רב, טוראי

באחד ממסדרי הערב של פלוגת "אילן" בבסיס ניצנים רטט הטלפון הנייד של אחד הטירונים. אירוע כזה מסתיים לרוב בסידרה בלתי נגמרת של שכיבות סמיכה, כפיפות בטן או ריצות חסרות תכלית, אבל הפעם הסלולרי הסורר לא הפריע למפקדים. הם אפילו אישרו לחייל הצעיר, שמבוגר מהם ב?15 שנה, לענות לשיחה הדחופה. על הקו היתה אשתו, בחודש התשיעי להריונה, שבישרה לו שיש לה צירים. לבסוף התברר שמדובר באזעקת שווא, אבל הסיטואציה הזו המחישה את המציאות המוזרה: אדם בן 34, אב לחמישה ילדים, בטירונות כלל?צה"לית.

בימים שאחרי פסילת חוק טל על ידי בג"ץ, וכששאלת גיוס החרדים שבה והציפה את הדיון הציבורי, התייצב בבקו"ם הרב אלעזר בן?שלמה, מנהל הגרעין התורני וראש הכולל בעיר מודיעין. החבר'ה בבסיס קוראים לו "זקן המקובלים"; בשבוע שעבר הוא נשבע אמונים לצבא והוצב ביחידת מילואים של הרבנות הצבאית המתמחה בזיהוי חללים, שפעלה באסון המסוקים ברומניה ובשריפה בכרמל. בתום שלושה חודשי שירות סדיר יהפוך בן?שלמה לחייל מילואים מן המניין, ו"אין גאה ממנו", כפי שהוא מעיד על עצמו.

מה מביא אדם בגילו ובמעמדו של בן?שלמה לעזוב את ספסלי הישיבה, להתגייס לצה"ל ולהתגורר במשך חודש באוהל - אף שעל פי החוק הוא פטור מכך? "זו נקודה שהפריעה לי מאוד לאורך השנים", הוא מספר. "אני עוסק בחינוך ודוחף נערים רבים ללכת לצבא, אבל היו כאלה שבוודאי תהו: 'איך אתה אומר לנו שזו מצווה להתגייס, ואתה בעצמך לא עשית את זה'. אני תמיד שואף שהבנים שלי ושהתלמידים שלי יהיו יותר טובים ממני. זה לא שהצבא שונה איתי ובלעדיי, ובכל זאת חשוב לי להיות כאן".

כשהגיע לגיל 18, קיבל בן?שלמה, שמשתייך לזרם הדתי?לאומי, הזמנה לגיבוש טיס. "זה לא שלא רציתי להתגייס. עברתי את הגיבוש וזכיתי בזימון לקורס. אבל הסבירו לנו שמתוך מאות חיילים ייצאו עשרות טייסים. זה לא מה שחיפשתי. היתה שם תחרות גדולה, זה נראה כאילו כל אחד פועל בתחרות נגד האחר. כשהחלטתי לוותר על מקומי, אחד הקצינים אמר לי: 'חבל, אולי תהיה אחד הטייסים?' עניתי לו שבזכות התפילות והלימוד שלי, הטייסים האחרים יעשו עבודה טובה יותר וישמרו על עצמם".

רק שמאז אותו ויתור על קורס טיס חלפו 16 שנים. אביו של אלעזר, הרב זכריה בן?שלמה, הוא דמות מוכרת בצה"ל. הרב האב כתב ספר הלכות צבא, לחם בגדוד 101 המיתולוגי במלחמת יום הכיפורים ואף גיבש את הנופך ההלכתי של הנח"ל החרדי. לבנו הוא המליץ ללכת ללמוד בינתיים בישיבה, והוא אכן הלך לישיבת מרכז הרב בירושלים. לאחרונה סגר האב מעגל - כשהגיע לטירונות של אלעזר וחבריו והעביר להם שיעור במורשת קרב.

כבר בגיל 23 הפך אלעזר בן?שלמה לרב, ואשתקד קיבל תעודת רבנות עיר בתום שנים ארוכות של לימודים הלכתיים. זו היתה הנקודה שבה החליט כי הגיעה העת להתגייס. "כשאמרתי לאשתי שאני רוצה ללכת לצבא, היא חשבה שהשתגעתי. 'טוב, תלך', היא אמרה ולא התייחסה לזה ברצינות. היא חשבה שאני צוחק. אבל יצאתי להרפתקה הזו רק כשהיא נתנה את הסכמתה. מגיע לה כל הכבוד, כי מי שבאמת משלם את המחיר כשאני בטירונות זו היא".

