פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מר אופוזיציה החדש

      אמש, לאחר חצות, הסתמן ניצחון מובהק של שאול מופז על ציפי לבני. הוא יישא מעתה בתואר "יו"ר האופוזיציה", וספק אם יוכל להמשיך על דעת הממשלה גם בתפקידו כיושב ראש ועדת החוץ והביטחון.

      הצפי הוכיח את עצמו ומופז הוא "מר אופוזיציה". כעת מסתמנות המגמות הבאות, מן הטפל אל העיקר:

      מפלגות לא גדולות כעבודה וכמרצ, שתוספת קטנה יחסית של קולות מעניקה להן תחושת הישגיות, יראו ברכה בהדחתה של לבני. קהל שאינו מספיק להכריע בחירות ארציות יפנה להעניק הזדמנות חדשה לשלי יחימוביץ' ולזהבה גלאון. מספיק כדי לשמחן, לא משמעותי לשינוי המפה הפוליטית במדינה.

      לבני התבטאה כי יש לה מה לעשות מחוץ לחיים הפוליטיים, אבל האם תבחר בדרך זו? מכל מקום נראה כי לא תוכל לקבל את מנהיגותו של מופז. אם יעלה בידה לגייס שבעה חברי כנסת ולהרכיב סיעה משל עצמה היא תראה בכך הקמת ראש גשר לחיפוש בני ברית חדשים לקראת הבחירות הבאות. הסדר עם אהוד ברק ו/או יאיר לפיד נראה בלתי אפשרי ברגע זה. אבל בפוליטיקה "הרגע הזה" חולף במהירות, ואם בנימין נתניהו לא יקדים את הבחירות נותר מרחב ניכר לתמרונים.

      עם שקיעת החמה תחזור האפרוריות לשלוט בקדימה

      הליכוד הצליח לפורר את קדימה. זו תמונת המצב גם אם בשבועות הקרובים היא תיראה כסיעה מאוחדת. אך פניו של מופז אינם להצטרף לקואליציה למרות שזכה לתמיכת אבי דיכטר המצדד בצעד כזה. יש לו עניין לבנות את תדמיתו כחלופה, אלטרנטיבה, וזאת לא עושים מתוך הקואליציה. רק מצב חרום ביטחוני-לאומי של ממש – לא בהבל פה – עשוי לדרבנו להצטרף לממשלה. זה ייתכן, אבל אינו נראה לפי שעה בקלפים המפלגתיים.

      הקרע בקדימה מוסס את יכולתה ורצונה ללחוץ להקדמת הבחירות. במידה ובנימין נתניהו יבחר בצעד זה מניעיו יהיו אחרים – ניצול הזדמנות, או מאמץ למנוע משבר מדיני (עם מדינות ידידותיות) או פוליטי (בתוככי הקואליציה ועל רקע הכנת התקציב הבא), ואולי גם הרצון לרכוב על מסגרת חדשה לחוק טל שעשויה להיות פופולארית בקרב בוחריו.

      הבוקר הפציע שחר של התרגשות. עם שקיעת החמה תחזור האפרוריות לשלוט ב"קדימה", והנהגתה החדשה – בראשות מופז – תיאלץ לעמול קשה על מנת להפנות לעברה את שימת הלב הציבורית. השעמום הוא האויב הגדול של כל אופוזיציה.