אחת הסיבות המרכזיות לכישלון של ציפי לבני בהתמודדות מול שאול מופז על הנהגת קדימה קשורה לתפקודה הכושל כראש האופוזיציה. מכל הח"כים שכיהנו בתפקיד זה מאז חוקק החוק בשנת 2000, איני זוכר ראש אופוזיציה כה חלש, נרפה וחסר יוזמה.
שורה נכבדה של פוליטיקאים עמדו בראש האופוזיציה מאז עוגן מעמדו של נושא תפקיד זה בחוק, ובהם אריאל שרון, שמעון פרס, בנימין נתניהו, יוסף לפיד, יוסי שריד, דליה איציק ועמיר פרץ. כל אחד מהם הותיר חותם כלשהו בתפקידו, אם בהצגת מדיניות חלופית לממשלה, אם בנאומיו המושחזים ואם ביכולתו לגבש סביבו את כל סיעות האופוזיציה למאבק נגד הממשלה.
לבני היא היחידה שלא הצליחה להטביע שום חותם. היא הקפידה לעלות לדוכן הנואמים ולשאת דברים כל אימת שראש הממשלה נאם, היא נפגשה עם אורחים נכבדים מחו"ל שביקרו בארץ ונסעה לעיתים קרובות למדי אל מעבר לים, אבל לא השכילה לצקת תוכן בתפקיד החשוב הזה.
לאן נעלמה האופוזיציה?
יתרה מזו, לבני גם לא מילאה שום תפקיד בניסיון לגבש חזית אחידה של סיעות האופוזיציה נגד הממשלה בהליכי החקיקה הפרלמנטריים. בפעמים הספורות שנעשו ניסיונות כאלה, היתה זו יו"ר הסיעה בכנסת, דליה איציק, שכינסה יחד את נציגי האיחוד הלאומי, מרצ, חד"ש והמפלגות הערביות כדי לנהל קרב נגד הממשלה בנושא מסוים.
לבני גם לא הצליחה לרתום למאבקים פרלמנטריים את חברי סיעת קדימה. דוגמה בולטת לכך ניתנה ביום רביעי שעבר - היום האחרון למושב החורף של הכנסת. לפתע התברר שכל חברי סיעת קדימה נעלמו ממשכן הכנסת. דווקא ביום הדיונים האחרון, שבו הובאו לאישור מליאת הכנסת חוקים רבים בקריאה שנייה ושלישית, לא טרחו חברי הכנסת של קדימה להיות נוכחים. במליאת הכנסת נכחו רק נציגי הקואליציה. סליחה, היה שם גם חבר הכנסת דב חנין (חד"ש), אבל לאן נעלמו כל חברי סיעת האופוזיציה הראשית?
כך, למשל, גם מהדיון לאישורו הסופי של חוק רשות השידור, שהתקיים לאחר שוועדות החינוך והכלכלה עסקו במשך שלוש שנים בגיבושה של הרפורמה, נעדרו כל נציגי האופוזיציה שהיו מעורבים בהליכי החקיקה של החוק. כמה מהם, למשל חבר הכנסת נחמן שי (קדימה) וחברי הכנסת של מרצ (זהבה גלאון, ניצן הורוביץ ואילן גילאון), הגישו הסתייגויות רבות לחוק, אך לא טרחו להגיע לדיון כדי לנמק את ההסתייגויות שהגישו. המסתייגים היחידים שנכחו ואף קיבלו את רשות הדיבור היו דב חנין מחד"ש וישראל אייכלר מיהדות התורה.
האירוע מאפיין את התנהלותה של סיעת קדימה בהנהגתה של לבני באופוזיציה במהלך כל מושב החורף, ולמעשה לאורך כל הקדנציה של הכנסת הנוכחית. היא לא הצליחה להקשות על הקואליציה להעביר בכנסת את כל הצעות החוק שהממשלה יזמה, לרבות חוקים שנויים במחלוקת כמו חוק החרם וחוק גרוניס. האופוזיציה לא הצליחה להעביר שום חוק שהממשלה התנגדה לו. היו מקרים שבהם חברי כנסת מהאופוזיציה הצליחו לקדם חוקים בכנסת, אבל רק באותם מקרים שבהם הקואליציה לא התנגדה להם והסכימה לאישורם.