השבוע צפיתי בעיתונאי ארי שביט מסביר ברהיטות עד כמה בפרשת הרפז יש שחור ולבן באורח ברור, וכי העיתונות מעמעמת את הצבעים משנאת ברק. כאשר בוחנים את הממצאים כפי שפורסמו מדו"ח מבקר המדינה, אנו מגלים את שכבר ידענו חודשים - אין פה שחור ולבן. יש פה בליל של צבעים וגוונים. נכון שצבעו של אשכנזי כהה יותר, אבל גם התנהלותו של שר הביטחון אינה בהירה בהכרח.
בכל מקרה, התופעה המעניינת היא מידת האמון הציבורי ברמטכ"ל לשעבר מול האמון המוגבל שהציבור רוחש לשר הביטחון. זו תופעה ידועה. כשעלתה פרשת אריה דרעי, נדהמו סוקרים ואנליסטים לגלות שדמותו לא נסדקה כלל בציבור שממנו צמח. האמון הבסיסי שרחשו לו רבים בציבור החרדי והמזרחי לא התעמעם בעקבות חקירה משטרתית, מהלך משפטי וגם לא אחר הכרעת הדין. היה אז נוח ותקני מאוד לומר שעמדה זו היא נחלתו של ציבור שחי בנורמות אחרות, ושקביעת בית המשפט אינה עקרונית בעיניו.
אבל הפעם מדובר בציבור אחר, חילוני בחלקו הגדול, ציבור שאינו בז למערכת המשפט ומוקיר את סמכותו של מבקר המדינה. לא מדובר בכאלו שרק עקב אמונות ודעות מושרשות ממשיכים לדבוק ביקירם ומקדשים מלחמה למענו. אז מדוע דעת הקהל עדיין תומכת באשכנזי לפי הסקרים?
אשכנזי שווק למערכת הציבורית כצבר נחוש, איש צבא החף מאינטרסים אישיים. הוא ניפק יושרה ודוגריות שאינן מאפיינות את אנשי המערכת הפוליטית בעיני הציבור. אהוד ברק, לעומת זאת, שווק למערכת הציבורית כאדם מוכשר וכלוחם בעל זכויות, אבל כאחד שאינו חף ממניפולציות, הסובל מגישה לא רגשית מספיק, וכמי שאין בכוחו לסחוף עוד את הציבור.
והנה לפתע הם ניצבו זה מול זה כשני גלדיאטורים בזירה. אני מעריך שמידת האמון הגדולה באשכנזי נסדקה משהו בעקבות הפרסומים, אבל היא לא התהפכה וספק אם תתהפך. הדיוקן הציבורי של אדם כמוהו עמיד כל כך עד שהוא יישבר רק אם יועמד לדין.
פרשת הרפז לא תסדוק את שריונו של אשכנזי
אהוד ברק יכול להתהדר בצדקתו. הוא יכול לומר "מה שאמרתי אכן קרה". אבל גם דיוקנו הציבורי מוצק וברור, והוא לא ישתנה גם בעקבות פרטים המצביעים על אשכנזי כאיש הרע.
מדוע זה קורה? מדוע הציבור אינו מוכן להביט ולראות נכוחה את המורכבות של הסיפור? יש לכך כמה הסברים, אבל הפשוט ביותר הוא זה שמאפשר לציבור לפתח גירסה משלו, שלפיה ברק, בהתנהגותו המנוכרת ובחידוד איבה שיש בה לא מעט קנאה, הביא במו ידיו את אשכנזי לנהוג כפי שנהג.
אני עצמי איני חושב כך. אני מוכן להביט בדו"ח הביקורת ולהתנער מדעות קדומות העלולות להשפיע על עמדתי, אבל רבים בציבור אינם קונים על נקלה את ההסברים. כשם שסיפורי עוזי ארד לא סדקו את התמיכה בנתניהו, המצוי בתהליך של נסיקה פוליטית, כך פרשת הרפז לא תסדוק לעומק את שריונו של גבי אשכנזי. יש פה אולי גוני שחור ולבן, אבל הם קשורים להתייחסות העקרונית והרגשית של הציבור לנושא, ולא לפסיקת המבקר בעניין בודד.
המורכבות בתפיסה הציבורית אינה נראית תמיד באמצעות סקרים או מחקרי דעת קהל, אבל היא נוכחת בהתייחסות לפרשת ברק ואשכנזי.