סוריה: עוד סיבה לדאגה אצל אסד

קשה לתאר את המעברים הפוליטיים שעשה וליד ג'ונבלאט בן ה-63 במהלך הקריירה הפוליטית הארוכה שלו. שום השוואה בינו ובין זיקיות פוליטיות אחרות לא תותיר אותו עם מדליית כסף. הוא נסיך. אביו, כמאל ג'ונבלאט, היה בן למשפחה דרוזית ממוצא כורדי שהנהיגה את הדרוזים בלבנון. האב עמד גם בראש המפלגה הסוציאליסטית הפרוגרסיבית בפרלמנט הלבנוני, וכיוון שלא היה מאוהדיו הגדולים של חאפז אל-אסד, מצא את מותו בידי שליחיו של נשיא סוריה במארס 1977.

מה היה טבעי יותר מכך שבנו יירש אותו כראש המפלגה? ואכן כך היה. שונא את אסד אך גם ירא ממנו, קשר ג'ונבלאט את גורלו בגורל האריה מדמשק ועמד בראש מיליציה לבנונית, שנלחמה במארונים במהלך מלחמת האזרחים ואשר זכתה בתמיכתה הנדיבה של סוריה.

מן המלחמה הפנימית יצא מנצח: הוא גירש מאות אלפי נוצרים מהרי הלבנון, והפך למנהיג הבלתי מעורער של הדרוזים בארצו (מול משפחת ארסלן, שאיבדה מיוקרתה). הוא החל בפעילות פוליטית בינלאומית ונבחר לסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי ב-1983.

לאחר מותו של חאפז אל-אסד חש ג'ונבלאט אומץ ויצא בפומבי נגד נוכחותם של הסורים בלבנון. המהלך עלה יפה, הסורים עזבו את אדמת לבנון, והוא שוב חש מנצח. ב-2005 היה מראשי הקואליציה של 14 במארס, בראשות סעד חרירי, שביקש לנקום בסורים את רצח אביו-שלו. ג'ונבלאט עמד על הבמה בהפגנה ההמונית נגד סוריה וחיזבאללה - וגידף את בשאר אל-אסד, כפי שרק הוא יודע לגדף.

ב-2008, לאחר הסכם דוחא בין הגורמים השונים בלבנון, הפך פתאום נייטרלי בין מחנה חרירי למחנה הפרו סורי; נפגש עם נסראללה במקום מחבואו; הלך לחלות את פניו של בשאר אל-אסד בדמשק, והחליט לתת יד להדחתו של חרירי ולמינויו של ראש ממשלה הנתמך בידי חיזבאללה. הדרוזים שבראשותו הכריעו את הכף, והוא התגבר על רצונו העז להעמיד למשפט בינלאומי את רוצחי חרירי, שהגיעו מן הכיוון הסורי-חיזבאללאוי.

אבל לפני ימים אחדים, בעת קיומה של האזכרה לאביו, הגיע ג'ונבלאט עם דגלה של האופוזיציה הסורית ותקע אותו סמוך למצבת אביו - קורבנם של הסורים. הוא נאם שם נאום המצדד במהפכה המתחוללת בסוריה בשנה האחרונה נגד משטר אסד וגידף את משפחת אסד, ממש כפי שעשה זאת לאחר רצח חרירי. כאשר ג'ונבלאט עובר קווים, הוא מקפיד תמיד לעשות זאת בסוליות רועשות. תמיד באותו ביטחון עצמי, תמיד באותו קול רם, תמיד עם אותם גידופים. אין כמוהו כדי להצטרף למי שנדמה לו כצד המנצח באותה שעה.

אם בשאר אל-אסד התבונן בשבוע שעבר בתמונה של דגל האופוזיציה הסורית על קברו של כמאל ג'ונבלאט, הוא בוודאי מיהר לזפזפ לערוץ אחר. ברור לו לחלוטין מה משמעות הדבר.