ג'מצ'י לברקוביץ': "אתה הכי גדול בכל הזמנים"

מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י, מי הכדורסלן הישראלי הגדול בכל הזמנים?
דורון: "מיקי, אתה הכי גדול. אתה אבן היסוד של הכדורסל בארץ".
מיקי: "אני רק יכול להגיד לך תודה. גם אתה אחד הגדולים".

דורון ג'מצ'י ומיקי ברקוביץ'. מיקי ברקוביץ' ודורון ג'מצ'י. שני כוכבי הספורט הכי נוצצים ושחקני הכדורסל הכי נערצים שצמחו אי פעם בישראל. הם מלכי הסלים של מכבי ת"א והנבחרת הלאומית בכל הזמנים, וקלעו יותר נקודות מכל אחד אחר גם בליגה. אבל שני האישים עתירי התהילה האלה היו לאורך שנים גם היריבים הכי מרים בספורט הישראלי. היו סכסוכים מכוערים ומתוקשרים יותר, אבל לא כשמדובר בשני סופרסטארים שאפילו שיחקו יחד לא מעט - ובכל זאת לא הצליחו לאחד כוחות.

אחרי 25 שנות נתק, כשברקוביץ' (58) כבר סבא לנכדים וג'מצ'י חוגג 50, הם החליטו להשאיר את משקעי העבר מאחור. בזמן שמכבי ת"א נאבקת נגד פנאתינייקוס על הכרטיס לפיינל פור, הפגשנו אותם לראיון היסטורי ובלעדי, שבו פתחו את הלב, סיפרו על העימותים מפעם ועל החברות בהווה - ולא חששו לגעת גם בנקודות הרגישות ביותר במערכת היחסים הסבוכה ביניהם.

"עבר הרבה זמן, והשנים עשו את שלהן", אומר ג'מצ'י, וברקוביץ' ממהר להצטרף: "אנחנו היום בוגרים יותר. בוגרים, לא מבוגרים! לכל אחד מאיתנו יש את האופי ואת הווינריות שלו, ורצינו להצליח בכל מחיר. לפעמים דרכנו זה על זה".

את הקרדיט לפיוס הם נותנים לנשים שאיתם - מירב ג'מצ'י ושלי ברקוביץ'. דורון: "שנינו חייבים הרבה למירב ולשלי. גם היום, למרות גילנו המתקדם, אנחנו מרגישים כמו ילדים לעומתן. כשאנחנו נתנו לאגו לנהל אותנו וחיינו תחת הלחצים שהופעלו עלינו מהמערכת של מכבי, הן נותרו ברוגע וביציבות שלהן ושמרו ביניהן על קשר חברי. הן לא נסחפו להקצנה ביחסים שלנו. בסופו של דבר זה הקרין גם עלינו, ואני שמח שזה קרה. אני נהנה מאוד מהחברות עם מיקי".

מיקי: "שלי ומירב היו מעל היריבות, היחסים ביניהן לא הושפעו ממה שקרה בינינו. חייו של שחקן במכבי ת"א מלאים במתח ובתחרותיות, וזה השפיע על היחסים בין דורון לביני מחוץ למגרש. היום אנחנו מסתכלים על הדברים אחרת. לשנינו כבר יש שערות לבנות על הראש, ואני מצפה לנכד הרביעי שלי".

דורון: "רביעי? וואו, זה יהיה 0:4 לטובתך. אתה פותח פער. אפילו שלשה לא תספיק לי כדי לסגור את ההפרש. אני חייב להתחיל ללחוץ על הבנות שלי".

מיקי: "הפעם זה לא תלוי בך".

ועידת הפיסגה נקבעה בביתו של ג'מצ'י, בקומה ה?14 בפרויקט היוקרה "פארק צמרת" שבצפון תל אביב. כשדורון פותח למיקי, הם אפילו מתחבקים חיבוק חברי. אולי אפילו יהפכו בקרוב לשכנים: גם לברקוביץ', מתברר, יש דירה באותו בניין ממש, אבל הוא נשאר בינתיים בבית הפרטי שברמת השרון. כך או כך, הם מבטיחים שלא ירוצו זה נגד זה לראשות ועד הבית.

