משהו משונה קרה ביוון ובאיטליה: הממשלות המכהנות ויתרו, בקלות יחסית, על השלטון, והעבירו את הלפיד לידי מומחים. ראשי הממשלות הם כלכלנים, ואילו השרים הם, בדרך כלל, פקידים בכירים. בינתיים איש אינו ממהר ליטול את השלטון בחזרה.
אני שומע קולות באירופה המחמיאים לממשלות החדשות האלו. זה נכון בעיקר באיטליה, שבה זקוק הציבור לחופשה ממושכת בעקבות כהונותיו ההזויות של סילביו ברלוסקוני, אבל זה קורה גם ביוון, לאחר כהונתו המקוצרת של ג'ורג' פפנדראו. סוף סוף, אומרים לי אנשים, יש שלטון הגיוני, השרים ממעטים לדבר ומעדיפים לעשות, השיקולים אינם פוליטיים-מפלגתיים אלא לגופם של העניינים, והתחושה היא שיש על מי לסמוך.
המושג "ביורוקרטיה" הפך לביטוי המעיד על סרבול הנובע מאי נכונותם של הפקידים להתפשר לנוכח המציאות, להבין כי קיימים מקרים מיוחדים שיש להתחשב בהם, וכיוצא באלה דברים. אבל המושג המקורי הוא "שלטון הפקידות", והמצב הנוכחי ביוון ובאיטליה הוא של ביורוקרטיה קלאסית.
יוון ואיטליה אינן לבד. אפשר בהחלט לומר שאירופה נשלטת בשנים האחרונות בידי פקידים. אם בעבר היו מנהיגי מדינות האיחוד האירופי ושרי החוץ שלו גורם מרכזי מאוד בקבלת החלטות, כיום מנוהל האיחוד על ידי פקידים אפורים, שנבחרו על ידי מנהיגי אירופה בגלל אפרוריותם ועקב רצונם למנוע תחרות בהם. לנוכח המשבר האירופי הקשה ביותר בשנים האחרונות, מנהלים את היבשת הגדולה אנשים שאינם מסוגלים לעמוד באתגר הקשה שבפניהם.
"הצלחת" המודל הפקידותי הגיעה עד הרשות הפלשתינית. הסכם הפיוס בין מחמוד עבאס, נשיא הרשות, לבין חאלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס, מדבר על כך שעבאס ימשיך לכהן כנשיא, ייטול על עצמו גם את ראשות הממשלה, ואילו כל שריו יהיו "מומחים" שאין להם זיהוי מפלגתי.
גם אצלנו עולה הרעיון מדי פעם, כאשר מדובר בעיקר בהצעות למשטר נשיאותי ולממשלת מומחים. הקונוטציה העולה מהמושג "מומחים" היא של אנשים שאינם שוקלים שיקולים זרים. המומחים אצלנו נדירים יותר, אבל מדי פעם מצרפים אותם לממשלה בלי שנבחרו בשום פורום קודם לכן. כך, למשל, מונה יעקב נאמן לשר משפטים, לשר אוצר ושוב לשר משפטים בממשלותיו של בנימין נתניהו.
ממשלת מומחים - חתול בשק
אבל מה לעשות שהמומחים האלו צריכים לקבל החלטות שאינן בתחום מקצועם? נאמן, למשל, הוא בעל דעות ימניות מאוד. קולו עלול להכריע בנושאי שלום ומלחמה, אף על פי שהוא הובא לעשות את העבודה המשפטית. כל ההבדל בין פקידים בכירים לבין מומחים המכהנים כשרים הוא שהפקידים אכן צריכים לעסוק בעניינים שהם מופקדים עליהם ישירות, ואילו השרים הם גם חלק מקולקטיב המחליט בענייני הפלות ונישואים אזרחיים, עתיד השטחים ועוד אלף דברים אחרים.
כאשר מגיע שר פוליטי לממשלה, יודע הציבור את דעותיו והוא מייצג את הציבור שבחר בו. החלטותיו נובעות גם מן הזהות המפלגתית שלו, מדיונים קודמים בתנועתו, מידיעתו כי עליו לקבל שוב את אמון הציבור. השר המומחה אינו אחראי בפני ציבור או מפלגה. הוא רשאי לקבל כל החלטה, על פי תחושותיו או אמונותיו, ולהסתלק מן הבמה עם סיום התקופה שהוקצתה לו.
ממשלת מומחים היא פתרון נוח ומסוכן. היא חתול בשק. למומחים האלו אין שום מומחיות בדבר העיקרי שממשלות מתמחות בו - לעמוד מול הבלתי צפוי, להתמודד עם דילמות ציבוריות ומוסריות. במקום למנות ממשלות מומחים עדיף לבחור אישי ציבור שלא יברחו מן המערכה גם אם היא קשה. לנבחרי הציבור צפוי מבחן הציבור. המומחים פטורים ממנו, ועליהם להישאר במקום החשוב שבו הם פועלים: בהתמחויותיהם.