אבל בסופו של דבר תהיה חייל רק לשלושה חודשים. אין בך תחושת החמצה, אולי חרטה, על כל השנים? על העובדה שלא עשית שירות מלא?

"עכשיו ממש לא. זה משהו שהפריע לי וליווה אותי, אבל ברגע שהתגייסתי ואני הופך לחלק ממערך המילואים של צה"ל - אין כאן החמצה, אלא השלמה של דבר חשוב. אני מרגיש שהיה לי חוב למדינה, ועכשיו אני פורע אותו".

במהלך הטירונות בניצנים המשיך בן?שלמה לקבל פניות מתושבים במודיעין שנזקקו לשירותיו כרב. אישה אחת היתה זקוקה לעצה בנוגע לתהליך שלום הבית שבו היא נמצאת, אחד מבתי הכנסת ביקש שיעביר הרצאה על פרשת השבוע, ובין לבין הוא היה אמור לערוך חופה שהתחייב לה, ללוות נערי בר מצווה לכותל המערבי ולארגן שלוש הלוויות. "אני עוסק בדיני נפשות ביום?יום, ופתאום אני טרוד במימיות, ב'וי' בין הרגליים ובכפיפות בטן. כשחזרתי הביתה במדים וסיפרתי לאנשים שאני טירון, הם לא האמינו לי", הוא מספר בחיוך.

לא כל חבריו לפלוגת הטירונים דתיים. יש בהם גם חרדים וחב"דניקים, אבל גם טירונים חילונים בני 18 - "אנשים שאינם חובשי כיפה", כפי שהוא מתעקש להגדיר אותם. כל הנושאים הבוערים עלו באוהל - משירת נשים ועד חוק טל, והתעוררו, לדבריו, לא מעט ויכוחים. "אחד הבחורים סיפר שבתחילת הטירונות הוא ניסה להתחמק בכל דרך מלהיות איתנו במחלקה. היום, בדיעבד, הוא שמח שלא הצליח. הוא אמר שבחמשת השבועות האלה הוא למד כפי שלא למד בחייו. בשבילי זה שווה הכל".

בן?שלמה הופתע לגלות שאפשר לשמור על אורח חיים דתי קפדני גם במהלך טירונות דחוסה צה"ל. "חלק מהחבר'ה כאן נשואים, והם אמרו: 'סוף?סוף יש לנו זמן להתפלל כמו שצריך בבוקר'", הוא מספר. "הצבא עשה כברת דרך משמעותית כדי לשלב שומרי מצוות בשירות. יש אנשים שמפחדים מזה, אבל הרב קוק אמר - החול כובש והקודש מקדש.

"נעשו הרבה מאוד צעדים לקראתנו. בכל בוקר הלכנו למקווה, ואת המטבח הכשירו כך שיתאים לכולם. אלה דברים שלא חלמתי ולא האמנתי שיהיו. לפני שהתגייסתי אמרו לי, 'בצבא לא מתווכחים אם לתקוף באיראן, אלא מה נשיר היום'. חששתי שאתקל בשירת נשים, אבל זה לא קרה. אפילו אישרו לנו לשאת מחסנית בתוך הנשק בשבת, כדי שלא ניתקל בבעיה הלכתית". בפלוגת "אילן" לא היו מ"מיות או מ"כיות. "נתקלנו בבנות רק כשסעדנו בחדר האוכל ובבית הכנסת, לשם הגיעו חיילות כדי להתפלל איתנו", מעיד בן?שלמה.

מה יש לך לומר לחרדים שבוחרים לא להתגייס?

"צר לי על מי שלא הולך לצבא מסיבות אידיאולוגיות. זה מפריע לי מאוד. יש הרבה חרדים ממודיעין?עילית שעוברים אצלי בבית בדרכם מהצבא ומחליפים בגדים, כדי שלא יראו אותם בעיר במדים. אני מרחם עליהם; יש במקרה שלהם סילוף של המציאות: כל הזמן מחפשים כאן אחידות, אך הדבר החשוב הוא שתהיה לנו אחדות. חלק מאחיי התגייסו, ואחי הבכור לא – אבל אנחנו עדיין משפחה אחת.