בתחילת השיחה הם מדברים על האמהות שלהם. אמו של ברקוביץ', שושנה, הלכה לעולמה בשבוע שעבר, בגיל 84. אמו של דורון, גלדיס, השתחררה לאחרונה מבית החולים ועברה להתגורר בדירתו. מצבה אינו טוב.

מיקי: "אני בן יחיד, ובשמונה השנים האחרונות סעדתי את אמא שלי. הייתי בא אליה לבית האבות מדי יום אחר הצהריים. היינו מטיילים ומדברים רומנית, והייתי מאכיל אותה. לא ביטלתי את הביקורים היומיים האלה בשביל שום דבר שבעולם. זה היה זמן איכות, אני שמח שלפחות יצא לי להיפרד ממנה כמו שצריך. אבל אין נחמה כשמאבדים אם".

סימני המתיחות מן העבר לא ניכרים ביניהם. הם נזהרים שלא להיכנס זה למילותיו של זה, מרבים להחליק ביניהם ידיים ולא מפסיקים להרעיף מחמאות. דורון: "תמיד האמנתי שנוכל להגיע למצב הזה מתישהו. לא היתה בינינו סולחה רשמית, ומעולם לא פתחנו דברים שקרו בעבר. נפגשנו לא מעט באירועים משותפים, ולאט לאט הקשר התהדק. לפני כמה שבועות התחתנה בתו החורגת של טל ברודי. מיקי איחר בגלל המשחק של בנו ניב (משחק בעירוני אשקלון מליגת העל; א"ו), ואני עקבתי דרך הסלולרי ועידכנתי כל הזמן את שלי בתוצאה".

בסוף שנות ה?70 ובתחילת שנות ה?80 מיקי ברקוביץ' היה הכוכב הבלתי מעורער של מכבי ת"א. הוא הביא אליפויות, זכה בשני גביעי אירופה ונהנה מחיים של כוכב רוק. בימי חמישי, כשהצהובים שיחקו, מדינת ישראל נכנסה לעוצר. הרייטינג בטלוויזיה החד?ערוצית נשק ל?100 אחוזים, הרחובות התרוקנו מאדם, וכולם חיכו לעוד סל גדול של מספר 9, שאחריו תמיד רץ והניף את האצבע אל על. רק שאז, ב?1985, כשמיקי היה בן 31, הונחת ביד אליהו כוכב חדש ממכבי ר"ג - דורון ג'מצ'י שמו.

מיקי: "דורון בא למכבי אחרי שכבר סימנו אותו כמי שמיועד לרשת אותי, וכשהוא הגיע נתנו לי הרגשה שזו תחילת הסוף שלי בקבוצה. אני לא יודע אם עשו את זה בחוכמה. אולי היה כדאי לנהוג ביותר רגישות ובהדרגתיות. כל הזמן היתה באוויר תחושה של 'נו, מתי אתה כבר מפנה לו את המקום?'"

דורון: "הייתי רק בן 23, אבל כבר הספקתי להיות מלך הסלים של הליגה בשלוש עונות שונות. עוד קודם, כשרק התחלתי לשחק בנבחרת ישראל, הסתכלתי על מיקי ועל בני דורו בהערצה. רציתי לראות איך הוא מתנהג ולאמץ לעצמי את כל הדברים האלה - הפדנטיות, הרצינות, הטקס סביב קשירת השרוכים לפני כל אימון ומשחק, הקפיצות בחבל, כפיפות הבטן".

השבר הגדול אירע ב?1995, כששני השחקנים היו בשלהי הקריירה שלהם. ברקוביץ' כבר עזב את מכבי ת"א ומצא בית חם במכבי ראשל"צ. הקבוצה מעיר היין היתה בסך הכל עולה חדשה ואלמונית שהגיעה מהליגה השנייה, אבל בעזרתם של הצמד ברקוביץ' את ארואסטי, הגיעה עד לגמר הפלייאוף. מיקי שיחק בשורותיה חמש עונות, לפני שהגיע להפועל ירושלים - ואז, בגיל 41, החליט שהגיע הזמן לתלות את הנעליים. והוא רצה לעשות את זה בסטייל, עם עונת פרישה במדי מכבי. זה לא קרה. שנים אחר כך הוא כתב בספרו "מיקי - נולד כדי לנצח" שג'מצ'י הוא שטירפד את המהלך. השניים מעולם לא דיברו על הנושא הכאוב הזה. עכשיו הם פתחו את הכל.

