ביקורו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בוושינגטון מספק לנו סיבות לאופטימיות. מאז קום המדינה היהודית לא זכורה תמיכה איתנה כזו בישראל מצד העם האמריקני והקונגרס, על שתי מפלגותיו.
מגמה זו הודגשה בהצהרות החיוביות בנוגע לישראל, שנכללו בנאום אובאמה לאיפא"ק. אמנם נכון, במהלך קדחת הבחירות ניתנות הבטחות שלעיתים קרובות מתכחשים להן לאחר מכן, ואנו זוכרים כי אובאמה גם מסר הצהרות חמות בנוגע לירושלים לפני שנבחר לנשיא ולאחר מכן המיר את עמדתו. היינו שמחים לו הנשיא היה ספציפי יותר באשר לנכונותו לפנות לפעולה צבאית.
ברור כי כעת הוא מפציר בישראל להימנע מפעולה ומבקש להקציב זמן להפעלת הסנקציות. אך הוא הביע הכרה באיום הקיומי "הבלתי מתקבל על הדעת" שאיראן מציבה בפני ישראל והעולם החופשי כולו. בין שהיתה זו כוונתו ובין שלא, הוא התנער בבירור ממדיניות ההכלה והביע נכונות רבה יותר מאשר בעבר בנוגע להפעלת כוח במקרה שהסנקציות ייכשלו. הסכמתו המרומזת לכך שישראל תנקוט את כל הצעדים שהיא רואה לנכון כדי להגן על עצמה היתה שינוי משמעותי, לעומת האזהרות שכוונו אלינו מצד גורמים שונים בממשל במהלך החודשים האחרונים.
בהימנעותו מפירוט מסגרת זמן או תאריך יעד אשר בהם ייחשבו הסנקציות והדיפלומטיה לכישלון, אובאמה מעודד את ישראל לבטוח בו ולהמתין לתוצאת הסנקציות - ייתכן שלא תינקט פעולה צבאית כלשהי טרם הבחירות, ולאחר שייבחר מחדש אובאמה לא יעמוד יותר בפני הלחצים הפוליטיים הנוכחיים.
נתניהו מבין את זה ותופס כי בהיעדר קווים אדומים מוסכמים עלולה ישראל, כברירת מחדל, להיוותר עם מדיניות "הכלה". על כן עליו להכין את העם למה שנחשב חיוני להישרדותנו. בעוד אנו רוצים להאמין שארה"ב והמערב יתמכו בנו אם נמצא עצמנו מעורבים בעימות צבאי עם האיראנים - כאשר אנו צופים באדישותו של העולם המתורבת כלפי הטבח בסוריה אנו יודעים שעלינו לסמוך רק על עצמנו.
ביטויים של אהבה אינם מספקים
בנסיבות האלו נתניהו השיג את התוצאה האפשרית הטובה ביותר. כעת עליו להמשיך להפעיל לחץ על הממשל כדי שלכל הפחות יחריף את הסנקציות. עלינו להגביר את המאמצים להשיג הבהרות בנוגע לכוונותיו העתידיות של אובאמה. אפילו אם ייבחר מחדש, יהיה עליו להתחשב בדעת הקהל בארה"ב ובקונגרס.
אובאמה לא הגזים כאשר התגאה בפני איפא"ק כי נאומו האחרון באומות המאוחדות היה הנאום הפרו-ישראלי ביותר שנישא מאז ומעולם על ידי נשיא אמריקני בפורום גלובלי. כמו כן, לא ניתן למצוא כל רבב ביחסים הביטחוניים עם ארה"ב, אשר נותרים בשיא של כל הזמנים. אך ביטויים של אהבה אינם מספקים.
למרות שנים ארוכות של התעמרות דיפלומטית בנו, אובאמה טרם גינה את הפלשתינים על ההסתה ועל סירובם להשתתף במשא ומתן. אנו זקוקים גם להבהרות בנוגע לתמיכה בגושי ההתנחלויות העיקריים ובגבולות הניתנים להגנה, מכיוון שברור כי נוסחת אובאמה לשימור קווי 1967, נוסף על חילופי שטחים, לעולם לא תתגשם תחת ההנהגה הפלשתינית. מעל לכל, על אובאמה לדחות באופן נחרץ את "זכות השיבה" אשר תוביל לסוף קיומנו. אם יתקדם בכיוון הזה, נוכל להיות בטוחים כי על אף גילויי העוינות והאובססיה שלו לריצוי העולם המוסלמי, למילותיו יש משמעות מעבר לרטוריקת בחירות.
למרבה הצער, חלק גדול מדרכי פעולתנו העתידיות לוט בערפל. אך עלינו להזכיר לעצמנו כי יכולותינו הצבאיות מעולם לא היו חזקות יותר. ולמרות האזהרות, שלפיהן מתקפה מוקדמת "תוביל לתוצאות קשות עבור ארה"ב וגם עבור ישראל", הנשיא אובאמה סיפק לישראל הלכה למעשה אור ירוק לפעול על פי ראות עיניה כדי להגן על האינטרסים הביטחוניים החיוניים שלה.