבו טוב, כהגדרתו של נגיד בנק ישראל פישר, אבל לא מצוין, והוא עלול להידרדר. בדיקה שנעשתה בלשכת ראש הממשלה הסתיימה במסקנה כי המשבר הגדול של הקיץ לא יהיה בעניינים כספיים אלא דווקא בהעמקת העימות בעניין החלופה לחוק טל, שיפוג בעיצומו של החום (שיעור מפגיני המחאה החברתית אמש היה מזערי). אבל קשה לדעת כיצד יתפתחו התגובות הציבוריות עד חודש יולי הרותח.

חיבור בו-זמני של עניינים שונים כהמרת חוק טל ותלונות על מצבו הכלכלי של הפרט עלול להפוך אותו לקיץ חם במיוחד. המניעה מתחילה עכשיו.