מיקי: "דורון, יש שאלה שתמיד רציתי לשאול אותך, ואני מבקש שתענה לי בכנות. מה קרה כשרציתי לחזור לעונת פרישה במכבי?"

דורון: "אני שמח שהעלית את הנושא הזה..."

מיקי: "ראיתי את הפסטיבל שהיה ב?NBA, כשקארים עבדול ג'באר פרש מהלייקרס, ורציתי דבר דומה. פניתי למכבי והצעתי לבוא לשנת פרישה. לא ביקשתי כסף, רציתי רק לקבל שלוש?ארבע דקות בכל משחק ליגה ולתת לקהל במגרשים הזדמנות להיפרד. היה לי כבר הסכם, אבל מוני פנאן ז"ל, שהיה אז מנהל הקבוצה, אמר לי: 'דבר עם דורון'".

דורון: "אם אתה זוכר, באמת ישבנו בבית שלי בגבעתיים. אמרתי שאפילו אתן לך להיות הקפטן במקומי".

מיקי: "נכון, אבל אחרי כמה ימים הודיעו לי מההנהלה שזה לא יקרה, כי אתה מתנגד".

דורון: "אני לא אשקר, היה לי חשש וגם דיברנו עליו בזמנו, אבל לא בגללי זה נפל. היה נוח לנקז הכל אלי בגלל היריבות שהיתה בינינו. אז בוא אני אסביר לך. רלף קליין ז"ל היה אז המנהל המקצועי ומולי קצורין אימן. זה היה בדיוק כשהחזרנו את האליפות בפעם הראשונה אחרי ההפסד לגליל עליון. מולי חשש שהיציבות והאיזון בקבוצה יופרו, וכן, גם לי היה חשש שנגיע למשחק מכריע, התוצאה תהיה צמודה והקהל יתחיל לצעוק 'מיקי, מיקי'. היה ברור שגם אתה תרצה להיכנס במצב כזה, אנחנו הרי מכירים אותך".

מיקי: "נכון, נכון. אתה יודע מה? היום, כשאני מסתכל לאחור, אני מבין שצדקת בחשש שלך. הרי גם עכשיו, כשאני בן 58, אני רק רוצה לעלות למגרש כשמגיעות הדקות המכריעות במשחק צמוד".

דורון: "לו רק היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, ובדרך שאני רואה את הדברים בגילי, אני מצטער על זה. היית צריך לחזור, הגיע לך. פספוס שזה לא קרה".

למרות הזמן הרב שחלף מאז הפסיקו לשחק כדורסל מקצועני, השניים עדיין נהנים מגלי הערצה חוצי דורות. מיקי: "אני נמצא במצב אידיאלי. בימי שישי, אחרי שמכבי מנצחת, אנשים עוד עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי 'כל הכבוד', כאילו אני שיחקתי וקלעתי. ואם מכבי הפסידה, אומרים לי: 'חבל שלא שיחקת, בימים שלך זה היה אחרת'".

האהדה מהציבור עדיין מרגשת אתכם, אחרי כל השנים.

מיקי: "אין ספק. זה מדהים לפגוש שני אנשים בני 80 בבית קפה שמתלהבים לראות אותך, ואז ניגש אליך ילד קטן ומבקש חתימה, כי אבא שלו וסבא שלו סיפרו לו עליך".

דורון: "היחס הזה מחמם את הלב. הרבה אנשים מתגעגעים לתמימות שהיתה פעם, אבל הזמנים השתנו. גם היום יש ממה ליהנות. אני זוכר שהיינו טסים למשחקים דרך אמסטרדם ולא מוכנים לוותר על מקדונלד'ס בשדה התעופה. היום יש לך את זה בתוך יד אליהו. בכלל, יש במכבי דברים שהם חזון אחרית הימים. מוכרים גופיות של שחקנים, אוהדים משער 7 או משער 11 יורדים לפרקט ומטריפים משם את הקהל. זה היה החזון שלי כשהייתי שותף בהקמת חוג האוהדים 'הלב הצהוב'. אני נהנה לראות את זה".

