בעלי חיים מבוגרים: איך מטפלים ואיך מתכוננים לפרידה?

"פינצ'י כמעט ולא ראה וטרינר כל חייו", מספרת מירי, שהיתה "אמו" של כלב פינצ'ר מעורב שמת בגיל 16, "אבל בשנתיים האחרונות לחייו, ובמיוחד בשנה האחרונה, הופיעו המון סימנים מדאיגים. כשהיינו חוזרים הביתה, הוא היה נובח, כי לא זיהה אותנו. הוא היה בוהה סתם ככה בעצמים, לפעמים הוא היה עומד, והרגליים שלו היו מחליקות עד כמעט פישוק, בגלל בעיות מפרקים. בחודשים האחרונים לחייו הוא איבד שיניים, לא שלט בצרכיו, והיה לו קטרקט בעיניים. הוא גם היה יותר אגרסיבי, והיה נדמה שהוא פשוט לא מודע לנעשה סביבו".

"הוא היה בן משפחה", מירי מוסיפה, "יש לי שני ילדים, והם גדלו איתו מתקופת הגן עד לגיל ההתבגרות. הוא תרם הרבה לחיינו, ואנחנו לשלו. נתנו לו הרבה חום אהבה ופינוקים. אנשים תמיד אמרו לנו שהוא מכוער, אבל בשבילנו הוא היה הכי יפה בעולם. זה כמו שכל אמא חושבת שהבן שלה הכי יפה ומוצלח, אותו הדבר היה איתו, בשבילנו הוא היה מספר אחד".

הבעיות מהן סבל פינצ'י מסמנות את הופעת המחלות השכיחות אצל חיות מחמד מבוגרות. "כמו אצל אנשים מבוגרים, גידולים למיניהם מאוד שכיחים אצל בעלי חיים", מונה ד"ר פז גפטר מרשת המרפאות "פט חולים" בבעלות ד"ר יובל סמואל את הבעיות השכיחות בגיל מבוגר. "בעיות ספציפיות בחתולים הן בעיות חניכיים וכליות. אצל כלבים יש בעיות מפרקים, בעיות כבד וחניכיים וקטרקט בגיל מבוגר. לפעמים מופיע משהו שדומה לשבץ במוח אחרי אירוע ניווני או אירוע של קריש דם. יש כלבים מבוגרים שברגע שמאבדים חוש אחד, הם מתחילים להיות נוירוטים ומפוחדים".

"אין שחור או לבן, והכי בסיסי זה קודם כל להסתמך על האינטואיציה של הבעלים. כלב שמתחיל לסבול זה כלב שהמטרה היא לרפאו, אם אפשר. במקרים מסוימים, כמו דלקות פרקים, אי אפשר לרפא אלא רק לשפר את איכות החיים ולהאריך את החיים הסבירים. 'חיים סבירים' זה כשכלב אוכל, שותה, עושה צרכים בחוץ ולא על עצמו, מתפקד ברמה בסיסית ולא כל היום שוכב באיזושהי פינה ולא זז. ברגע שאחד האלמנטים האלה נפגע, יש פגיעה באיכות החיים של בעל החיים, והבעלים צריך להחליט איפה שמים את קו הסיום".

אמיתי הוא בעליו הגאה של סימור, חתול הנושק לגיל 20 המכובד. "סימור הוא חתול פרסי שהבאתי במתנה לאשתי לפני 20 שנה בערך. ראיתי אותו בחנות בפתח תקווה, ולא יכולתי לעמדו בפניו. היה לנו בדיוק חתול נוסף בבית, אבל אני תמיד גדלתי בבית עם חתולים, והיו לנו גם תקופות עם שני חתולים ויותר, אז מבחינתי חתול אחד זה לא מספיק".

סימור זוכה לכינויים מיוחדים מצד בעליו ולהמון אהבה. "הוא בן בית וחתול מדהים", מספר אמיתי, "כשהוא מבסוט, הוא גם מגרגר ממש חזק, הוא יכול להעיר אנשים. כולם חושבים שהוא מקולקל, אנחנו אומרים שהוא הכלאה של טרקטור ושטיח, כי כיום הוא כבר לא זז הרבה".

אמיתי מודע לעובדה שסימור מאוד זקן, והיום בו תגיע שעת הפרידה יותר קרוב מרחוק: "אני רגיל לזה שאני מחזיק חיות והן עוזבות אותי לאנחות, אני יודע שזה יקרה מתישהו, גם הילדים יודעים שהוא זקן, הוא לא הולך מאוד טוב ומאוד רזה". ועדיין הוא סומך על חוזקו של סימור: "הוא היה פעם בטיפול נמרץ על סף מוות שלושה שבועות אחרי שהורעל מהדברה נגד ג'וקים. בסוף הוא יצא מזה. כעבור זמן קצר אשתי דרסה אותו, ולא קרה לו כלום, מלבד הפרווה שקצת התלכלכה".

