אונסק"ו, ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו'"ם, כך דווח, החליט לגנות, ובלשון חריפה מאוד, את טבח האזרחים המבוצע מדי יום ביומו בסוריה של בשאר אסד. לכאורה החלטה נאה.
אבל מכלל הגינוי לסוריה התבררה עובדה מדהימה: בנובמבר התקבלה סוריה כחברה בוועדה לזכויות אדם מטעם אונסק"ו. בנובמבר, להזכירכם, כבר טבח משטרו של אסד במורדים הסורים. כלומר, בעיצומם של ימי הטבח צורפה סוריה לוועדה לזכויות אדם בארגון של האו"ם, הארגון שאמור להיות מופקד על שלום העולם.
בטרם ההצבעה על הגינוי למשטרו של אסד נעשתה מלאכת שתדלנות מאחורי הקלעים, שנועדה להדיח את סוריה מהוועדה לזכויות אדם. זה לא עבד. המשטר, שביצע את טבח חומס ואין סימן כי הוא מרפה מדרכו זו גם בערים אחרות בסוריה, לא הודח מחברותו בוועדה לזכויות אדם.
כך פועל האו"ם: מצד אחד מגנה, מצד אחר משתף את סוריה בוועדה לזכויות אדם.
לא פחות מ-35 מדינות הצביעו בעד הגינוי של סוריה, אך בהצבעתן הותירו את סוריה על מושבה הבטוח בוועדה לזכויות אדם. שמונה מדינות בכלל העזו להתנגד להצעת הגינוי, וכמובן לא התנגדו להמשך חברותה של סוריה באותה ועדה.
החלטת הגינוי מאבדת לפיכך כל ערך מוסרי, מאחר שנציגיו של אסד יוכלו להמשיך להטיף מוסר למדינות אחרות ממושבם הבטוח בוועדה לזכויות אדם של אונסק"ו.
מעבר לצביעות המדינית והמוסרית נשאלת בעניין זה שאלה חשובה: מה המשמעות של אי סילוקה של סוריה מהוועדה לזכויות אדם?
מתבונן לו אדם, אזרח של מדינה דמוקרטית, ואולי הוא חושב לעצמו, כמותנו, מה בעצם ערכם האמיתי של גופים בינלאומיים, המקבלים בימים אלה בזרועות פתוחות מדינה שמשטרה מבצע טבח באזרחים הקמים להילחם על זכותם מול משטר רודני?
אונסק"ו החמיץ הזדמנות לקרוע מסוריה עוד פיסת לגיטימציה בינלאומית. הלל נוייר, העומד בראש קבוצת מעקב אחר החלטות המתקבלות באו"ם, הסביר כך את משמעות ההחלטה: מדינות רבות התנגדו לסילוקה של סוריה מן הוועדה לזכויות אדם כי הן חששו שאחרי סוריה גם תורן יגיע.
המסקנה העגומה אולי ידועה, אך היא אינה מפתיעה: באונסק"ו אין רוב מוסרי. באונסק"ו קיימת תמיכה בסוריה, מדינה הידועה כנוצרת נאמנה של זכויות אדם.