ברקוביץ' לא התנתק מהמשחק גם לאחר פרישתו. הוא היה המנהל המקצועי במכבי רעננה, במכבי גבעת שמואל ובעירוני נהריה, ואחר כך הבעלים של הפועל חיפה/רמת השרון, שבשורותיה שיחק בנו רועי. כיום הוא אינו נושא תפקיד רשמי בענף. יש לו משרד בגבעתיים, והוא שותף בסוכנות ביטוח ועוסק גם ביזמות בתחום הרפואי ובנדל"ן.

ועדיין, מיקי מבקר לפחות פעם בשבוע במגרשי הכדורסל. בנו רועי נאלץ לפרוש בגלל פציעה בברך, והוא עובד כעורך דין במשרדו של שחקן העבר שמוליק זיסמן, אבל הבן הצעיר ניב עושה חיל. "הוא התפתח תחת הצל שלי ושל רועי, והיום הוא בין הישראלים הבולטים בליגה. במשחקים שלו אני לחוץ מאוד. לפעמים, אחרי משחק מותח, אני כל כך מותש, כאילו אני בעצמי שיחקתי".

אתה עדיין חולם שהוא ישחק במכבי ת"א?

"זו פנטזיה לשמוע את הכרוז ביד אליהו מכריז על 'מספר 9, ניב ברקוביץ'. אני מאמין שזה יכול לקרות. ניב צריך לצבור עוד שנה?שנתיים של ניסיון וקילומטרז' כשחקן מוביל, ואז יוכל להגיע לרמות הגבוהות בארץ ובאירופה".

דורון: "אני רואה את הדרך העצומה שניב עשה ומתמלא גאווה. לי יש שלוש בנות, ואף אחת לא פנתה לתחום הזה... הבכורה, דנה, ניסתה לשחק כדורסל ואחרי חצי שנה שאלה אותי אם זה חשוב לי. עניתי לה שחשוב לי שתהיה מאושרת. בסוף היא התחתנה עם כדורסלן, רז זהביאן, וסגרה את הפינה".

ג'מצ'י משמש מנהל השיווק של חברת התכשיטים Diamonds Forever ברמת גן. בשנים האחרונות הוא הפך לילד הרע של מכבי ת"א: אחרי פרישתו ממשחק עוד היה נציגו של רענן כץ בדירקטוריון והיה אחראי לקשר עם הקהילה ועם האוהדים, אולם מאוחר יותר - בעיקר כשישב על כס הפרשן באתר One ובתוכנית הרדיו של אופירה אסייג - לא חסך ביקורת מהמועדון ונקלע לעימותים מילוליים עם היו"ר שמעון מזרחי.

אחת מנקודות המחלוקת המרכזיות נגעה למשחק הפרידה שלא היה לג'מצ'י. הוא ראה כיצד נבחרת אירופה מגיעה לת"א כדי להעניק כבוד מלכים לברקוביץ' באחד האירועים המרגשים שידע ההיכל ביד אליהו, אבל כשהוא פרש זה לא קרה. דורון: "זאת נקודה רגישה מאוד אצלי, בעיקר משום שהבטיחו לי שיערכו בשבילי משחק פרידה, אפילו טסנו לקונגרס פיב"א וקיבלנו אישור לקיום האירוע, אבל ההבטחה מעולם לא קוימה. אבי יהושע ז"ל, שנפטר בשנה שעברה, שאל בשנים האחרונות לחייו למה זה לא קורה, ולי נשאר רק לגלגל עיניים. אבל השארתי את זה מאחוריי. זה כבר לא יקרה, וזה בסדר. עבר זמנו, בטל קורבנו".

פיני גרשון טען לאחרונה שמה שמפריע לך הוא שלמיקי ערכו משחק פרידה ולך לא.