"אם בעל החיים מבוגר הוא בריא, אבל במצב נפשי ירוד, טבעי שזה יקרה אצל כלב מבוגר שפחות פעיל", מסביר ד"ר גפטר, "יש תרופות הרגעה שאפשר לתת, כמו רסקיו. יש תכשיר מיוחד לכלבים וחתולים שהוא חומר טבעי מהסוג הרגוע יותר. ויש כמובן תרופות כמו פרוזאק, אותו כדור בדיוק שמקבלים בני אדם, רק במינון נמוך יותר. חשוב לזכור שזה למקרה שטיפולים אחרים לא עזרו. זו לא תהיה האופציה הראשונה לטיפול".

כמו בעלי חיות מחמד רבים, גם מירי התחבטה בשאלה אם להרדים או להמשיך לטפל. "לקראת סוף חייו הוא כבר איבד את השמחה, לא הלך הרבה ולא שלט בצרכיו. בעבר הווטרינר המליץ להרדימו אך התעקשתי על טיפול תרופתי. בפעם הבאה שפניתי לווטרינר, הסכמתי להרדמה. זה החלק הכי קשה בלגדל בעל חיים, לדעת להיפרד ולהודות על השנים היפות עם המשפחה. לפני ההרדמה הורדתי לו את הרצועה, שעד היום אני שומרת, נתתי לו נשיקה ויצאתי מהחדר. שום דבר לא מכין אותך להתמודדות כזאת. זו היתה תקופה קשה לכל המשפחה, המתגעגעת אליו מאוד עד היום".

"לא פשוט לומר לבעלים שהגיע הזמן לשקול הרדמה", אומר ד"ר גפטר, "הווטרינר נותן את האינפורמציה ומשתדל לא לנקוט עמדה. הבעלים צריכים להיות שותפים מלאים להחלטה וצריכים להיות שלמים עם התהליך ולהבין אותו. יש מקרים שהכלב מגיע על ערש דווי, ועדיין יש מבחינת הרפואה מה להציע, אבל השאלה עד כמה זה באמת יכול לעזור. אני לא מקבל את ההחלטה בשביל הבעלים, חוץ מבמקרים חריגים בהם אני כן מתערב. אני נותן את כל האינפורמציה, סיכויים, משך טיפול, עלויות, יש פה כמה החלטות לא פשוטות".

בזמן ההרדמה בעל חיים מורדם כמו בכל הרדמה כללית לצורך פרוצדורה רפואית, ניתנים חומרים שמרפים את השרירים, ובעל החיים לא מרגיש דבר. אז נותנים חומר מיוחד שמחדירים לווריד או ללב, המפסיק את פעילות הלב בלי שבעל החיים מרגיש.

שרונה הכט, מושבניקית, מגדלת כבר 14 שנה את טנגו, סוס פיינט לבן, חום ושחור. "קיבלנו את טנגו כשהיה בן שש. היום הוא בן 20, שזה מבוגר לסוס. כשהיה צעיר, היתה לו מלא אנרגיה, אף אחד לא היה יכול לעלות עליו מרוב שהיה תוסס. איפה שהיו סוסות, הוא היה מרים את הראש, ממש גבר".

"עם השנים הוא הפך לסוס מאוד אהוב ואמין. אני לא מכירה עוד אחד כמוהו, אני רוכבת עליו הרבה שנים, אני יכולה לרכוב עליו בעיניים עצומות, אני יודעת שהוא אוהב אותי ואכפת לו ממני. כיום אני מרגישה שהוא מתעייף מהר. הוא לא רוצה לרוץ כמו פעם. אם הולכים הרבה, הוא מתנשף ומזיע יותר מהר. אני מתחשבת בו ומבינה ללבו".

שרונה מודעת לכך שהזמן עם טנגו קצוב. "טפו טפו הוא לא חולה עדיין", היא מפגינה אופטימיות, "אבל אני מבינה שהוא לא יחיה עוד זמן רב. מעציב אותי לראות את ההידרדרות שלו, ואני כבר מתכוננת לפרידה למרות שזה קשה לי. אני קשורה אליו, ולא יכולה לחשוב על תחליף לו".

כל אחד בוחר להתמודד אחרת עם מות בעל החיים. יש הממהרים לאמץ בעל חיים חדש כדי למלא את החלל הריק שהשאיר, ואילו אחרים דווקא מסרבים בתוקף להכניס בעל חיים חדש הביתה. מירי שייכת לחלק השני, ומאז מותו של פינצ'י, לא אימצה כלב חדש. "הפרידה היתה כל כך כואבת", היא אומרת, "שתקופה ארוכה היה קשה לנו לדמיין שנצטרך יום אחד להתמודד שוב עם תהליך של פרידה. גם לא רצינו שאחר ימלא את החלל שהוא השאיר, כי הרגשנו שזה מקום ששמור רק לו. הבת שלי רוצה כבר כמה שנים כלב, ואני חושבת שבקרוב נאמץ מעמותה, ונעניק לכלב חדש חיים טובים וארוכים כמו לפינצ'י".

ישנם מוצרי מזון יעודיים רבים לכלבים וחתולים מבוגרים. אלה עונים על צורכי חיית המחמד שהגיע לגיל השלישי, למשל מזון רך המקל על הלעיסה, מזון מועשר בוויטמינים, מזון מופחת קלוריות ועוד: