הצעקה האחרונה

בחודש שעבר הודיע בית המכירות הפומביות "סותביס" בניו יורק כי גירסה של יצירת המופת "הצעקה" ("The Scream"), של הצייר הנורבגי האקספרסיוניסטי אדוארד מו?נק תועמד למכירה פומבית ב?2 במאי. תג המחיר: 80 מיליון דולרים. נשמע לכם סכום גבוה מדי? ובכן, עד היום נמכרו 23 ציורים בסכומים גבוהים יותר - 12 ציורים נמכרו ביותר מ?100 מיליון דולרים, והשיא העולמי שייך למשפחה המלוכה של קטאר, שרכשה באופן פרטי (לא במכירה פומבית) את "שחקני הקלפים" של פול סזאן ב?250 מיליון דולרים.

משבר כלכלי גלובלי? נתוני צמיחה בעייתיים במשק? בעלי הון שעושים תספורות? תשכחו מהכל ותעברו לאמנות. ב?2011, בזמן שהמשק העולמי נקלע למשבר ואפיקי ההשקעה הצטמצמו, דווקא שוק יצירות האמנות הניב תשואה מדהימה של 11 אחוזים, על פי מדד Mei Moses All Art הנחשב.

"מיתון? נהפוך הוא! אם כך נראה מיתון, שלא ייגמר לעולם", מעיד דב חזן, הבעלים של בית המכירות הפומביות "תירוש". "מאז 2008 והטלטלה הגדולה שאחזה בשוק הכספים הבינלאומי, אנשים משקיעים יותר ויותר כספים בשוק האמנות. האמון במוסדות הבנקאיים, באיגרות חוב ובהשקעות מסורתיות נוספות לא נשא פרי, אנשים הבינו שלא לעולם חוסן, וראינו ירידות ערך ותספורות לטייקונים. באמנות המצב הפוך; אנשים קונים יצירות בסכומים גבוהים, והתשואה בשוק האמנות גבוהה".

יונתן אמיר, מבקר אמנות ועורך שותף של מגזין האמנות המקוון "ערב רב", טוען כי במקרה של שוק האמנות הצמיחה גדולה למדי "כי מדובר בשוק קצת מופרע. המחירים הזויים, אבל כזהו העולם. יש אספנים מאוד עשירים וצריך לזכור שיצירות מופת היסטוריות כבר כמעט לא נמצאות בידיים פרטיות אלא בעיקר בידי מוזיאונים, אז כשיוצאת יצירת מופת לשוק היא תימכר במחיר היסטרי".

במצב עניינים שכזה לא תתפלאו לשמוע שביום רביעי הקרוב תיערך לראשונה בישראל ועידה לאמנות, אספנות ופיננסים שתתקיים בהבימה. אמנים, אספנים, מפעילי קרנות, בעלי הון, סוחרי אמנות, מנהלי מוזיאונים, בעלי גלריות ובתי מכירות פומביות – כולם יתקבצו זה לצד זה.

בחזרה ל"צעקה". אדוארד מו?נק הנורבגי יצר ארבע גרסאות לציור, בשנים 1910-1893 – כל אחת בטכניקה שונה. היצירה הפכה לאחת האיקונות של התרבות המערבית, והיא מייצגת חוויה של אימה, של תופת ושל זוועה. במרכזה נראית דמות פעורת פה הניצבת על גשר צר, ברקע נראה פיורד באוסלו, ולמעלה שמיים קודרים אדמדמים.

שלוש מארבע הגרסאות נמצאות בידי מוזיאונים נורבגיים, ואילו הרביעית נמצאת בבעלותו של איש העסקים פטר אולסן. זו כמובן היצירה העומדת למכירה פומבית.

מה הביא את אולסן להחליט למכור את "הצעקה"? ובכן, מדובר בבן זקונים למשפחת ספנים עם מסורת של סחר באמנות. אביו של אולסן היה פטרונו, ידידו ושכנו של מונק. פטר ניצח את אחיו פרד בקרב משפטי ארוך וסוער על הבעלות על אוסף האמנות המשפחתי. כיום נמצאת בבעלותו חווה ענקית ומפוארת, הממוקמת במקום כפרי כשעה נסיעה מאוסלו, ובה פארק מפואר ומרכז תרבות מרשים. בשנה האחרונה השיג אולסן מהרשויות אישור להרחיב את הקומפלקס הענקי ולהקים מוזיאון חדש בצד בית מלון. השניים מיועדים להיפתח ב?2013 - לציון יום הולדתו ה?150 של מונק. לשם הגשמת המיזם אולסן צריך מימון. את הכסף הוא מקווה להשיג במכירה הפומבית של היצירה המפורסמת של מונק ולסגור מעגל. "חייתי עם הציור הזה כל חיי", הוא הודיע בחודש שעבר, "עכשיו אני מרגיש שזה הזמן לאפשר לאחרים להיות בעליו".

"הצעקה" עלתה לכותרות כשנפלה קורבן לשני מעשי שוד מפורסמים. בפברואר 1994 נגנבה גירסה אחת מהגלריה הלאומית באוסלו, וארבעת הגנבים השאירו פתק: "תודה על האבטחה הגרועה". כעבור חצי שנה נמצאה התמונה ללא פגע. שנה וחצי לאחר מכן הורשעו ארבעת הגנבים, אבל למרבה האבסורד הם שוחררו בתואנה שהחוקרים הבריטים שסייעו בתפיסתם חדרו לנורבגיה בזהות בדויה.

באוגוסט 2004, באור יום, נגנבה גירסה אחרת של "הצעקה" וגם יצירה נוספת של מונק, "מדונה", ממוזיאון מונק. עובר אורח צילם את השודדים החמושים בשעה שנמלטו עם הציורים. שנתיים לאחר מכן, אחרי שבוצעו שישה מעצרים ושלושה שודדים הורשעו ונשלחו לכלא לתקופה של ארבע עד שמונה שנים - הוסר החשש שהיצירות נשרפו. הן נמצאו, אבל מצבן היה רע, והיו צריכות לעבור רסטורציה. בית משפט ציווה על שניים מהשודדים לשלם פיצויים בסך 750 מיליון קרונות (118 מיליון דולר).

יונתן אמיר מסביר כי הגדולה של "הצעקה" היא בכך ש"מונק לכד אימה מאוד גדולה בדימוי פשוט. מה בסך הכל יש שם? איש מבועת, גשר בפרספקטיבה צרה מאוד שמייצרת אפקט דרמטי, זווית צרה וקודרת, צבעים עזים. מונק שייך לקבוצה מצומצמת של ציירים שהכניסו תהליכים נפשיים מאוד סוערים ליצירות שלהם – כמו ואך גוך ואמיל נולדה. אלה ציירים שהביעו תחושות אובדן, טירוף, אימה ואובדן קשר עם המציאות ויצרו זרם שלם באמנות".

אבל איך לעזאזל מתמחרים יצירה? איך הגיע "סותביס" לתג מחיר של 80 מיליון דולר? ובכן, נוסחת החישוב של בתי המכירות הפומביות בעולם אינה סוד כמוס. כל בתי המכירות הגדולים מציגים מאגר מידע גדול לכל האינפורמציה הנדרשת בשקיפות מלאה ובאמינות של מאה אחוזים.

"הדרך לבדוק שווי שוק של יצירה היא דרך השוואתית", מסבירה שרון נויפלד, בוגרת לימודי הערכת אמנות שעבדה ב"תירוש". "כשאני ניגשת להעריך יצירת אמנות, צריך למצוא עבודות שאפשר להשוות אליהן מבחינת הגודל, התקופה, הנושא, החומרים, האיכות, ההיסטוריה, התערוכות, ועד כמה הן הופיעו בפרסומים שונים".

עבודות קאנוניות דוגמת "הצעקה" מחייבות תעודת מקוריות. הן עוברות ועדה שבודקת ובוחנת אותן בקפידה יתרה. כל יצירת מופת היא בגדר חשודה בהיותה נתונה לאינספור זיופים. "בכלל, יצירות קאנוניות לרוב לא יגיעו למכירה פומבית אלא יימכרו באופן פרטי מתחת לרדאר, כשזהות הקונה והמוכר לא ידועה", אומרת נויפלד.

אבל כאן נכנסות לתמונה האימפריות - "סותביס" ו"כריסטיס". שני בתי המכירות הפומביות הגדולים בעולם מקיימים תחרות עזה ביניהם. "ברוב המקרים יש מסע חיזור אינטנסיבי של 'סותביס' ו'כריסטיס' אחר בעלים של יצירות אמנות", אומרת נויפלד, "אני מניחה שיש להם סודות פנימיים ושהם נותנים מראש הבטחות לבעלים של היצירה למחיר מינימום. הבעלים של היצירה מחזיק בקלף, והם אלה שצריכים אותו יותר משהוא צריך אותם".

בית המכירות הפומביות מקבל אחוזים מהמכירה הן מהקונה והן מהמוכר, אם כי כשרוצים לפתות מישהו למכור יצירה גדולה ומפורסמת, סביר שהעמלות ייגבו מהקונה בלבד. ככל שסכום היצירה עולה, שיעור העמלה יורד. עמלה עשויה להגיע ל?25-20 אחוזים משווי היצירה, אבל גם ללקוחות יש עוצמה: ככל שהלקוח מפורסם יותר ובעל כוח, תנאי הרכישה שלו נוחים יותר.

חזן מחדד את היתרון של בתי המכירות הפומביות: "לכאורה זה כמו מסחר רגיל, בסך הכל מביאים ציור מלקוח א' ל?ב'" הוא אומר, "ובכל זאת בתי המכירות הפומביות בעולם זוכים להצלחה, קודם כל בגלל השקיפות הגדולה. אני רק מתווך, צינור; אין לי אינטרס או העדפה למישהו, לא קניתי את הציור".

עם זאת, בתי המכירות אינם יודעים תמיד לתמחר במדויק את היצירה. חזן מודה בטעות שנפלה בבית המכירות שלו, כשהיצירה "שייח מוניס" מהעיזבון של ראובן רובין תומחרה ב?150 אלף דולר, ולבסוף נמכרה ב?530 אלף דולר. "טעינו בהערכה - השוק אמר את דברו", אומר חזן בחיוך.

מה גודל שוק הקונים והמוכרים של אמנות בישראל? "בארץ מדובר בקבוצה קטנה של לא יותר מ?5,000 אנשים שמשקיעים באמנות, אבל זו קבוצה מסורה ומלאת תשוקה לאמנות", אומר חזן. אמיר מסכים שמדובר בנחלתם של מעטים, אבל מבהיר: "יש כאלה שמתייחסים לאמנות כהשקעה כלכלית, אבל הרוב עושה זאת מתוך תשוקה גדולה. אספנות היא סוג של אובססיה. אנשים קונים ואוגרים יצירות".

בעולם, מדובר בצמיחה בעיקר במדינות העשירות, ובראשן בית המלוכה של קטאר, שרכש ברבע מיליארד דולרים את יצירתו של סזאן. המיליארדרים של המפרץ הפרסי הבינו שכדי להיות חלק מהמילייה התרבותי העילי?עולמי, אין די במזומנים - נחוץ גם הסטייל והיוקרה שטומנות בחובן יצירות אמנות גדולות.