דורון: "רתחתי מזעם על פיני. לא היתה לו זכות להתערב ביחסים שלי עם שמעון ומכבי, מה גם שהדבר שהוא אמר זה שקר. מה הקשר בכלל? מיקי קיבל את מה שמגיע לו, וזה בכלל לא קשור אלי. שלחתי הודעת טקסט לפיני שבה הבהרתי לו מה אני חושב, הוא השיב מה שהשיב, ומבחינתי התקרית נגמרה. מאז שאבא שלי נפטר נעשו הרבה צעדים ויש התקרבות גדולה ביני למכבי. יש הקשבה ושיתוף. אני יודע ששמעון נפגע ממני ואני יכול להבין גם למה, אבל היום אנחנו נמצאים במקום אחר, טוב יותר. אני יותר מכביסט מהרבה אנשים שמתיימרים להגדיר את עצמם מכביסטים. חלק מהדברים שנאמרו לא היו צריכים להיאמר, אבל מבחינתי זה היה כמו לריב עם ההורים. כשאני רואה את ההתנהלות של מכבי החדשה והצעירה, אני מתמוגג. המועדון לא מתנהל בדורסנות, בכוחנות ובשחצנות".

מיקי: "אני יכול להעיד שערב הפרישה היה אחד מרגעי השיא שלי ושל משפחתי. האירוע נערך בערב השנה לפטירת אבי, ואני עדיין מצטמרר כשאני נזכר במילות השיר שאהוד מנור ז"ל כתב לכבודי - 'יש מישהו קרוב למעלה, שמביט בך עכשיו ולא מפסיק להתגאות'. היה מקום לערוך משחק פרידה גם לדורון, חבל שלא עשו את זה. זו היתה מסורת יפה".

המפגש השני של ברקוביץ' וג'מצ'י לצורך הכתבה הזאת היה כבר פחות רשמי. בשעת בוקר מוקדמת התייצבו שני הקלעים במגרש הביתי האמיתי שלהם, היכל נוקיה. "יד אליהו", ממהר מיקי לתקן, "מה זה נוקיה?" הם הסירו את החליפות ועלו על מדי המשחק האהובים עליהם. ג'מצ'י עלה ראשון לפרקט בגופייה הצהובה מספר 12, וברקוביץ' הצטרף עם החולצה הכחולה מספר 9. "אני עדיין מתרגש כשאני נכנס לכאן", מעיד מיקי, "עזוב אותי מעניבות ומבגדים מחויטים, אני מרגיש הכי נוח במדים האלה של מכבי".

לשחק אחד על אחד הם סירבו בנימוס ("אנחנו כבר לא בתחרות"), אבל מהר מאוד החלו לזרוק כדורים לסל, והתברר שהידיות עדיין מאופסות. "אם נתאמן כמה חודשים, אנחנו עוד יכולים לשחק בליגה", הפטיר דורון בין קליעה לקליעה, תוך שהוא מקפיד שהכדור ייכנס בלי לגעת בחישוק. "אני עדיין מתרגז בכל פעם שאני מחטיא. לך תבין".

מיקי: "אני אמשיך לזרוק פה עד שדיוויד בלאט יגיע, אולי הוא יראה אותי ויתלהב. תגיד לו שאני מוכן לבוא בעונה הבאה בפחות ממיליון דולר. אולי עכשיו אקבל סוף סוף את עונת הפרישה שלי".

הנוסטלגיה ממלאת את חלל ההיכל כשהשניים הללו מתרוצצים על הפרקט. דורון נזכר בסל האליפות שמיקי קלע נגד הפועל ר"ג, ומקבל שחזור מדויק בשידור חי. הכדור, איך לא, צולל פנימה. מיקי מזכיר לדורון דווקא את השלשה שקלע נגד מכבי ת"א ממגרש שלם במלחה, ולא שוכח לציין את סל הניצחון של דורון בספליט נגד יוגופלסטיקה, אחרי שרץ עם הכדור לאורך כל המגרש ולא נתן לאיש לעצור אותו.

ג'מצ'י מנהל בהתנדבות את קבוצת הוותיקים "מכבי רלף קליין ת"א". שחקני העבר נפגשים בכל יום שישי אחר הצהריים לאימון בכפר המכביה, ומרבים להשתתף באירועים למען הקהילה. חברת Diamonds Forever מאמצת את הקבוצה, ולא במקרה. "כל אחד מהשחקנים שלנו הוא יהלום לנצח", קובע דורון. הוותיקים מתרגשים לשאת את שמו של רלף על גב הגופייה, שבקדמתה עדיין מוטבעת המדבקה למען שחרורו של גלעד שליט. ג'מצ'י היה פעיל מרכזי במטה המאבק למען שחרורו, והוא מספר: "מאז שאודי גולדווסר, אלדד רגב וגלעד נחטפו, קיימנו משחק שנתי במסגרת המאבק לשחרורם. אנחנו מתכננים לקיים עוד משחק אחד, שבו קבוצת הוותיקים תתמודד נגד גלעד שליט וחבריו. נערוך את זה בזמן ובמקום שיהיה נוח לגלעד, ואז נעביר את הגופיות האלה לארכיון. זו תהיה סגירת מעגל".

