דמיאניוק: היכן יתר סייעני הנאצים?

שאלת זהותו של דמיאניוק צצה בשנת 1975, כאשר עיתונאי אוקראיני הגיש למשרד המשפטים האמריקני רשימה הכוללת 75 שמות של אזרחים אמריקנים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים בזמן השואה. אחד מהם היה דמיאניוק, שזוהה על ידי כמה מניצולי מחנה המוות טרבלינקה כ"איוואן האיום", שומר במחנה ששמו יצא לשמצה כאכזרי במיוחד.

11 שנים מאוחר יותר הוסגר דמיאניוק לישראל. בתחילה נמצא אשם ונידון למוות, אך בערעור זוכה מחמת הספק בעקבות מסמכים שנחשפו עם נפילת המשטר הסובייטי. דמיאניוק שב לארה"ב, אולם שאלת עברו לא נפתרה. בשנת 2002 נשללה אזרחותו האמריקנית והחל תהליך גירושו לאוקראינה. בשנת 2009 הגיש בית משפט במינכן צו מעצר נגדו, והוא הוסגר לגרמניה. שם, כאמור, נמצא אשם בסיוע לרציחתם של יותר מ-28 אלף יהודים בזמן ששימש שומר במחנה ההשמדה סוביבור. הוא נידון לחמש שנות מאסר. בשל גילו הוא נכלא בבית אבות.

סוגיית עברו וזהותו של דמיאניוק העסיקה בזמנו את החברה הישראלית, וייתכן שהדבר יעלה שוב בימים הקרובים בשל מותו של האיש. אך ראוי שבהקשר זה תעלה לדיון ציבורי שאלה מהותית וקשה הרבה יותר, והיא שאלת יחסה של ישראל לפושעי המלחמה הנאציים ועוזריהם.

התובע הישראלי במשפט דמיאניוק נשען על "חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם", שנחקק בשנת 1950. לפי החוק, מוסמך בית הדין לדון אדם שנחשד במעשים שיש בהם תרומה לרצח של הנאצים את היהודים.

החוק נחקק כדי להתמודד עם מציאות שרווחה בשנותיה הראשונות של המדינה, שבמסגרתה זיהו ניצולי שואה אנשים ששימשו בתפקידים הנתפסים כמשתפי פעולה דוגמת חברי יודנרט, קאפואים במחנות ומלשינים. דמיאניוק, שלא היה ככל הידוע חבר המפלגה הנאצית, נכלל אפוא בקטגוריה הזו של "עוזריהם". מכאן יוצא שהחוק עצמו הופעל, מאז נחקק לפני יותר מ-60 שנה, רק נגד פושע מלחמה נאצי אחד - אדולף אייכמן. עובדה זו מעלה כמה תמיהות בנוגע לתפקודה של ישראל בסוגיה זו. האם, לשיטתה, אייכמן ודמיאניוק היו הפושעים היחידים שעדיין נותרו חופשיים? האם היא סמכה על מערכות הצדק של המדינות שבהן הסתתרו אותם פושעים נמלטים? האם היעדר של הסכמי הסגרה הוא שמנע את הבאתם לדין? או שמא מבצעי חטיפה נוספים היו כה סבוכים עד כי לא היתה יכולת מבצעית לבצעם?

ממשלות ישראל לדורותיהן כשלו בשאלת יחסן נגד כל אותם פושעים שנטלו חלק ברצח היהודים בזמן השואה. דמיאניוק ואייכמן נמצאו אשמים ברצח יהודים. עם זאת, קשה להשתחרר מהרושם כי השניים היוו סמל לכל אותם נאשמים שהצליחו לחמוק ממשפט.