לבחירתכם: כלב הגישוש שהייתם רוצים שירחרח אתכם

בעבר היה נהוג לחשוב שרחרוח האדמה והקרקע ובפרט רחרוח למטרות גישוש מתבצע כך שהכלב מריח את ריח האדם וחלקיקי הריח שהותיר באדמה אחרי שהלך עליה. כלומר, שחלקיקי ריח נלכדים בעשבים ובאדמה ונשארים שם זמן מה, והם אלה שיוצרים את נתיב הריח שאחריו עוקב הכלב.

כדי להבין לעומק את נושא רחרוח האדמה ומעקב כלבי אחרי נתיבי ריח, התבצע ניסוי: בשנת 1886 התבקשו כמה אנשים ליצור נתיבי הליכה שונים בשדה גדול מאוד. על רגליהם נעלו קביים, אחד קביים מעץ, אחד קביים מפלסטיק ואחד קביים מאבן. המטרה היתה ליצור נתיבי הליכה נטולי ריח אדם, נתיבים שבעצם לא היה להם מגע עם כף רגלו של אדם. ההנחה היתה שאם לא יישארו חלקיקי ריח מרגליו של האדם על הקרקע או אפילו מנעליו, אלא מחומרים ניטרליים בלבד, לא יצליח הכלב לאתר נתיב אמיתי שיצרו הצועדים.

להפתעתו הגדולה, גם לאחר מספר שעות, כאשר הגיעו כלבי הגישוש למקום, הם הצליחו לאתר את נתיבי ההליכה של כל אחד מהצועדים. הבודקים שיערו כי ריח גוף הצועדים הגיע אל הקרקע, ולכן הצליחו הכלבים לזהות את המסלולים בקלות. הם ערכו ניסוי נוסף: לבנה כבדה מאוד חוברה לחוט ארוך, ונגררה על אדמת השדה לאורך מסלול מסוים. אף אדם לא נגע בלבנה, והיא אף נשטפה בסבון כדי לטשטש עקבות ריח. להפתעת עורכי הניסוי, לאחר שעתיים הגיע כלב הגישוש לשדה ונתבקש לעקוב אחרי הריח, הובל לתחילת המסלול, והתחיל לעקוב במדויק אחרי מסלול הלבנה, אפילו טוב יותר מאשר אחרי מסלולי העקבות. מדוע?

המסקנה היתה שמעקבו של הכלב לא שייך לריחו של האובייקט שיצר את הנתיב, והכלב אינו עוקב רק אחרי ריח האדם שיצר את העקבות, קיים עוד משהו באדמה שגורם לכלב לעקוב אחרי המסלול. כלומר, רמיסת האדמה ודריכה עליה מותירים בה עוד מספר דברים חוץ מחלקיקי ריח, והכלב מסוגל לזהות אותם, למשל חרקים שנרמסו מותירים ריח עקבי לאורך הנתיב, גזים שפולטת האדמה בזמן פסיעת האדם ונשארים שם, צמחים שדרכו עליהם מותירים ניחוח מובהק, כל אלה וכמובן ריח גוף האדם, שנותר זמן קצר על הקרקע, גורמים לכלב לעקוב אחר נתיב.

כל כך מדויק אפו של הכלב עד שהוא ממלא תפקידים חשובים במשטרה, ביחידות צבאיות מובחרות וביחידות אבטחה חשובות. הכלב הוא גיבור שלא מבקש תארים, ולכן יותר ויותר ארגונים מכניסים כלבים לשורותיהם ומשתמשים בשירותיהם המופלאים.