לג'מצ'י ולברקוביץ' לא נמצא תפקיד בהנהלת מכבי או בצוות המקצועי, שלא כמו גור שלף (מנהל הקבוצה), גיא גודס ודריק שארפ (עוזרי המאמן).

מיקי: "מעולם לא הסתרתי את הרצון שלי להשתלב במכבי, אבל צריך שניים בשביל טנגו. לא היתה שום הצעה על השולחן, ועם יד על הלב, היום כבר הייתי חושב פעמיים לפני שהייתי נכנס לזה. מכבי היא מערכת מאוד תובענית, והשקפת החיים שלי השתנתה. אני רוצה חיים רגועים, וזמן האיכות עם המשפחה חשוב לי מאוד".

דורון: "אם לאחד כמו מיקי לא נמצא מקום בענף, אז אין כדורסל בישראל. אתה רואה את דינו מנגין מלווה את נבחרת איטליה ומתקנא. יש לנו כל כך הרבה שחקני עבר שיכולים להיות מנטורים בנבחרות - מהקדטים ועד הבוגרים - ואף אחד לא קורא להם. זאת טעות. אנשים כאלה שילוו את הנבחרות זה סקסי, זה נכון בשביל הקהל וזה נכון בשביל הילדים שחולמים להיות שחקני כדורסל. ממה מפחדים?"

מיקי: "אנחנו אנשים דומיננטיים".

דורון: "זה דבר רע? אנחנו לא אנשים רעים. מה רוצים, להביא בובות? ככה נתקדם? תאר לך שהנבחרת נקלעת למשבר במסע משחקים, ולחדר ההלבשה נכנס אחד כמו מיקי, נדב הנפלד או מוטי דניאל, נותן טיפים ומקרין מהניסיון שלו. מה, זה לא יעזור? הצעתי את זה ליו"ר האיגוד הנכנס, אבנר קופל".

מיקי: "אבל איגוד הכדורסל הוא לא ארגון ספורטיבי טהור, יש בו הרבה פוליטיקה ועסקנות. אני כל הזמן שומע ששואלים למה לא גדלים כאן ברקוביצ'ים, ג'מצ'ים וקטשים. זה לא נכון. הם גדלים, אבל צריך למצוא אותם ולטפח אותם".

דורון: "אתה יודע כמה כסף מיקי היה יכול להרוויח היום כשחקן בוסמן? בכדורסל של היום, עם חוקי הזרים והשוק הפתוח, הוא שחקן של 2 מיליון יורו בקבוצות הגדולות של רוסיה ושל יוון".

מיקי: "זה נכון גם לגבי דורון. את מה שליאור אליהו מרוויח היום בחודש, אנחנו לא היינו עושים בעונה שלמה. בזמני היינו מרוויחים 40-35 אלף דולר לעונה, וזה היה מספיק כדי לקנות דירה לזוגות צעירים ברמת אביב ועוד להישאר עם עודף. ערך הכסף היה עצום".

קיבלתם הצעות לשחק בחו"ל?

דורון: "בעונה האחרונה שלי במכבי ר"ג כבר הייתי חתום במכבי ת"א. לפני המעבר קיבלתי הצעה מקאזרטה באיטליה, שבה שיחק אוסקר שמידט האגדי, אבל זה היה מאוחר מדי. זה לא שינה, כי באותם ימים לא היה יותר אירופה ממכבי".

