ועידת ג'יי סטריט, שדולת השמאל של הציבור היהודי בארה"ב, נפתחה בטון צורם: קולו וסגנונו של הסופר עמוס עוז שנאם בישיבת הפתיחה החגיגית של השדולה. מדוע נקט עמוס עוז לשון הקצנה ומקצינה, אפילו מגדפת, בבואו למתוח ביקורת על איפא"ק?
אין להתכחש: יהדות ארה"ב מפולגת, ושדולת ג'יי סטריט, שנוסדה אך לפני ארבע שנים, משקפת את הפן הליברלי בקרב יהודי ארה"ב. אבל עוז כינה את שדולת איפא"ק קיצונית, מיליטנטית, ניצית. לא פחות. והוסיף לומר כי "קיימת יותר מדרך אחת להיות יהודי טוב".
ואילו אני חש חובה, כישראלי, דווקא נוכח כינוייו של הסופר עוז, לומר לשדולת איפא"ק - תודה. תודה על פעילות השדולה לאורך עשרות בשנים למען האינטרסים של מדינת ישראל וממשלותיה, ואין זה משנה אם בראשן עמדו יצחק רבין, יצחק שמיר או אהוד אולמרט.
כל אלה ואחרים כמובן ידעו לנצל היטב את השפעת איפא"ק במסדרונות הקונגרס של ארה"ב למען ישראל.
ג'יי סטריט משקפת ציבור יהודי
אף שג'יי סטריט אינה רואה עין בעין עם ממשלת נתניהו את הסוגיות הבוערות בשאלה הפלשתינית או בסוגיית ההתנחלויות, היא משקפת ציבור יהודי - מצביעי המפלגה הדמוקרטית, תומכי הנשיא אובאמה, אשר כמותו הם מסתייגים מתופעת ההתנחלויות, למשל.
הפעם החליטו בירושלים לשגר לוועידת ג'יי סטריט נציג ישראלי רשמי - את סגן השגריר בוושינגטון. בימים עברו החרימה השגרירות, בהוראת ירושלים, את כינוסי ג'יי סטריט. אבל חשוב מכך: הפעם, בהסכמת אובאמה, שיגר הממשל שני נציגים בכירים לוועידת ג'יי סטריט: את ואלרי ג'ארט, יועצת לנשיא, ואת טוני בלינקן, היועץ לביטחון לאומי לסגן הנשיא ביידן.
כלומר, הן ישראל הרשמית והן ממשל אובאמה מאותתים לג'יי סטריט כי הם מכירים בקיומה.
האחות הגדולה והאחות הקטנה
חבל שבתמורה מתמסרת ג'יי סטריט לסגנונו של עוז, אשר העתיק את הסגנון הנהוג לעיתים ברטוריקה הישראלית לאולם הוועידות בוושינגטון.
כמובן, ספק אם לשדולת ג'יי סטריט יש מידת השפעה שנודעת לאחותה הבכירה, הוותיקה ממנה, איפא"ק. שדולת השמאל צריכה לעמול רבות כדי להגיע למימד ההשפעה של איפא"ק.
מדינת ישראל עוד תזדקק לכל שוחרי טובתה, מימין או משמאל, אפילו לעשרות מיליוני האוונגליסטים בארה"ב. אבל דומה שישראל אינה נזקקת במיוחד להעמקת הפערים הלגיטימיים הרווחים בקרב יהודי ארה"ב.