בג"ץ מגרון - ניצחון פירוס?

הנושא העקרוני שהונח לפתחו של בג"ץ, נוכח בקשת המדינה כי יקבל את פשרת בגין, לא היה שאלת פינויו של מאחז מגרון. השאלה העקרונית שעמדה בפניו היא אם שלטון החוק של מדינת ישראל ניגף לגמרי מפני הכוח הפוליטי המגולם בידי ממשלת ישראל או שמא עדיין מילתו של בג"ץ בכל הנוגע לאכיפת החוק היא המילה האחרונה.

בג"ץ קבע היום שפסיקתו היא הקובעת. ובכך, לפחות להלכה, ניצח שלטון החוק. שהרי, איזו ברירה הייתה לו לבג"ץ? משניתן פסק דין סופי של בג"ץ, לאחר חמש שנים של התדנויות, בהן הודתה הממשלה בפה מלא כי מאחז מגרון הינו בלתי חוקי באשר הקרקעות עליהן הוקם הן פרטיות של פלסטינים, ומשהכריע בג"ץ באוגוסט 2011 כי דינו של המאחז לפינוי, אזי אין עילה בדין המאפשרת את אי פינויו, ובוודאי כאשר מתבקש "עיכוב" הפינוי למשך 3.5 שנים נוספות, בהן יחזיקו המתנחלים בקרקע לא להם.

עתה התגלגלה פרשת מגרון בחזרה למפתנה של הממשלה. לכאורה, אין לה מנוס מפנוי מגרון. אך פינוי – שיהיה מלווה בקולות רמים של התנגדות לגורמי האכיפה, כולל התנגדות אפשרית אלימה - מאיים על שלמות הקואליציה ועל הישרדותו הפוליטית של נתניהו. הקולות והברקים שילוו פינוי זה יונצחו בעין העדשה ויוטחו בפניו של כשתגיע העת לשלשל את הפתק לקלפי. לכן, עוד טרם החלטת בג"ץ, כבר נרקמה לה תכנית פעולה ב' - איך נתחכם לו, לבית המשפט, על מנת שמגרון לא תפונה.

תכנית זו, שיוצאת בבית מטבחו של ח"כ זבולון אורלב, היא חקיקת חוק בידי הכנסת, לפיו קרקע בגדה המערבית שנתפסה מידי בעליה, ולא נדרש פינויה משך 4 שנים - לא תושב לו הגזילה. במקרה הטוב - אם יוכיח את זכויותיו בקרקע - יהיה זכאי לתשלום פיצויים.

התוכנית היא רעה עד מאוד. ראשית, תכליתה היא למנוע קיום פסק דין סופי של בית המשפט העליון. שנית, הכיצד כנסת ישראל מוסמכת לחוקק חוק שולל זכויות מפלסטינים במקום בו החוק הישראלי לא חל ולישראל אין ריבונות בשטח? מה גם שהכנסת - הגוף השולל - אין בה ייצוג לפלסטינים. שלישית, לפי הדין הבינלאומי החל באזור, שלילת קרקעות פרטיות מפלסטינים לצרכי התנחלות היא אסורה. גושפנקה לאיסור זה נתן גם בג"ץ עוד בפרשת אלון מורה, מלפני 30 שנה. רביעית, החוק המוצע יכשיר גזל, פשוטו כמשמעו. זהו חוק שמנוגד לכללי הצדק הטבעי.

חמישית, החוק ישנה מצב משפטי באופן רטרואקטיבי. חקיקה כזו נוגדת את כללי היסוד של חקיקת חוקים. שישית, החוק עומד בניגוד להחלטות ממשלת קודמות, לרבות החלטת הממשלה לעניין מפת הדרכים. שביעית, החוק עומד בניגוד להתחייבויות בינלאומיות מפורשות של ישראל. שמינית, מכוחו "יוכשרו" גזלות רבות של מקרקעין פרטיים של פלסטינים בגדה, בהן ממוקמים מאחזים בלתי חוקיים נוספים. תשיעית, החוק יאיין את הצהרות ראש הממשלה נתניהו עצמו, המחויב, לכאורה, בהבל פיו לפחות, לפתרון שתי המדינות לשני העמים.

יש לדעת כי יש מי מקואליציית השלטון המבינים שהצעת חוק גזלת הקרקעות היא רעה עד מאד, וחותרת תחת האינטרסים החיוניים של מדינת ישראל עד כדי סיכונה. אך קולם נשמע כנראה רק בחדרי חדרים, ובציבור הרחב ובתקשורת גובר קולם של מחרחרי גבעות הגדה.

כשהגיעה ממשלת נתניהו לרגע ההכרעה בין האינטרסים החיוניים של ישראל, שהחוק המוצע עומד להם לרועץ, לבין השיקולים הפוליטיים של הקואליציה, ברור היכן ייפול הפור. פרשת מגרון מסמלת את המאבק האיתן בין ישראל שומרת החוק, לבין הבנייה הבלתי חוקית בגדה המערבית, המאיימת על הדמוקרטיה ושלטון החוק הישראלי. החלטת בג"ץ היא ניצחון מערכת המשפט והדמוקרטיה בישראל, אך כנסת ישראל וממשלת ישראל גם יחד עלולות להפוך את ההחלטה על מגרון לניצחון פירוס, עם חקיקת חוק אורלב.

הכותבת היא מחברת דו"ח ששון

עוד על פינוי מגרון:
גורם בצה"ל: "נציע שוב לתושבי מגרון לעבור לאדם"
זעם בהתנחלויות על החלטת בג"ץ: "תהיה פה אנרכיה"
בג"ץ דחה את הסכם מגרון - המאחז יפונה עד ה-1 אוגוסט