מיקי: "אחרי כל זכייה בגביע אירופה היו לי הצעות על השולחן. קיבלתי פניות מסראגוסה, מטורינו מקאנטו ומווארזה, אבל הפספוס של חיי זה ה?NBA. אחרי אליפות אירופה ב?1979, שבה הנבחרת שלנו הגיעה למקום שני, התקבלתי לאטלנטה הוקס והרגשתי בעננים, אבל הייתי קשור בחוזה עם מכבי ת"א. מכבי הודיעו שהם לא מוכנים לשחרר אותי, והגענו לבית משפט. בשלב מסוים ביקש השופט שאול אלוני מאנשי מכבי וממני לבוא לדיון בחדר צדדי ואמר לי, 'מיקי, אני שופט יהודי במדינת ישראל, ואני לא משחרר אותך. בארה"ב תהיה עוד שחקן, אולי תשב על הספסל ותשחק כמה דקות. בישראל יש רק מיקי ברקוביץ' אחד. כמה אתה מרוויח? אני אדאג לשלש לך את החוזה'. נשארתי במכבי והיתה לי קריירה מדהימה, אבל העניין של ה?NBA עדיין צובט לי לפעמים".

ומה לך חסר, דורון?

"מעולם לא זכיתי בגביע אירופה, אין ספק שזה חסר. הגעתי לארבעה גמרים ובכולם הפסדתי, לפעמים בגלל דברים שכלל לא היו תלויים בי. היום, עם השנים, זה כבר פחות מציק. אני עוד חושב מדי פעם על הגמר הראשון שלי ב?1987, כשהפסדנו למילאנו בשתי נקודות. איך מיקי היה מת להיכנס".

ג'מצ'י מתכוון לאחד הרגעים ההזויים בתולדות מכבי ת"א. הקבוצה פגשה את האיטלקים בגמר גביע אירופה בלוזאן, וברקוביץ' לא האמין שהוא רואה את דקות הסיום מהספסל. הוא לא חיכה להוראה מהמאמן צביקה שרף וקם מהספסל כדי להכניס את עצמו, אבל נעצר. מילאנו ניצחה על חודו של סל, 69:71, ומיקי לא נרגע עד היום: "היה מקום להכניס אותי. רציתי להניף גביע ראשון כקפטן של מכבי".

דורון: "אני הייתי על המגרש ולא הייתי מודע בכלל למה שקורה על הספסל. בדיעבד, זו היתה החמצה גדולה. הלוואי שמיקי היה נכנס ומנצח בשביל מכבי ובשבילי. מה היה אכפת לי שהוא יצליח ולי יהיה גביע אירופה ברזומה?"

רגע לפני שמתפזרים, ברקוביץ' לא יכול שלא להשוויץ באהבת חייו החדשה - הנכדים. הוא שולף את הטלפון הסלולרי ומשמיע לג'מצ'י שלוש הודעות קוליות שהשאירו לו אריאל (בן שלוש וחצי), שני (בת שנתיים וחצי) וליאו (בן שנתיים), שמתגורר בלוס אנג'לס. "בכל בוקר, כשאני יוצא לעבודה, אני מריץ בדיבורית את ההודעות האלה וזה ממריץ אותי לכל היום. כשאני שומע אותם צועקים 'סבא מיקי, סבא מיקי' - אני נמס".

דורון: "נראה לי שכל העניין הזה של סבא עוד יגרום לי להרגיש זקן. שלא תבין אותי לא נכון, אני מחכה לזה מאוד, אבל אני חושב שאבקש מהנכדים שלי לקרוא לי דורון".

מיקי: "אני מאחל לך שתהיה סבא צעיר. אין כמו ההתרגשות כשאתה בא לגן בשביל לקחת את שני הנכדים, ויוצא עם שני גביעי אירופה ביד".

דווקא הסמל הגדול של מכבי ת"א מצא את עצמו בזרועותיה של היריבה המושבעת - הפועל ת"א. אחרי שאופציית עונת הפרישה בצהוב ירדה מהפרק, חצה מיקי ברקוביץ' את הירקון ועבר לצד האדום של המפה. הוא אפילו שיחק בדרבי אחד נגד מכבי בעונת 94'/95', אבל הוא מעדיף להדחיק את זה ושואל: "אתה בטוח? אני ממש לא זוכר את זה".

אז איך מיקי ברקוביץ', שגדל וצמח במכבי, סיים את הקריירה בהפועל?