"עם ישראל מורכב מ?12 שבטים", ממשיך בן?שלמה בלהט, "ולכל אחד התפקיד שלו. ככה זה גם בצבא. בלי תומך הלחימה מאחור, חייל החי"ר לא יוכל לעשות את העבודה שלו בשטח. כל אחד צריך לעשות את התפקיד שלו, וגם לאלה שלומדים תורה יש את החלק שלהם. הכי חשוב הוא שאף אחד לא ירגיש מנותק וכולם יהיו חלק מהעם".

מה תמליץ היום לנער בן 18 שמתלבט אם להתגייס או ללכת לישיבה?

"זו טעות להחליט אותה החלטה לגבי כולם. חלק ציונים, חלק חרדים, לכל אחד יש את המסלול שמתאים לו. אני בהחלט חושב שזו חובה לשלב את הצבא בתוך החיים".

מי שהתקשו להתמודד עם המצב החדש בבית הם ילדיו של הרב בן?שלמה. "בני הקטן, בן שלוש וחצי, קצת כעס עלי בהתחלה. הוא לא הבין לאן נעלמתי לו למשך שבוע, אבל ישבתי איתו במשך שעה וחצי והסברתי לו שלא ברחתי. מאז, הוא נדבק בהתלהבות של אחיו הגדולים, והוא כבר יודע להצדיע. הבן הגדול התקשר יום אחד ואמר: 'שמעתי שהולכים לתקוף באיראן, אתה קשור לזה?' הוא רצה לוודא שאני לא אצל אחמדינג'אד. הבדיחה בין החבר'ה כאן היא שעם הזקן הארוך שלי אוכל לרגל אצל הטליבאן.

"הילדים שמחים שיש להם אבא חייל וגאים בי", מספר אלעזר. "שלחתי להם תמונות, והם התלהבו לראות אותי במדים. המדיניות בצה"ל היא שאסור להביא הורים להשבעה בטירונות כלל?צה"לית, אבל לגביי היו צריכים לקבוע מה עושים עם ילדים. בסופו של דבר לא איפשרו להם להגיע, וחבל. זה היה פספוס חינוכי מבחינתי. רציתי שהם יחזו בשילוב בין הנשק לתנ"ך".

בנו הבכור של אלעזר לומד בכיתה ב', ורק בעוד תשע שנים יגיע לגיל גיוס. "אני לא אחליט בשבילו", מבהיר אביו. "אני אחנך אותו לכך שהצבא זה מצווה ושלימוד תורה זה מצווה. הוא כבר יבחר את הדרך שלו. כך אבי נהג איתנו, והוא עשה בחוכמה".

כשאתה התייצבת לגיבוש טיס מפקדיך היו בני שלוש, זה לא מוזר?

"המפקדים לא הורידו את החיילים המבוגרים לפק"לים, וזה דווקא הפריע לנו. אמרנו להם שזה לא נוח שחלק מקבלים עונשים וחלק לא, אז לפחות הריצו אותנו כשעשינו משהו לא בסדר. במסגרת תפקידי בכולל אני מפקד על אנשים בני 50 וקובע להם את סדר היום, ככה שאני רגיל לפערי הגילים. זה לא מה שקובע. הגישה היא זו שקובעת, ומגיע כל הכבוד למפקדים שהצליחו לעמוד בזה. אני בטוח שגם להם זו היתה סיטואציה לא פשוטה. בישיבה עובדים על ידיעת התורה, ובצבא לומדים על ענווה ועל קבלת מרות".

ואיך אדם בן 34 עומד בדרישות הכושר הגופני שמתאימות לצעירים בני 18?

"חששתי מהפן הפיזי. במסכת אבות כתוב 'בן 30 לכוח', אז פיספסתי בארבע שנים. זה לא קל, אבל כשאתה שמח ומעריך כל רגע, הכל נראה אחרת. העצבות מידבקת, והרגשתי שיש לי תפקיד מעבר להיותי טירון והוא לגרום שמחה לטירונים האחרים. הסיסמה שלנו היא 'ברוך השם אני נושם, וכל השאר זה בונוס'".