חי בסבבה: הכלבה והנקניק

לפני כשנה יצרו אורי אוריין ורוני הדר, שחקנים בוגרי ניסן נתיב, פרודיה על מחזותיו של לורקה בשם "גו?ש לך?" עבור פסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. הם צירפו אליהם את הכוכב יובל סטוניס("המובילים"), הבמאי רותם קינן והמלחין זיו קסל. בשונה מיתר הצגות הפסטיבל, הפכה ההצגה לשלאגר, ומאז, זה כשנה הם מופיעים מספר פעמים בחודש מול אולמות מלאים.

עלילת המחזה עוסקת במשפחה ספרדית מטורפת, הנמצאת בקרבות ירושה, כשברקע יצרים עזים, אהבה ובגידה. כל שחקן מגלם כמה דמויות שונות ומחליף פאות ולבוש בקצב מסחרר. זהו מופע וירטואוזי הנשען על יכולות משחק מרשימות, תזמון מושלם, תלבושות מרהיבות ומוזיקה ספרדית נפלאה. במילה אחת – תענוג.

כותב שורות אלו, שהינו "ספרדי מעורב", נדהם מן היכולת של השחקנים לדייק בניואנסים הפיזיים שכה מאפיינים ספרדים עצבניים וספרדיות על סף התמוטטות עצבים כשהן רגע לפני חתונה.

לפני שהם עולים בפעם נוספת עם ההצגה, תפסתי שיחה חייתית עם רוני, שגילמה את אשתו של אקי אבני במחזמר "לילה לא שקט" בתאטרון הקאמרי, ולצד עולם הבמה מטפלת בכלבה דובה, מעורבת אותה אימצה דרך "תנו לחיות לחיות", ולדברי רוני ממלאת תפקיד חשוב כשהיא ואורי אוריין כותבים: "אז היא מאוד נוכחת".

"האמת? מדהים. היה כיף. זו היתה החוויה הראשונה שלי בתאטרון מחוץ ללימודים. קצת שו?ק, אבל מרגש".

"קודם כל, לכלבה שלי יש חוש הומור אדיר. אבל בכלל, לכל דבר אפשר לעשות הקבלה חייתית. לכל אדם אפשר למצוא דמויות מדהימות, במיוחד קומיות, דרך בעלי חיים. למשל, אדם מאוד שחצן שהולך נפוח חזה כאילו הוא קינג אוף דה האוס, לא סתם אומרים שהוא מתנהג 'כמו תרנגול'.

"הכי קלאסי זה חתולה או נמרה, משהו שהוא פתייני. במהלך לימודי המשחק היה שיעור של התבוננות בבעלי חיים, ואני במשך שבועיים הסתכלתי על זיקית כדי לחקות את שפת הגוף שלה, והזיקיות הרי הולכות לאט, וכל הזמן מעבירות באיטיות רגל אחרי רגל. אני זוכרת שבסוף יצאה לי דמות של לבורנטית זקנה".

"כשאני יוצאת מהבית, ורוצה להשאיר לכלבה שלי פינוק או איזה עיסוק, כי קשה להשאיר כלבה לבד, אני לוקחת בקבוק פלסטיק ריק, מה שיש בבית, ושמה בתוכו פרוסת נקניק. זה משאיר אותה עם עיסוק של שעה וחצי עד שהיא פותחת את הבקבוק בזמן שאני לא בבית. זה יותר טוב מאשר שתאכל את הרהיטים".

ההצגה "גו?ש לך?" עולה היום, יום שני ה-12 במרץ, ב-20:30 בתאטרון צוותא, תל אביב.