"אחרי שהבנתי שלא אחזור למכבי, נותרו לי 48 שעות לפני תום מועד ההעברות. לא רציתי לסיים ככה את הקריירה, וצביקה שרף, שאימן בהפועל, פנה אלי. אני חייב להגיד שקיבלו אותי יפה מאוד. האוהדים עודדו אותי, וגם הקהל של מכבי לא כעס. היה לי שם חוזה יפה מאוד, אבל לא שילמו לי משכורות. אחרי חודשיים הבנתי שמספיק. כינסתי את השחקנים בחדר ההלבשה והודעתי שאני פורש. עד היום לא קיבלתי את הכסף. כבר ויתרתי על זה".

דורון, אתה לא שיחקת בהפועל.

"פעם קיבלתי פנייה משאול אייזנברג ומרני כהנא להצטרף להפועל. הם אפילו הציעו לי אחוזי בעלות באולם אוסישקין וביקשתי יום לחשוב, אבל פשוט לא הייתי מסוגל. כשאיבדנו את האליפות בגליל, אוהדי הפועל ת"א חיכו לנו בשדה דב ותקפו אותנו. הם חרטו צלבי קרס על המכונית של שמעון מזרחי. פשוט לא הייתי מסוגל לשחק בשביל הקהל הזה".

ובכל זאת, גם ג'מצ'י מצא עצמו קשור לאדומים. לפני כשנה הוא התמנה לדוברו של אלי טביב, בעלי קבוצת הכדורגל של הפועל ת"א. הצעד עורר תמיהה רבה ומתקפות מכל עבר. הקהל האדום הפגין נגד הכנסתו של מכביסט למועדון, והאוהדים הצהובים שרקו לדורון בוז בהיכל. כעבור ימים אחדים בוטל המינוי.

צרם לך לשמוע בוז באולם הביתי שלך?

"אני אדם חזק ויודע מה עשיתי למען מכבי ומה תרמתי לאוהדים. אני גם יודע מי שרק לי בוז. אני יכול להבין אותם ולא כועס. לא מוניתי לדובר הפועל ת"א ולא עבדתי בשום שלב בשביל הפועל ת"א. טביב דיבר איתי על השתלבות בכל מיני עסקים כדובר האישי שלו, ואחד מהם היה הפועל. באיזשהו שלב, למרות הסיכומים שהיו בינינו, הוא נבהל מהתגובה של האוהדים והחליט לחזור בו".

בינתיים הולך טביב ומסתבך. אוהדי הפועל ת"א ממררים את חייו, התביעות נגדו נערמות - ואליהן הצטרפה לאחרונה גם תביעה של ג'מצ'י בגין הפרת הסכם העבודה ביניהם ואי עמידה בתשלומים שלהם התחייב. "הקשר היחיד בינינו הוא בבית המשפט. מעבר לזה, שיהיה לו לבריאות. כצופה מהצד, אני רואה שהוא עובד מצוין ועושה עבודתו נאמנה".

לפני חודשים אחדים, ביום הולדתו ה?50, יצא ג'מצ'י להרפתקת חייו - "הישרדות VIP". הוא התנתק מהמשפחה, מהחברים ומחיי הנוחות למשך חודשיים תמימים וחזר מלא חוויות. לא כולן חיוביות, אגב.

מה מביא אדם בגיל 50 לעשות צעד קיצוני כל כך?

"הרגשתי שהגעתי למדרגה מסוימת, שאחריה מצטמצמות האפשרויות לעשות דברים מיוחדים בשביל עצמי. זה היה חודשיים אחרי שאבא נפטר, והמשפחה רצתה שאקח את הצ'אנס הזה. ידעתי שאני הולך למשהו קיצוני ושזה יהיה קשה, אבל לא הבנתי עד כמה. אני לא מדבר על הרעב, על הצמא ועל העובדה שאתה לא מתקלח. הניתוק המוחלט מאמא, מאשתי ומהבנות הוא בלתי נתפס. היו לי הרבה רגעי משבר, אני לא יודע מה החזיק אותי".

היית תקוע על אי בתאילנד עם אנשים שלא בחרת.

"עם חלקם היה כיף, ועם אחרים פחות נחמד. בחיים האמיתיים אתה תמיד יכול לקחת את הרגליים וללכת, אבל ב'הישרדות' לא. אתה מחויב ב?100 אחוז לחוקי המשחק, שבקטע הזה קצת מזכיר את המסגרת של כדורסל מקצועני. יצאתי מהחוויה הזאת עם המון תובנות שמנחות אותי בחיים".