לפני 8 שנים הכריזה מועצת החלב על ייסודו של חג חדש בישראל: "חג שמחת החלב". מוזר? אולי, אבל בהחלט מתאים לרוח התקופה, בה מי ששולט בחיינו הם התאגידים ובעלי ההון. אם עד עכשיו נאמר לציבור מה לאכול ועל מה להוציא את כספו, למה שלא יכריזו על עצמם כמוסמכים לקבוע גם את החגים בישראל? הרי הם משתמשים בכוחם בכל דרך אפשרית כדי לקדם את התעשייה שלהם.
וזה נכון במיוחד כשמדובר על מועצת החלב. אתר המועצה מצהיר בגאון על מטרותיה, הכוללות בין היתר: "לפעול להגברת הצריכה של חלבי השתייה ומוצרי חלב על ידי פעולות הסברה ופרסומת, שיתוף פעולה עם מוסדות בריאות, סעד וחינוך, פיתוח שיווק חלב במזנונים, מקומות עבודה וכיוצא בזה, שיפור דרכי חלוקת חלב לצרכנים ושכלולן...".
דווקא השנה החליטה מועצת החלב להצניע את החגיגות. ככה זה, המועצה נתנה והמועצה לקחה. השנה לא יתמקדו פעילויות מועצת החלב בפרסום האגרסיבי המקובל, אלא בפעילויות המתקיימות במחלבות, ברפתות ובדירים ברחבי הארץ, וכוללות "סיורים מודרכים, הסברים על תהליכי ייצור, טעימת גבינות, השקת מוצרים חדשים ועוד".
ומה הן לא כוללות? הציבור הרחב והמשפחות שיבואו להכיר את התעשייה כנראה לא יכירו את כל הצדדים שבה. הם לא יחזו למשל בהפרדת העגלים קורעת הלב מאמהותיהם עם לידתם באמצעות הזרעה מלאכותית פרות בתעשיית החלב מוכנסות להריון שוב ושוב באינטנסיביות כדי שלא יפסיקו להניב חלב. העגלים, שהם תוצרי לוואי של התעשייה, נלקחים מהן כדי שלא יזכו לינוק מהן את החלב היקר, המיועד לחליבה. במקום זאת, העגלות הנקבות נלקחות לתעשיית החלב, שם מחכים להם חיים דומים לאלה של הדור הקודם, והעגלים הזכרים נלקחים לתעשיית הבשר. שחיטת העגלים, לעתים כאשר הם בני מספר חודשים בלבד, הוא עוד חלק שלא כלול בסיורים הנערכים למשפחות כחלק מהחגיגות.
מה עוד לא יראה הציבור? את צריבת המספר באמצעות כוויית קור על עורן של הפרות. פרות בתעשייה מסומנות באמצעות מספר, וכדי לצרוב אותו בעור, מקבעים את ראשן לסד כדי שמאמציהן להימלט מן הכאב החד יהיו לשווא. צריבת המספר היא רק אחת מתוך מסכת ייסורים שעוברות הפרות בתעשייה, הכוללת גם כווייה כימית שנועדה למנוע מקרניהן לצמוח, וקיצוץ של פטמות "מיותרות" שנועד למנוע דלקות המתפתחות בקלות כאשר העטין הכבד מחלב צונח ובא במגע עם הרצפה המזוהמת בהפרשות, עליה חיות הפרות כל חייהן.
מה ציבור המבקרים כן יראה? מועצת החלב מתגאה בכך ש"ממוצע תנובת החלב השנתי של הבקר בארץ גבוה ביותר ביחס למדינות אחרות בעולם". כתוצאה מעיוות גנטי גוף הפרה הישראלית מפיק בין 30-50 ליטר חלב ביום, בעוד שגופן מותאם באופן טבעי רק לשמונה ליטרים. הדבר גורם ללחץ עצום על העטינים בנוסף להידלדלות עצמותיהן, הנגרמת מכך שכל הסידן בגופן מושקע בייצור החלב. לרוב בגיל שש, גיל צעיר מאוד עבור פרות, גופן פשוט נשחק וקורס, הן לא יכולות לזוז עוד, ונגררות למשחטה באמצעות מלגזה, מה שהיה עתיד להיות סופן בכול מקרה. האם תיאות מועצת החלב לפתוח את הרפתות לקהל הרחב ותזמין את המשפחות לראות גם את התהליכים האלה?
זוהי ההצנעה האמיתית של "חגיגות החלב", המתבצעת כחלק מתפקודה השגרתי של מועצת החלב, המסתירה מהציבור הרחב את האמת על חייהן של הפרות, באופן שהולם את מטרותיה כמובן, כיוון שאם הציבור יידע מה עובר על הפרות, הדבר ודאי לא יתרום להגברת הצריכה של מוצרי חלב. בשנים האחרונות גם תעשיות חלב העזים והכבשים מתקרבות לרמת ההתעללות התעשייתית הכרוכה בתעשיית חלב הפרה הריון אינטנסיבי, הפרדת הוולדים מאמהותיהן ושחיטה עם ירידת התפוקה הן פרקטיקות נפוצות על מנת לשמור על התעשייה רווחית.
באתר מועצת החלב מצוטט ג'ורג' ברנרד שאו בדבריו: "החטא החמור ביותר כלפי בעלי חיים אינו השנאה אלא האדישות לגורלם". ואכן, הגיע הזמן שהציבור ייצא מהאדישות כלפי הפרות המשלמות בחייהן בגלל צריכת מוצרי חלב. בימים אלה החרם על מוצרי החלב היקרים הוא רלוונטי מתמיד, והמחיר כבד בהרבה משבעה שקלים.
הכותב הינו פעיל זכויות בעלי חיים בארגון "אנונימוס"
