פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איראניום: תרגילי הסחה בוושינגטון

      בתזמון מוזר עם ביקורו של הרמטכ"ל הישראלי בוושינגטון, דומה כי הממשל גמר אומר להדק את הלחץ. לאו דווקא על איראן, אלא על ישראל. וזאת כדי להגביל את חופש הפעולה שלה כלפי האיום האיראני. השיטה: הדלפה מגמתית של מידע סודי, כביכול, ל"ניו יורק טיימס". הפעם היה זה פרסום על "משחק מלחמה", כלומר תרגיל סימולציה לגבי ההשלכות של מתקפה ישראלית על מתקני הגרעין האיראניים. מסקנת התרגיל היתה שהדבר יגרום למלחמה אזורית נרחבת שתסבך את אמריקה ותביא למותם של מאות חיילים אמריקנים. העיתון מצטט, אף שלא ישירות, את מפקד הכוחות האמריקניים במזרח התיכון, הגנרל מטיס, שלדבריו לפעולה הישראלית תהיינה תוצאות "אימתניות" על צבא ארה"ב באזור כולו.

      העיתון העיר אמנם שהמסקנות אינן חד-משמעיות ושאפשר לפרש את תוצאות משחק הסימולציה גם בצורה אחרת, אך הוסיף (ויש להניח שזו מטרת האחראים להדלפה) שהמסקנות לבטח יחזקו את הגורמים בבית הלבן, במשרד ההגנה ובמודיעין, שמתנגדים לפעולה צבאית ישראלית. לפי המקורות, בכל מקרה מתקפה ישראלית תהיה ברכה לבטלה כי היא תדחה את הפצצה האיראנית בלא יותר משנה-שנתיים, וגם פעולה אמריקנית לא תגרום לדחייה של יותר מ"כמה שנים".

      מעלה שאלות מדאיגות לגבי ההתייחסות האמריקנית לפעולה ישראלית

      במילים אחרות, בעלי הדעות הנ"ל סבורים שכמעט אי אפשר לחסום את המאמץ הגרעיני של האיראנים ולכן מוטב להשלים עימו, או לפחות "להכיל אותו". זאת בניגוד להצהרתו של אובאמה נגד מדיניות של הכלה. קדמה לכתבה הנ"ל כתבה אחרת באותו עיתון, שאף היא התייחסה לחוסר התוחלת שבהתקפה צבאית באותו נימוק של העיכוב הקצר בלבד שיושג. בעלי הדעה הזאת מסתייעים במה שמוצג על ידם כדעתו של המוסד הישראלי, שכאילו השתכנע מההשגות האמריקניות ושעמדותיו מנוגדות, לפי הדיווח, לגישת ההנהגה בירושלים.

      כל המערכה הזאת מעלה שאלות מדאיגות לגבי ההתייחסות האמריקנית לאפשרות של פעולה צבאית ישראלית ולעצם נחישותה של ארה"ב להתנגד לגרעין האיראני. כך, אפשר להניח, רואים זאת השליטים האיראנים שוודאי קוראים בחדווה את ההדלפות האלה. ואמנם, מבלי לפקפק ברצינות הצהרותיו של הנשיא, מותר לתמוה מה המשמעות של המילים "אנחנו נמנע את הגרעין האיראני", אם בפועל הקולות שנשמעים בוושינגטון אומרים את ההפך. קשה להשתחרר מהרושם שהבלטת נושא הקורבנות של האמריקנים נועדה ליצור דעת קהל עוינת בקרב הציבור האמריקני, כפי שבזמנו הוציאו את דיבת ישראל והיהודים על כך שכאילו גררו את אמריקה למלחמה בעיראק.

      ישראל היא האחרונה שאינה מודעת לסכנות המלחמה, ואין מי שמקווה יותר ממנה שהסנקציות וצעדים כלכליים נוספים יביאו לעצירת ההתגרענות. חרף רצונה, היא עלולה להעמיד במבחן את הצהרתו של הנשיא אובאמה שזכותה של ישראל להגן על עצמה, וכן את המשמעות המעשית של המנטרה שאמריקה מחויבת לביטחון ישראל.