מושב החורף ננעל עם אופוזיציה חלשה וקואליציה חרוכה

בפוליטיקה נהוג לומר, שכשהקואליציה אינה מצליחה לאשר ולו חוק אחד, זו תחילת נפילתה, וזה מה שהיה לנו השבוע. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא ירצה לצאת לפגרה בצורה כזו. ה"בייבי" של נתניהו בכנסת הנוכחית – חוץ מאירן כמובן – היה "רפורמת המרפסות", אך דווקא אותה רפורמה, שנדונה זה שנתיים בכנסת, נתקלה בקשיים לא צפויים, שנבעו מיריבויות קואליציוניות בין ישראל ביתנו לש"ס.

אתמול, נתניהו הורה לעכב את ההצבעות בוועדת הפנים על החוק. זה היה תרגיל שקוף שנועד להראות שהמושכות עדיין בידיו – אך כאילו שהייתה לו ברירה אחרת: שתי היריבות הקואליציוניות לא הצליחו להגיע לפשרה שתהיה מקובלת על שתיהן, ובכל מקרה הצעת החוק לא היתה מצליחה לעבור לפני היציאה לפגרה היום.

אך זה רק מבחן פנימי, לקראת הטסט שנתניהו יצטרך לעבור במושב הקיץ, שייפתח אחרי יום העצמאות, בסימן חוק טל. אז, יהיה זה מסובך הרבה יותר. המריבה בין ליברמן לחרדים כבר לא תהיה על קריטריון כזה או אחר, והסיפור יהיה על החבילה שמביאים לבוחר. עיני כולם יהיו נשואות לבחירות לכנסת ה-19, והן אלה שיכתיבו את המהלכים. אם רפורמת המרפסות לא מצליחה לגבש סביבה רוב, מה יהיה כאשר יגיע לקואליציה נושא מורכב כמו חוק טל?

אך ראש הממשלה אינו טירון פוליטי. גם הוא מבין את המוקש הפוליטי שביניש השאירה לו, הטמון בחוק טל. אם נתניהו חפץ לשמור את כוחו הפוליטי, המשימה העיקרית שלו עד הבחירות היא לעשות משהו שמנוגד לאופי שלו: לקחת את המושכות, ולהוביל.

עבור ליברמן, המוקש של נתניהו הוא אוויר לנשימה. עם הצלחה מינורית בלבד בתחומים של דת ומדינה, שר החוץ יהיה חייב להראות לבוחרים של ישראל ביתנו הצלחה קצת יותר משמעותית מאשר ברית הזוגיות לחסרי דת, בסוגיית חוק טל, למשל. החרדים, מצדם, יצאו למלחמה כדי לאפשר עוד שנות השתמטות חוקית. נתניהו יכול לצאת קירח מכאן ומכאן - והוא יכול גם לגרוף את כל הקופה, וליזום הליכה לבחירות בזמן שנוח לו. השאלה אם הוא יתפוס את הרגע, ויוביל את המציאות כפי שהוא מעוניין לראות אותה.

אם התרחיש יתממש, לקראת סוף מושב הקיץ, הכנסת תקבל החלטה על בחירות בסביבות אוקטובר 2012, קצת לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית. אך יתכן שיקרה גם הלא-יאמן, ונתניהו יצליח לעבור את המשוכה, ולצאת בשלום לפגרת הקיץ. במקרה כזה, הוא יגיע למושב החורף הבא לאחר מחאת קיץ עם אוריינטציה פוליטית, אך בלי יכולת להעביר את התקציב. אם הוא ינהג בחכמה, ויוביל, הוא יכריע בסביבות אוקטובר-נובמבר על בחירות לכנסת, שיתקיימו בפברואר 2013 או בחודש שלאחר מכן. בכך, ישלים נתניהו ארבע שנות קדנציה, מה שלא קרה כבר שנים ארוכות.

אבל עוד לפני המושב הבא, חברי הכנסת עברו חמישה חודשי מושב חורף רוויים באירועים פוליטיים. מתחילתו ועד סופו עמד המושב בסימן הפריימריז בקדימה, שייערכו בשבוע הבא בין ציפי לבני, שאול מופז ואבי דיכטר. כבר בתחילת המושב, החל לחץ כבד על לבני מצד חברי כנסת ומצד אנשי שטח במפלגתה, להקדים את הבחירות הפנימיות. לבני, שהתמהמהה, נאלצה להיכנע לדרישה נוכח שני אירועים מרכזיים וצמודים: הפריימריז לליכוד בסוף בינואר, והודעתו של יאיר לפיד על כניסת לפוליטיקה.

אך גם האירועים הפוליטיים העמוסים לא הצליחו להאפיל על השערוריות הפרלמנטריות, שלא נעדרו מהמושב. אנסטסיה מיכאלי הראתה לראלב מג'אדלה מאיפה מגיעה כוס המים לפרצוף, ואחמד טיבי השמיע לה בתמורה חידודי לשון על "האינסטלציה שנדפקה לאנסטסיה".

"אנסטסיה, אחוזת האמוק, שפכה כוס מים על עמיתה, ולכן אני אקרא לילד בשמו : 'כוס אמוק!'", התנגן טיבי בצורה לא פרלמנטרית במיוחד, והמשיך בהתלוצצות כעבור כמה ימים: "אמוק בחולם זה לא אמוק בשורוק. כוס בחולם ולא בשורוק זה כלי מפלסטיק".

וגם החוקים של הימין לא נותרו מאחור, אבל הפעם, חלקם הגדול לא הצליח לעבור, לאחר שראש הממשלה זגזג בעמדתו: חוקים המגבילים את התרומות לארגוני השמאל, שיזמו אופיר אקוניס ופאינה קירשנבאום, למשל. גם נוסח מוסכם, שהשניים הגיעו אליו עם מזכיר הממשלה, צביקה האוזר, ירד לטמיון, לאחר שנתניהו נכנע ללחץ מאסיבי נגד הצעות החוק. כך היה גם עם חוק הגבלת השמעת המואזינים במסגדים, פרי יוזמתה של אנסטסיה מיכאלי.

החוקים שנועדו להשפיע על בית המשפט העליון, כמו שימוע לשופטים ושינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים, ירדו מהפרק, אבל "חוק גרוניס" אושר – מה שסלל את הדרך למינוי הנשיא החדש, אשר גרוניס. חוק לשון הרע עבר את ההליכים הראשונים, אך בינתיים נותר תקוע, לשמחת כלי התקשורת. בינתיים, ההישג המרכזי של נתניהו הוא באריכות ימיה של הממשלה: לזה כמה ראשי ממשלות לא הצליחו להגיע, אבל כמו בתחרויות כישרונות, בשלב הזה, ההישרדות כבר לא מספיקה, והאזרחים רוצים תוצאות, לא פחות.

לפניות לכתב: pinhas_wolf@walla.co.il