עדויות מצמררות של שתי קטינות, קורבנות הסחר בנשים, נשמעו היום בישיבה משותפת של הוועדה הפרלמנטרית לסחר בנשים והוועדה לקידום מעמד הילד, שהתקיימה בכנסת. שתי הנערות, כיום בנות 17, חוסות עתה באכסניה בחסות המשטרה. עדה אחת עובדת בניקיון והשנייה עובדת כתופרת. עדויותיהן שופכות אור נוסף על התופעה המחרידה.
"סיימתי במולדובה שמונה שנות לימוד", מספרת העדה הראשונה, באמצעות מתורגמנית. "הפסקתי את הלימודים אחרי שאבא לי לא הרשה לי להמשיך ללמוד. הוא רצה שאטפל באחי הצעיר, משום שאמא שלי עובדת. כעבור זמן קצר החלטתי לעזוב את הבית, כי לא יכולתי לראות את הסבל של אמי ואחי. עברתי לקישינב. הכרתי שם מישהו שהציע לי את העבודה הזאת. חשבתי שאעבוד כמה חודשים ואחסוך כסף שיעזור לאמי ואחי. קיבלתי דרכון מזויף, ונסעתי למוסקבה. משם הוטסתי למצרים עם קבוצה של 15 נשים. אני לא יודעת כמה מתוכן היו מתחת לגיל 18. חצינו את הגבול לישראל לפנות בוקר, והועברנו ברכב לאילת.
"משם הועברנו לתל אביב, והתחילו 'לבחור' אותנו. שלחו אותי לבית באילת. כעבור שבוע הגיע בעל הבית, שאל בת כמה אני. אמרתי לו שאני בת 16, והוא השיב שהוא לא יכול להעסיק אותי. העבירו אותי לפאפא (הסרסור המפורסם קישור בתחתית הכתבה ת.נ). מפאפא לקחה אותי אשה בשם לודה, שאמרה לי להגיד שאני בת 19. למקום הגיעה בחורה נוספת שהגיעה איתי לישראל, והיא אמרה למעסיק שאני בת 16. הוא החזיר אותי ללודה. לודה העבירה אותי למישהו אחר.
"שם עבדתי בערך חודש וחצי. קיבלתי 15 גברים ביום ובלילה. בהתחלה קיבלתי עבור כל לקוח 10 שקל, ואחר כך 20 שקל ללקוח. אחרי זמן קצר הרגשתי שאני לא יכולה לעבוד יותר בעבודה הזאת. אחד הקליינטים שהתיידדתי איתו הסכים לעזור לי אחרי שהתחננתי בפניו. כעבור שלושה ימים הגיעה המשטרה ולקחה אותי משם".
"מה את חושבת, שיהיו לך חיים טובים?"
העדה השניה שהופיעה היום בפני הוועדה סיפרה שהיא יתומה שהעבירה את שנות ילדותה בפנימייה. לאחר סיום הלימודים נדרשה לעזוב את הפנימייה ולמצוא דירה, אך לא הצליחה למצוא עבודה בשל היותה חסרת כתובת מגורים. "הציעו לי לעבוד בחו"ל בסטרפטיז ולקבל לקוחות", היא מספרת. "הבטיחו לי חופש ושלא יפגעו בי, הבטיחו לי שכר של 3,000 דולר לחודש. חשבתי שאוכל לעבוד חודשיים לחסוך כסף לדירה. בהתחלה רצו לשלוח אותי לגרמניה, אבל נבהלו בגלל הגיל. דיברו גם על אנגליה, אבל בסוף הציעו את ישראל. עשו לי דרכון מזויף ואמרו לי ללמוד עברית כדי שלא יהיו לי בעיות.
"אחרי שהגעתי לישראל", היא ממשיכה, "לקחו אותי שני גברים. אמרו לי, 'מה את חושבת, שיהיו לך חיים טובים? אם לא תתנהגי יפה הים קרוב, ותדעי שאף אחד לא יחפש אותך'. השפילו אותי והעליבו אותי, וכשהתחלתי להתנגד הם איימו עליי בסכין. היו בין 10-15 לקוחות ביממה. שלמו לי מאה שקל, לא חשוב כמה קליינטים היו. בכסף הזה הייתי צריכה לקנות אוכל ומוצרי קוסמטיקה, כדי להראות טוב.
"אם קליינט לא היה מרוצה מהמראה שלי היו קונסים אותי ב-300 דולר. הגעתי לקנסות בסך אלפיים דולר. כל הזמן חשבתי איך אברח כי לא היה מי שיעזור לי. ביקשתי את הכספים שלי. בתגובה, הם הכניסו אותי לחדר והתחילו להרביץ לי, לבעוט בי. הם אמרו לי, 'את זונה. לא תקבלי כסף ותעבדי עד שתרוויחי בשבילנו 24 אלף דולר, גם אם זה ייקח עשר שנים'. הצלחתי לברוח מהם בעזרת ידיד שהכרתי, ובסוף הגעתי לשוטרים. אני נמצאת כבר חודשיים באכסניה של המשטרה, אבל אני חייבת למצוא עבודה. אין לי לאן ללכת, אני יתומה. אני רוצה גם להתגייס לצבא".